תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמז

באתי שהרי לא בא ולא תשאר אצלו בשום פנים א״כ האיך שייך לומר בזה יש אונס ואין צורך להך סברא דלא ניחא לי' דתפול קמי' יבם רק כיון דחזינן שנתן לה גט הרי רצה לגרשה רק שנתן מקום לרצונו אולי ירצה לחזור בו במשך הזמן ותעמוד אצלו א"כ מאחר שמת נתקיים כוונתו ורצונו לגמרי רק בחלה דוקא הוא דמספקא לן כיון שרוצה שתעמוד אצלו והוא נתן מקום לזה במשך הזמן וכיון שאירע אונס אמרינן אולי הי' בא והוא אומר דוודאי הי' בא והיינו דמשני דלא בא להשמיענו דוקא דחלה הוי גט רק הא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה ומקשה ע"ז דהא מוכח מרישא. ומשני לאפוקי מרבותינו אבל מרבותינו גופא ליכא למידק דמת וודאי לא הוי אונס כלל כנ"ל. ואהא מקשה מסיפא דקתני מעכשיו ומת הוי גט ובוודאי לא מיירי דמת בפתע פתאום רק חלה ומת. ועוד מדקתני מת סתם ש"מ אפי' חלה ומת א"כ כיון דקתני כל שמת בתוך י"ב חודש הוי גט משמע אפי' לא הי' יכול לבוא עוד מחמת החולי וכ"ש כשחלה באותו זמן שאם הי' רוצה לבוא הי' צריך לילך אז דאל"כ לא יגיע למקומו בתוך י"ב ומ"מ הוה גט א"כ ה"ה בחלה בלא מת דהוי גט דאי בחלה. לא הוי גט א"כ כבר בטל הגט קודם שמת מחמת החולי ולא משמע לי' דבשביל שמת אח"כ יהא עדיף דיהא גט. ואהא משני מת דוקא דאנן אמרינן דכך בוודאי הי' דעתו ואסיק אדעתי' דאפי' יארע לו אונס שיתבטל הגט מ"מ אם ימות תוך י"ב יהא גט כדי שלא תפול קמי' יבם אבל לולי הך סברא דניחא לי' שלא תפול בוודאי הי' הגט בטל ודוקא אם האונס מחמת מיתה בלבד אז בלאו האי טעמא לא הוי אונס כלל כנ"ל אבל כיון דבלי מיתה יש אונס אחר דנתבטל הגט לולא דאסיק אדעתי' דאפי' יארע אונס אם ימות אח"כ מ"מ יהא גט בוודאי לא הוי גט לכך קאמר דכך אסיק אדעתי' אף דלולא המיתה לא הוי גט כשימות יהא גט שלא תפול ליבם. ולפ"ז ה"מ דבעינן שתהא אסיק אדעתי' היכא דבלי מת לא הוי גט רק מחמת המיתה יהא גט אז בעינן להך סברא אבל באכלו ארי דלולא זה לא הי' אונס כלל רק מחמת המיתה יתבטל הגט זה לא אמרינן כלל כמו שביארנו דמיתה לא הוי בכלל אונס אפי' אי נימא יש אונס א"כ נפלה סברת התוס' בבירא דאכתי קשיא מהך דאכלו ארי ודו"ק היטב

גם קשה לי לפי סברתם דג' חילוקים בדבר ובאונס דלא שכיח כלל לא הוי גט דלא שייך משום צניעות ולא אמרינן דכל דאין אונס לא מחלקינן בין אונס לאונס דא"כ הוי להו ליתן שיעור לזה בין אונם דלא שכיח כלל או לא שכיח ושכיח ולאו כ"ע ידעו לאפלוגי בהא וכ"ש צניעות ופעמים יהא אונס דלא שכיח ושכיח וסברה דלא שכיח כלל ומיעגנא ויתבה. א"כ אף אנו נאמר שכל שהתנה עמה תנאי והאונס הי' מחמת האשה גופא דבהא וודאי לא שייך דלא ידעה מזה דהא האונס ממנה היא א"כ אפי' אונס דלא שכיח ושכיח לא יהא גט ולהיפוך שמענו בהך דקאמר אי לא מפייסנה עד תלתין יומין אזיל פייסא ולא איפייסא דאמרינן מי יהיב לה תרקבא דדינרי משום דאין אונס וקשה הא לא שייך באונס כזה משום צניעות דהא אי אפשר שיהא בלעדי האשה ובהא לכ"ע יש אונס [ואף דלכאורה י"ל להיפוך דמהתם נמי שמעינן סברת התוס' מדקאמר מי יהיב לה וכו' וקשה מה בכך אפי' יהיב לה אין אונס וע"כ משום דזה הוי אונס דלא שכיח כלל שלא יוכל לפייסה אפי' בתרקבא דדינרי. אבל באמת הא ליתא דהוא לא התנה רק שיפייסה ולא שתתפייס רק אנן אמרינן דלמא לא מיקרי פיוס בדברים בעלמא רק בתרקבא דדינרי וכהאי גוונא כתבו התוס' גופא שם ע"ש] וע"כ דלא מחלקינן בהא וכל שאמרו אין אונס לא חילקו בין אונס לאונס

