תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמג

ואני מסתפק בהנך ט"ו עריות דפוטרות צרותיהן דקיי"ל בנתגרשו שוב אינן פוטרות אם נתגרשו כהאי גוונא דאם תבטל התנאי יתבטל הגט אם מותרת צרתה להתייבם אי כיון דלא חיישינן א"כ צרתה ג"כ מותרת או שמא דוקא היא כיון דבידה שלא לבטל אין יכולין לאסור עלי' הנישואין אבל צרתה דאין בידה שפיר י"ל דאסורה שמא תבטל חבירתה התנאי. ומ"מ י"ל כמו שהבעל הנושא אותה יכול לישאנה ואין לו לחוש שמא תעבור האשה כיון שהיא בידה כמו כן צרתה ומ"מ היינו דוקא [בכבר] נשאת צרתה לאחר דאז לא תעבור שלא יתבטל הגט ויהי' בני' ממזרים אבל בלא נשאת פשיטא דחיישינן כיון שהיא לא תעבור באיסור דמה בכך דיתבטל הגט ואי דבני' של צרתה ממזרים ע"ז לא תשגיח בוודאי כמו דחיישינן לפלוני באונס אף שיהיו בני' ממזרים כיון דלדידי' ליכא איסורא א"כ ה"ה לגבי צרתה ואפי' נשאת אני מסתפק כנ"ל. ועוד דבהא איכא למיחוש טפי שתרצה לקלקל צרתה ואפי' תקלקל עצמה ג"כ תמות נפשי עם פלשתים. וצ"ע בזה ולא ראיתי מי שהעיר בזה כלל

(מה) יקדשנה המגרש. עב"ש (ס"ק ל') מה שהאריך בזה ועם כל דבריו אני תמה קידושין הללו למה לי וכמו כן גט אחר למה עכ"פ כשיחזור ויטלנו מידה למה לא מהני דאפי' למאן דאמר ליהוי גיטא לא מהני אבל שיחזור ויטלנו מבואר בהדיא בתוספתא דאפי' במחולין לך מהני ואפ"ת דתוספתא כרשב"א א"כ לרבי כ"ש דמהני דרבי מיקל טפי. ועוד תמהני מאוד דהא מ"מ מותרת היא להנשא לאותו פלוני דיתבטל הגט ותתגרש בגירושין השניים דאפ"ת דהשתא לא הוי גט דכבר נתגרשה והאיך נגרש שנית ולכך כתב הרא"ש דבעינן קידושין שנית ולא מהני אפי' ליקח הגט ממנה ולגרשה אבל מ"מ למה לא יועיל כשתנשא שיהא גט שני גט למפרע דהא עברה על תנאה ונתבטל גירושין הראשונים ואפ"ת דליהוי גיטא לא מהני אבל האיך לא יועיל שיגרשה שנית בגט זה או באחר וקידושין הללו למה לי לכן דברי הרא"ש צ"ע בזה ועכ"פ ברור שאם גירשה שנית בגט זה או באחר ונשאת לאותו פלוני דתפסי בה קידושין אף דהשתא לא תפסי [ומ"מ עברה דדרך נישואין קאמר או לאחר כמ"ש בסמוך] אבל בגירשה שנית בלי תנאי תפסי בה קידושין דגט ראשון נתבטל שעברה על התנאי ונתגרשה בשני כמ"ש ועכ"פ צריכה גט מחפק

