תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמה

ליתא דהא לא חישינן רק שתהא באיסור היין דאי מחשש שתעבור אפי' על זמן מוגבל לא יהא גט כיון דעכשיו לא הוי כריתות דהא בחוץ אפי' מוגבל לא מהני דחוץ לעולם הוא מוגבל דהא לאחר שנתגרשה מזה שתנשא לו מותרת לפלוני וע"כ דהא ליתא כיון שעכשיו גירשה לגמרי רק תנאי התנה עלי' א"כ לעולם נמי וע"כ דהכא התנאי מעכב הנשואין שלה לכך לא הוי כריתות

והנה כעת מצאתי ראי' ברורה לדבריו מן התוספתא והיא הך ברייתא המוזכר בש"ס שלא תלכי לבית אביך לעולם לא הוי כריתות שמא תלך ושמא תשתה עד שלשים יום הוי כריתות ואין חושש שמא תלך ושמא תשתה. הרי ברור ומבואר דכל הטעם דלא הוי כריתות הוא משום שיש לחוש שתעבור כיון שהיא לעולם לא מצית מוקמי אנפשה וכיון שהתנאי מעכב הנשואין אין זה כריתות והיינו טעמא דר"ע בש"ס דילן ואף דמקשינן עלי' מכל תנאי דעלמא היינו דלא הוי פירכא לר"א דכמו דלא חיישינן בכל תנאי מוגבל כן אין לחוש בזה [ומיני'] דבשאינו מוגבל נחוש. אבל לדינא אמת כהך תוספתא דכל שהתנאי מעכב הנשואין אין זה כריתות ולא דמי לתנאי שתתן מאתים זוז כנ"ל. ולפ"ז מבואר מהך תוספתא דכל שאסרה לעולם לא מצית מוקמי אנפשה שלא תלך וחיישינן אבל בזמן קבוע לא תלך עד תשלום הזמן ולא חיישינן. ולפ"ז ממילא בהרחיב הזמן כ"כ יותר מחיי האדם בוודאי יש לחוש שתלך כמו לעולם. ולכך נקיט הרמב"ם חמשים שנה דכך השיעור כמו חיי וחיי פלוני כמ"ש הרשב"ץ אבל יותר מכדי שיעור חיי האדם בוודאי יש לחוש שתעבור ואין זה כריתות. ועמ"ש בסמוך שגם דעת הרמב"ם ממש כדעת רש"י מן התוספתא הנ"ל

סעיף כב (נב) אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני. ולא קבע זמן אינו גט שאין זה כריתות דומה לאומר ע"מ שלא תשתי יין לעולם או כל ימי חייכי. וי"א שכיון שאין התנאי נמשך אלא כל ימי חייו הו"ל כאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני שהיא מגורשת ונקטינן כדברי שניהם להחמיר

(נב) אמר לה וכו' וי"א וכו'. זהו דעת הרמב"ם. ונלפע"ד ברור שטעמו כהך תוספתא הנ"ל דכל שהגביל זמן לא חיישינן שתעבור כיון שיהא לה בהיתר אבל אם לא יהא לה בהיתר כל ימי' חיישינן שתעבור ולכך לא הוי כריתות וזה שפירש"י גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני דאינו גט מחשש שתבעל לו והיינו דכיון דאינה יכולה להבעל כל זמן שהוא חי חיישינן שתעבור דלעולם לא תהא מותרת לו [ומ"מ בנישואין אני מסתפק כיון שהותרה בזנות לא חיישינן] והן הן דברי הרמב"ם אבל בקבע זמן שיגיע זמן שתהא מותרת לו שוב לא חיישינן שתבעל לו באיסור [ולפ"ז ע"כ דלא חיישינן שתבעל באונס] ועל דרך זה יתיישב מה שהקשו על הרמב"ם מן התוספתא שלא תעלי באילן ויתבאר בסמוך

סעיף כג. אמר לה ע"מ שלא תשתי יין זה לעולם או שלא תעלי באילן זה או בכותל זה לעולם (נג) ונשפך היין ונקצץ האילן ונפל הכותל אין זה כריתות מאחר שלא הותרה לעולם במה שנאסרת וי"א שכיון שאין התנאי נמשך אלא כל זמן שהיין קיים או האילן או הכותל קיימים הר"ז כריתות ונקטינן כדברי שניהם להחמיר

