תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמו

ממנה מודה רשב"ג דאין טענת אונס כסברת הב"ש שהוא לא התרצה רק שתעשה זאת אבל אם העיכוב אינו ממנה כלל אינו בגדר אונס כלל רק כיון שהיא מוכנת רק האב אינו רוצה או שמת יכולה לומר תן לי אביך ואשמשנו כנ"ל

(ב) או עכבו נהר. כ"כ הטור ולשון זה צ"ע דכיון דחלה דהוי אונס דשכיח ולא שכיח הוי גט כ"ש עכבו נהר דשכיח לגמרי וכן מוכח בש"ס להדיא דאפי' לל"ב דיש אונס בחלה. בעכבו נהר לא. והנה הב"י הביא בשם המרדכי לחלק בין אונס בידי אדם לאונס בידי שמים וכתב על זה דלפ"ז צ"ל דפסקא מברא הוי אונס אדם שלא מצא אני' לירד בה אבל אם הי' אופן דבנהר יעברו ברגל ועכשיו באו מים הוי בידי שמים ויש אונס והוא תמוה לפע"ד שלא דיבר המקצועות רק באונס דשכיח ולא שכיח כגון חלה וכדומה דקשיא לי' מאכלו ארי והוצרך לחלק כך אבל באונס דשכיח לגמרי כגון עכבו נהר דאפי' למ"ד יש אונס בהא מודה אפי' בידי שמים וזה ברור. אך הב"י הקשה על שיטה זו מחלה דהוי בידי שמים ובאמת לק"מ דס"ל להמקצועות דחלה הוי בידי אדם שהוא בא ממעשי האדם בהשחתת גופו במאכים וכדומה ודוקא אכלו ארי משיב לה בידי שמים שאינו באמצעות מעשה אדם כלל. ועמ"ש בסמוך דנראה מהסוגי' והרי"ף שאין לחלק כלל בכל אלה החילוקים כמו שיתבאר

(ג) חוץ מאם יקראנו אונס. אבל בהתנה לכ"ע יש אונס. ואף דלכאורה אכתי שייך טעמא דצניעות ופריצות מ"מ אין כח בחכמים לעשות רק בדבר שאינו נראה בהיפוך ממש שיש סברא לומר דבאמת אין אונס אבל בהתנה לא שייך לתקן שיהא גט היפוך ממה שהתנה בפי' מחמת תקנה ועוד יש לחלק ואין להאריך

(ד) דלא שכיח כלל כגון אכלו ארי. בזה יש לכאורה ב' סברות חדא דאין אונס ועוד כיון שמת לא ניחא לי' דתפול קמי' יבם מ"מ כיון דלא שכיח כלל מחמת אין אונס אמרינן דלא שייך בהא טעמא דצניעות דלא יחוש ללא שכיח ומשום לא ניחא לי' דתפול קמי' יבם אמרינן הואיל ולא שכיח כלל לא אסיק אדעתי'. כן מתבאר בדברי הפוסקים ענין זה כמעט רובם ככולם והוא מיסד דברי התוס' שם אבל לפע"ד דין זה צ"ע חדא דיש להבין דהרי"ף לא זכר כלל הך דינא דאכלו ארי ונפל הבית ואי ס"ד דסובר לחלק בזה בוודאי הי' מביא סוגיא זו להשמיענו חידוש גדול כזה דאף שכבר פסק בפ' כל הגט אין אונס בכהאי גוונא יש אונם הואיל ולא שכיח כלל. ולא יכולתי לעמוד על סוף דעת הר"ן דמעיקרא הביא פירש"י וכתב דלפי פירושו הי' לו להרי"ף להביא הך סוגיא ודחה פירש"י והביא פי' הרמב"ן ז"ל לחלק בג' חילוקי אונסין כדברי התוס'. משמע דלפירושו יצדק מה שלא זכר הרי"ף הך סוגיא ובאמת הא ליתא דפשיטא דלשיטה זו הי' לו להביאה להשמיענו באונס דלא שכיח כלל יש אונס. גם מה שהביא ראי' שלא כפירש"י מדקתני במתני' אומדין אותו אם מחמת חולי הראשין מת ולפירש"י הו"ל לומר אם מתוך חולי הראשון מת. ולפע"ד לא קשיא ולא מידי דהכי קאמר דכיון שאנו רואין שעמד והלך בשוק אם מת מחמת חולי אחר הרי נראה שבאמת פסק החולי הראשון וחולי אחר נתחדש עליו אבל כל שמת מאותו החולי אף שהלך בשוק לא אמרינן שכבר פסק חולי הראשון לגמרי רק שנתחדש עליו אותו החולי מחדש רק רגלים לדבר דוודאי עדיין לא פסק החולי מעליו רק הקל מעליו ואח"כ חזר לתקפו כדרך החולי כי פעם יקל על (החולי) [החולה[ ופעם יתחזק אבל מאותו החולי מת ולא פסק מעליו אבל אי הוי ידעינן בבירור שפסק החולי הראשון מעליו לגמרי רק חולי אחר נתחדש עליו או אותו חולי נתחדש עליו מחדש שלא מחמת חולי הראשון הוי גט רק כיון שעמד והלך בשוק וחלה ומת משערינן דבר זה אם היתה מיתתו מחמת חולי הראשון שחזר עליו שמענו מזה שלא פסק עדיין לגמרי מעיקרא אפי' הלך בשוק ואי חולי אחר בא עליו אמרינן דפסק הראשון לגמרי וזה ברור. באופן שלא נתבררו לי דברי הר"ן ז"ל