וענין עיקר הקושיא שהכריחו התוס' דבר זה מהך סוגיא דגיטין פ' מי שאחזו מלבד מה דכבר הוכחתי דאפי' אם נחלק כן לא יתיישב הסוגיא אבל בלא"ה נראה דלק"מ דעיקר הקושיא התם להיפוך דוודאי ידע דמחולי זה בברייתא דוקא קאמר ואהא קשיא לי' למה באמת יהא גט. לזה סובר להיפוך דאף אם בא למעט חולי אחר היינו דוקא חולי השכיח ומזה הי' ס"ד שיבא ונזהר מזה למעט במאמרו חולי זה אבל אכלו ארי דלא שכיח לא אסיק אדעתי' שיבוא שירצה למעט במאמרו חולי זה לכך לא אמרינן דמיעט אכלו ארי וכל שלא עלה על דעתו למעט אכלו ארי ממילא כשאכלו ארי הרי לא עמד ומת והוי גט א"כ כ"ש בהך עובדא דקביל עלי' כל אונסא דשכיח דכ"ש שנאמר דדבר דלא שכיח לא עלה על דעתו למעט וממילא קביל עלי' דהא כל אונסא קאמר ובוודאי לא חש לאונס לא שכיח כיון דלא חש לאונס דשכיח. וכעין זה אמרינן בנדרים דאין פותחין בנולד דלא שכיח דלא עלה על דעתו להתחרט מחמת זה לומר שאם יהא כך אינו רוצה בנדרו וה"ה כאן ואהא מקשה לי' רבא מרישא דקתני אינו גט ש"מ דאפי' אונס דלא שכיח אמרינן דעלה על דעתו למעט וקאמר דמשבשתא הוא ואין להקשות מינה והא דאמרינן אכלו ארי אין לנו הכוונה דבתרווייהו הוי גט. וכן מורה לשון אין לנו שאין לנו במה שאכלו ארי ואין חוששין לזה מאחר שמת והיינו משום שאין אונס בגיטין וכ"ש מת דלא הוי בגדר אונס ולא ניחא לי' דתפול קמי' יבם ומחולי זה דקאמר מתוך אותו חולי קאמר ולא מחמת והיינו דלא פריך לי' לרבא מהך דשלחו מתם דשאני התם דאין אונס בגיטין ומת לא הוי אונס גם לא ניחא לי' דתפול קמי' יבם ולפי דעתם מאי פריך לי' לרבא אטו לא ידע מהך דשלחו מתם דיש אונס וע"כ דבאמת שלחו מתם דאין אונס רק מגיטין לא קשיא כלל אממון רק מברייתא קשיא לי' נהי דלית הלכתא כהך ברייתא דמחולי זה לא מחמת קאמר רק מתוך מ"מ לפום הברייתא יש להוכיח דכל אונס דלא אסיק אדעתי' לא מיעט בדבריו מחולי זה וכיון שאמר אם לא אעמוד הוי גט שהרי לא עמד ומחולי זה למעט חולי אחר דאסיק אדעתי' א"כ כ"ש הכא דקביל עלי' כל אונסא דמתיליד שלא בא למעט בדבריו הללו אונס דלא שכיח דלא אסיק אדעתי' א"כ ממילא כל אונסין בכלל דבריו וכ"ש הוא כיון שקיבל אונס דשכיח כ"ש לא שכיח דסמך שלא יבוא. ולפיכך השמיט הרי"ף כולה סוגיא דהתם דהך ברייתא משבשתא היא. ובכל גוונא כיון דאין אונס בגיטין אפי' חלה כ"ש מת דאיכא כל הני טעמא דלא ליהוי אונס וזה ברור לפע"ד

גם מדברי הרמב"ם ז"ל נראה ברור שלא חילק בכך רק דהוא סובר דהך ברייתא רישא לא משבשתא דמחולי זה לאפוקי חולי אחר קאמר, רק סיפא סובר דבני א"י שלחו שאין בידם להשיב על זה דאין יודעין אי סיפא משבשתא או איכא טעמא ולכך פסק ספק מגורשת והוא מקשה לרבא מסיפא לפי דרך הנ"ל אבל בכל גוונא אין אונס בגיטין בלי הבדל כלל. לכן לא ידעתי למה פסק המחבר בפשיטות לחלק בכך מאחר דמדברי הרי"ף ורמב"ם לא נראה כן מלבד כל הני ראיות שכתבתי שאין מקום לחלק בכך (לכן עכ"פ] יש להחמיר לדונה בכהאי גוונא בספק מגורשת כמו שבארנו

(ה) ושבי' הוי אונם דשכיח. עב"ש וח"מ ועם כל דבריהם דברי הרב תמוהין דמ"מ במרדכי מבואר להדיא להיפוך דכתב בגיטין לענין גט דבפרק השואל משמע דהוי לא שכיח א"כ אי בא לומר דהוי לא שכיח ושכיח הא זה לא מוכח בפרק השואל כלל ואדרבא התם מבואר דלא שכיח ודלמא לא שכיח, כלל. ועוד דקאמר התם לחלק בין שבורה למתה ושבי' אם כן מת מוכח הכא דהוי לא שכיח ושכיח א"כ ע"כ דשבי' הוי אונס דלא שכיח כלל. ודוחק לחלק בין מיתה דאדם לבהמה וכן אמרו שם דלא אסיק