תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמד

ותמה הרשב"א הא מגורשת מיד וביקש לומר דהירושלמי לית לי' על מנת כמעכשיו והקשה ע"ז דהא הותר הגט למפרע קאמרי ע"ש. ולפ"ז לפי מה שהוכחתי לעיל דהעיקר כדעת הרמב"ם דאפי' באם כל שקיים התנאי הוי גט למפרע ואין הפרש ביניהם רק בנקרע ונאבד כן הוכחתי לעיל בראיות ברורות א"כ אתי שפיר הירושלמי דע"מ אינו כמעכשיו ומ"מ בנתקיים הותר למפרע רק אין הגט גט למפרע רק לאחר הקיום אבל למ"ד על מנת כמעכשיו תיכף הוי גט קודם שנתקיים רק צריכה לקיים ולכך אפי' נקרע הוי גט ע"ש לעיל שהארכתי בזה. ולפ"ז מן הירושלמי הזה ג"כ ראי' להרמב"ם. והנה ה"ה פי' הירושלמי משום איסור שלא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה. והוא תמוה דמה צורך לו לזה דהא בלא"ה איסור איכא דהא בשתבעלי מיירי. ולפי מה שהוכיח הרשב"א בחידושיו דע"כ באיסור ערוה מיירי א"כ פשיטא דאין לפרש משום גזירה של יאמרו [כו'[ דהא באיסור ערוה איירי ומ"מ מוכח מדברי ה"ה ג"כ דמשום איסור ערוה ליכא כאן והיינו מהאי טעמא דע"מ כמעכשיו לא ניחא לי' לפרש דלית לי' לירושלמי ע"מ כמעכשיו. אמנם בעיקר דברי הירושלמי נלפע"ד פשוט דהראב"ד השיג על הרמב"ם במה שפסק בעל מנת שתנשאי לפלוני ונשאת לאחר תצא ולא תנשא עוד לפלוני וכתב דמן הירושלמי מוכח שלא כדעת הרמב"ם רק יכולה להנשא לפלוני והוי גט למפרע. והוא תמוה דלא נמצא בירושלמי מזה כלום ע"ש בדברי ה"ה שתמה בזה. והלח"מ דחק לפרש הירושלמי לכוון לדעת הראב"ד ע"ש. לכן נלפע"ד פשוט דהראב"ד מפרש וודאי איסור הוא לבעול משום שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה וכל כהאי גוונא וודאי דאסורה להבעל לשום אדם קודם קיום התנאי דאפי' אי נימא בשאר תנאי יכולה להנשא על סמך שתקיים התנאי אבל כל שהתנאי הוא איסור ולא תוכל לקיימו א"כ הרי היא אשת איש שהרי לא תוכל לקיימו בפרט שאין בידה להכריח לפלוני לעבור באיסור ואפי' ממונא לא יועיל וזהו כוונתם דעל מה שאמר ר' שימי דמצינו אשה בתחילה אין מחייבין משום ערוה ואח"כ חייבין והיינו בעל מנת שלא תנשאי לפלוני ונשאת לאחר קודם והי' לה בנים ומת ונשאת לפלוני עלה אמרינן דכהאי גוונא מצינו כאן להיפוך דבתחילה הוי ערוה ולבסוף לא והיינו בתנאי שתבעלי לפלוני דאי הי' פלוני מותר לכתחילה שפיר לא הוי ערוה בתחילה כלל דמצי לשחדי' לי' בממונא כדאמרינן בש"ס אבל כיון דאיסור לבועלה מאיסור שלא יאמרו א"כ בוודאי כל שלא בעל קיימא עלייהו דכ"ע באיסור ערוה עבר ובעל הותר הגט למפרע ולא הוי ערוה. זהו דעת הראב"ד בפי' הירושלמי והיינו דמשמע לי' דע"כ בערוה מיירי כמ"ש הרשב"א. ואי אפשר לפרש דהוי ערוה על אותו פלוני דהא ע"מ כמעכשיו דהא הותר למפרע קאמר. אבל הרמב"ם לשיטתו דגם באם הוי גט למפרע מפרש הירושלמי כפשוטו דעל אותו פלוני גופי' קאי דלדידי' בתחילה הוי ערוה ולבסוף הותר למפרע אבל הראב"ד סובר ככל הפוסקים דבאם לא הוי גט למפרע א"כ מוכרח לפרש כנ"ל וא"כ מוכח דאפי' נבעלה לאחר קודם פלוני ואח"כ לפלוני נתקיים התנאי ודו"ק היטב

ולפ"ז עכ"פ מדברי כולם נלמוד דבהא ליכא איסורא שתבעל לכתחילה לאותו פלוני מכח ערוה לדידן דע"מ כמעכשיו וצ"ע על המחבר שכתב בפשיטות דאסורה מהאי טעמא, ולדינא אין נ"מ דבלא"ה אסורה עכ"פ לכתחילה מטעם שלא יאמרו כמ"ש ה"ה אף שמדברי הרשב"א בחידושיו לא נראה כן דאל"כ למה לי איסור. אבל מ"מ קשה לחלק באיסור שלא יאמרו בין ביאה לנשואין. ודברי הרשב"א שם תמוהין שכתב ליישב מה שאמרו שלא יאמרו משום דבנשואין ליכא איסור וממילא ביאה בהיתר דתינח פלוני אבל שם גם לאחר מותרת לולא דיש לחוש שתעבור א"כ תקשי כיון דלפלוני דוודאי יקיים אסורה בתחילה כ"ש לאחר והוא תמוה