(נג) ונשפך היין ונקצץ האילן. דין זה לא נזכר ברמב"ם רק למדו מעל מנת שלא תנשאי לפלוני דיכול להיות שימות ומ"מ כיון הותרה במה שנאסרה לא מהני ה"ה ביין זה ואילן זה. ומכח זה הקשו על הרמב"ם מן התוספתא דמבואר להדיא באילן ונקצץ מהני. ולפעד"נ שלא עמדו על נכון בכוונת הרמב"ם דעיקר טעמו של הרמב"ם כיון שלא הותרה במה שנאסרה א"כ לעולם לא תוכל להנשא שנחוש שתעבור על התנאי אבל בדבר שבידה תיכף לעשות איזה ענין שיתברר לנו שלא תעבור א"כ תהא מותרת להנשא והוי כריתות וא"כ ביין זה כיון שיכולה לישפך היין או לקוץ ולסתור הכותל ותנשא מיד הוי כריתות ואף דהרמב"ם כתב יין זה פשיטא דאין כוונתו כוס זה רק דבא לומר רבותא אפי' לא אסרה בכל יינות שבעולם רק במין יין אחד או מין בשר אחד ס"ד דלא חיישינן שתעבור קמ"ל דמ"מ לא הוי כריתות כיון שלא יהא לה היתר לעולם. ודייק לה מבית אביך שלא אסרה רק בבית אבי' ומ"מ חיישינן וה"ה ביין זה. ולכך אח"כ כשבא לדמות נשואין לפלוני לעולם לשתיית יין לא הזכיר זה רק יין סתם והיינו דכמו שאין בידה לשפוך כל היינות שתנשא כמו כן אין בידה להמית אותו פלוני שתוכל להנשא ולכך לא הוי כריתות וכמו כן באילן וכותל ואפי' אין היין ואילן שלה מ"מ מצי משחדא בממון כדמוכח בש"ס הכלל שיש בידה לקיים התנאי תיכף הוי כריתות ואפי' לא קיימא עדיין הוי כריתות. ובלא"ה עיקר כוונת התוספתא להורות דכל שאמר זה אפי' עברה על התנאי הוי גט כיון שאילן זה וכותל זה נסתר. וכן מוכח מסיפא ע"מ שתעלי באילן זה ונקצץ לא הוי גט הרי דעיקר הכוונה להורות דזה הכוונה זה דוקא וזה ברור. עכ"פ נראה ברור דבהא לא נחלק הרמב"ם כלל ולכ"ע הוי כריתות אבל בדבר שאין בידה כגון יין סתם או זה כגון מין יין זה או לבית אביך או שלא תנשאי לפלוני שאין בידה לבטל הדבר תיכף שלא נחוש לביטול התנאי א"כ בוודאי ניחוש לא הוי כריתות ואף דבשכיב מרע שגירש על תנאי שימות ג"כ אין בידה ואסורה להנשא היינו דוקא שהתנה הא גופא שלא תנשא בחייו שהרי התנאי הי' ע"מ שימות אבל אם גירש לגמרי רק התנה עלי' תנאי אחר ומחמת אותו התנאי אסורה להנשא לא הוי כריתות. ובזה יש ליישב קושית התוס' מהך דיומא על מנת שתמות אחת מכם] ואין להאריך כי נלפע"ד ברור בכוונת הרמב"ם ורש"י כמ"ש וכדמוכח בתוספתא. ואף דס"ל להרמב"ם דבכל תנאי לא חיישינן ותנשא מיד היינו בתנאי שבידה או תנאי שאינו לעולם כדמוכח בתוספתא אבל תנאי שהוא לעולם חיישינן שתעבור ולא הוי כריתות

סימן קמד. דין תנאי יש טענת אונס בגט ובו ז סעיפים

סעיף א. אמר לה (א) הרי זה גיטך אם לא אבוא בתוך שלשים יום או שאמר ע"מ שלא אבוא בתוך צ' יום והי' בא בדרך בתוך ל' יום וחלה (ב) או עכבו נהר ולא בא עד אחר ל' יום הר"ז נט אפי' עומד וצווח הריני אנוס שאין אונס בגיטין ואע"פ שגילה דעתו שאין רצונו לגרש כיון שלא התנה (ג) חוץ מאם יקראנו אונס אבל אונם (ד) דלא שכיח כלל כגון אכלו ארי או הכישו נחש או נפל הבית עליו לא אסיק אדעתי' להתנות עליו ומבטל הגט והיא זקוקה ליבם (ה) ושבי' הוי אונס דשכיח ואינה מבטל הגט מדלא התנה (מרדכי פרק מי שאחזו): (א) הרי זה גיטך. עב"ש ונראה דאפי' לרשב"ג דסובר כל עכבה שאינה הימנה הוי גט היינו דוקא כשאין העכבה מצידה כלל כגון שאמר האב אי אפשי שתשמשני וכדומה אבל כל שהעכבה ממנה אפי' היא אנוסה מ"מ כיון שהעיכוב