ונחזור להנ"ל דלכל הפירושים אין מקום להשמטת הרי"ף הך ברייתא עם מה שהשיבו מא"י אכלו ארי אין נו. ועוד קשה לי טובא נהי דמשום הך דאין אונס בגיטין איכא למימר דכל שהוא לא שכיח כלל לית בי' משום צניעות מה שאינו נראה לפע"ד כמו שאבאר אבל בהך דאמרינן דמת ניחא לי' דלא תפול קמי' יבם האיך שייך לומר בשביל שהוא לא שכיח כלל לא אסיק אדעתי' מה צורך שתהא על דעתו כיון דמת הוי אונס ג"כ ומ"מ אמרינן דאסיק אדעתי' במת יהא גט כדי שלא תפול קמי' יבם א"כ מה לנו באיזה אופן שמת סוף סוף כיון דכך ניחא לי' שכשימות יהא גט אפי' אונס דלא תפול קמי' יבם א"כ הרי מת ומה צורך שיעלה על דעתו אופן המיתה דהא פשיטא דוודאי לא עלה על דעתו בהיפוך שאם יאכלנו ארי לא יהא גט דהא ניחא לי' דלא תפול קמי' יבם ואטו אם יאמר מפורש אם לא אבוא או אמות יהא גט ויאכלנו ארי נאמר דלא יהא גט כיון דידעינן דניחא לי' שתתגרש כדי שלא תזקק ליבם והרי היא זקוקה ליבם. ועוד דהתוס' הכריחו סברא זו משום דקשה להו מהך דאכלו ארי. והנה לא הועילו בתירוצם כלל דתינח לרבא באמת יש ליישב למה סובר באכלו ארי אין לנו דבלא שכיח כלל לא אמרינן דניחא לי' והוי אונס. אבל אכתי תיקשי מאי מקשה לי' רבינא לרבא מהך דנפל הבית. והוא רוצה להוכיח אפי' באונס דלא שכיח כלל אין אונס אפי' בעלמא א"כ תיקשי מ"מ מנא לי' להוכיח דבעלמא יש אונס באונס דלא שכיח כלל דלמא גט דוקא דלא ניחא לי' דתפול קמי' יבם ובהא אי אפשר ליישב כדברי התוס' כלל. ועוד דנראה ברור דעיקר סברא זו של התוס' הוא משום דהם ס"ל דמת בלי הך סברא דלא ניחא לי' דתפול קמי' יבם הוא ג"כ בגדר אונס כמו חלה רק דאמרינן דהוא אסיק אדעתי' הך כדי שלא תפול הלכך כתבו דבלא אסיק חזר דינו של מת כמו שאר אונסין ואי הוא אונס דלא שכיח כלל אפי' למ"ד אין אונס בהא יש אונס וכן פירשו התוס' ריש כתובות להדיא דמה שבאו לסייע לרבא מהך מתני' דאין אונס הוי מת כמו חלה לענין אונס. ולפע"ד הוא תמוה לפרש כך חדא מה זה דמקשה ממשנה מעכשיו וכו' ומת ה"ה חלה וקשה מה צורך להך ה"ה כיון דמת גופא בגדר אונס הרי מוכח דאין אונס דאין לך אונס גדול מזה. ועוד דאי מת הוי בגדר אונס א"כ הוי אונס גדול מחלה כמ"ש התוס' להדיא שם א"כ האיך קאמר ה"ה לחלה כ"ש חלה הו"ל למימר דהוי אונס מועט לפי סברת התוס'. ועוד לפי דעתם תיקשי הא דמשני לאפוקי מרבותינו מ"מ תיקשי מרבותינו גופא מוכח דאין אונס דמ"מ מחמת אונס לא יהא גט דאין לך אונס גדול ממת לפי דעת התוס' כיון דלא ס"ד דלא ניחא לי' דתפול קמי' יבם. ועוד הא דמשני דלמא קמ"ל אין גט לאחר מיתה דהאיך ס"ד דקמ"ל הך דינא מה שיש בו תרתי לגריעותא חדא דאין גט לאחר מיתה ויש אונס בגיטין. ומ"ש התוס' דתרתי שמעינן מינה הוא דחוק מאוד דהא ע"כ לא שמעינן תרתי דא"כ יהא מוכח להיפוך באמת דיש אונס וע"כ דאיכא למידתי א"כ האיך יש לומר דנקט כך להשמיענו תרתי מה דלא מוכח כלל ועי' מהרש"א שם

לכן נלפע"ד פשוט דעיקר הקושיא ועיקרא דס"ד דלא בא התנא להשמיענו הא גופא דאין גט לאחר מיתה כדמקשה לי' באמת אח"כ על זה א"כ ע"כ להשמיענו מת דוקא משום אין גט לאחר מיתה אבל חלה לא אבל הא וודאי פשיטא לי' דמת אינו בגדר אונס כלל שהרי כל תנאי זה שהתנה אם לא יבוא שנתן מקום לרצונו אולי ירצה לחזור ולא לגרש ותהא אצלו לכך התנה אם לא יבוא והיינו שיגמור בדעתו במשך הימים האלו אם יגרש או שתעמוד אצלו אבל אם מת שלא תשאר אצלו פשיטא שנתקיים כוונתו ורצונו מה שאמר אם לא