סעיף יט. ע"מ שלא תבעלי לפלוגי הוי גט ולא תנשא עד שימות אותו פלוני דחיישינן (נ) שמא תבעל לו באונס

(נ) שמא תבעל לו באונס. כבר כתבתי לעיל לחלק בין הך לאבא ואביך דהתם איסורא בלי התנאי אבל כל שהאיסור בתנאי חיישינן שתעבור על התנאי ועוד דביאה שאני מכל תנאי דעלמא דאפשר שתתפתה מאותו פלוני להנשא או ליבעל לו ולכך אפי' בנשואין הביא הרב המחבר דיעות לעיל דאסורה עד שימות וכאן שכתב שתבעל באונס היינו דמטעם זה לכ"ע אסורה אמנם בתוספתא איתא להדיא להיפוך דשלא תבעלי לפלוני אין חוששין שתבעל לו וצ"ע ודע דיש להסתפק לרשב"ג דסובר כל עכבה שאינה הימנה הוי גט א"כ כאן הי' מהראוי שאם נבעלה באונס שיהא גט דהא אין העכבה בקיום התנאי ממנה. ואפשר שיש לחלק בין תנאי שהוא (בקיום עשה) (בקום ועשה] דאז יכולה להתנצל הריני עושה ומה יש לי לעשות אבל תנאי שלא הי' בקום ועשה שתעשה רק ואל תעשה לא שייך לומר מה אני יכול לעשות שלא ציוה עלי' לעשות כלל ודו"ק. וכהאי גוונא צריך לחלק דלכאורה תיקשי הא הוי תנאי שאי אפשר שתקיימנו דהאיך תוכל לקיים שלא תבעל באונס במה שאין בידה כלל וע"כ דגם בזה דוקא בקום ועשה לא מהני בדבר שאי אפשר לקיימו ולא בשב ואל תעשה וה"ה לרשב"ג בענין העכבה ודו"ק. ותדע דכל תנאי שכיב מרע אי לא מתי לא יהא גט אין בידה שימות וע"כ דכל שלא התנה עלי' שתעשה לא שייך זה ודו"ק

סעיף כ. צריף שלא יתנה עלי' תנאי שעומד בו כל ימי' כגון ע"מ שלא תאכלי בשר או שלא תשתי יין לעולם או כל ימי חייכי שאם התנה כך אין זה כריתות אכל אם אמר לה כל ימי חיי או כל ימי חיי פלוני או עד נ' שנה הרי זה גט (נא) ויש מי שכתב שאפי' הרחיב הזמן יותר מכדי חיי האדם כיון שהוא דבר פסוק הרי זה גט

סעיף כא. אמר לה ע"מ שלא תלכי לבית אביך עד זמן פלוני אע"פ שהגט כשר והתנאי קיים אין לשום אדם להשתדל בגט שינתן בתנאי זה כי א"א לעמוד על נפשה מלכת לבית אביה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ואם המגרש הוא מאותם שכופין להוציא ולא רצה לגרש אלא בתנאי זה כופין אותו לגרש בלא תנאי זה

(נא) ויש מי שכתב. דין זה צ"ע לפע"ד והוא דרש"י פי' גבי ע"מ שתבעלי לאבא דלפלוני אינו גט חוששין שתבעל לו כמו שלא תלכי לבית אביך לעולם. והנה יש לתמוה בדבריו דמה ענין זה ללא תלכי לבית אביך דלא הוי כריתות דאגידה בי' כל ימי' וכמו שפירש"י גופא שם ועוד אפי' תימא שיש לחוש בפלוני שתבעל מ"מ למה כתב שאינו גט דהא עכ"פ גיטא הוי. אמנם כבר כתבתי לעיל דסובר רש"י דעיקר הטעם שלא תלכי לבית אביך משום דאסורה להנשא מחשש שמא תלך וכיון שאסורה להנשא לא הוי כריתות ואף דבתנאי שתתני מאתים זוז אמרינן דלאחר לא תנשא עד שתתן ומ"מ הוי גט לא דמי כלל כיון שבידה לקיים התנאי תיכף ג"כ שתהא מותרת להנשא תיכף הלכך אפי' לא קיימא הוי כריתות אבל הכא שאין בידה לקיים התנאי להנצל מחשש שתעבור הלכך לא הוי כריתות. ודייק לה הך פירושא דאל"כ הא כל שאינו מענין האישות מוכח בהדיא בש"ס גבי בעי' דחוץ מתרומתך דלא מגרע לכריתות ואפי' בחוץ מהני כ"ש בעל מנת. וליכא למימר דשאני ע"מ דאי תעבור בטל הגט משא"כ בחוץ. הא