(מו) או שמת הבעל. הב"י הביא בשם רשב"ץ מחלוקת בה"ג ורבנן אי חל התנאי לאחר מיתת המגרש שיתבטלו קידושי האמצעי למפרע אם נשאת אחר מיתת המגרש לאותו פלוני וסיים הרשב"ץ וז"ל ואם לא נשאת לשום אדם עד שמת המגרש פשיטא דמותרת לשמעון אבל יש דקדוק בזה שאם נתאלמנה משמעון שנאסרה עליו אם מותרת לכהונה כיון שנתבטל הגט או אסורה דתנאי נתבטל גט לא נתבטל והכי משמע עכ"ל. והב"י לא הביאו בשו"ע. ונראה שדעתו דלא כרשב"ץ בזה דכיון דלא קיי"ל כבה"ג רק לאחר מיתה נמי נתבטל הגט למפרע ובני' מן האמצעי ממזרים מחמת שעברה על התנאי א"כ בלא נשאת רק לאחר מיתת המגרש מ"מ נתבטל הגט בוודאי דאי תימא כל לאחר מיתה לא נתבטל א"כ אפי' נשאת מעיקרא ג"כ לא יהי' בני' ממזרים מאמצעי. ובאמת דברי הרשב"ץ לכאורה תמוהין בזה ודוחק לומר דבאמת כוונת הרשב"ץ לבה"ג דפשיטא דלבה"ג הוי גירושין גמורים. ונראה ליישב דעת הרשב"ץ דסובר דאנן אמרינן דוודאי בהא לית הלכתא כבה"ג דלאחר מיתתו לא אסרה רק כל כמה שתהא אסורה לפלוני מחמת קפידתו של בעל הקפיד שתהא אסורה לו ואפי' לאחר מיתתו אבל כל כמה שלא יועיל קפידתו ואפי' יקפיד תהא מותרת לפלוני כגון שלא תנשא לשום אדם עד שימות הבעל דאז לא יועיל קפידתו דאפי' יקפיד מאה פעמים תהא מותרת, לו א"כ מאיזה צד נימא דהקפיד בזה כיון שלא יועיל קפידא דילי' כלום שהרי אעפ"כ תהא מותרת לו א"כ בהא וודאי היתה כוונתו שתתגרש לגמרי ולא יבטל התנאי את הגט רק כל כמה שיועילו דבריו שמחמת זה לא תוכל לישא אותו פלוני אז הקפיד שלא תנשא לו הלכך כשלא נשאת לשום אדם ונשאת לפלוני אחר שמת המגרש הוי גט גמור ואסורה לכהונה. ולפ"ז באמת דינו של הרשב"ץ חידוש גדול ולא ידעתי למה לא זכרו האחרונים מזה כלום

(מז) ואם נשאת לו. משמע אפי' בחיי המגרש והיינו כמ"ש ה"ה. ולפ"ז יש לתמוה דלעיל פסק באבא ואביך דלא מהני נישואין ועב"ש. ולפעד"נ דסובר המחבר דוודאי ראיית התוס' מתוספתא אמת דאי אפשר לפרש כמ"ש הב"ש כמ"ש לעיל דמסיפא דייקי דאי בשלא נבעלה מבואר בברייתא דאין חוששין שתבעל באבא ואביך וע"כ שנבעלה א"כ מבואר ברישא אפי' נשאת. וכ"כ הרשב"א בחידושיו להדיא הראי' מתוספתא על דרך זה אבל מ"מ סובר המחבר דלא דמי כלל דוודאי ע"כ צ"ל דכהאי גוונא אמרינן מה שאמר לא תנשאי לאבא ואביך כמפליג בדברים דאל"כ לאיזה צורך התנה א"כ ע"כ לא שייך לומר כן רק באבא ואביך אבל באחר לא שייך לומר מפליג בדברים דהא לולי דבריו היתה מותרת להנשא ומחמת דבריו הוא שנאסרה א"כ ע"כ לאו כמפליג בדברים הוא וכיון שכן בהכרח צריך שיתקיימו דבריו. ומ"ש הב"ש כן מבואר בדברי ה"ה להדיא שנתן טעם ב' כמ"ש הב"ש. איברא כבר כתבתי לעיל דבאמת דברי המחבר לעיל צ"ע כי מהתוספתא אין ראי'. ותדע עוד שהרי בתוספתא שלפנינו מצאנו להיפוך ממש דעל מנת שלא תבעלי לפלוני אין חוששין שתבעל לו א"כ פשיטא שאין לסמוך על זה להתיר אשת איש אפי' באבא ואביך הלכך פשוט הוא דגם באבא ואביך וודאי כל שעברה ונשאת הוי ספק מגורשת עכ"פ כנ"ל. ועוד נראה דהכא שאני שאם תאמר שאין גט זה בגדר שיתבטל מחמת התנאי א"כ אין זה כעל מנת רק כמו חוץ והוי שיור וא"כ אי אפשר רק שיהא בגדר שיתבטל מחמת התנאי אם תעבור ודו"ק

סעיף יח. אמר לה (מח) ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי שנבעלה לו בין בזנות בין בנשואין הרי זה גט (מט) ולכתחלה לא תבעל לו דהא אינה מגורשת עד שתבעל לו נמצאת תחלת ביאה באיסור

(מח) ע"מ שתבעלי וכו' נתקיים התנאי. משמע דאפי' אותו פלוני אינו רוצה לבעול אותה לא הוי גט. ולכאורה קשה מ"ש מכל עכבה שאינה הימנה דלרשב"ג הוי גט וה"ה כאן ובברייתא י"ל דבאמת לא אתיא כרשב"ג. אבל בש"ע יש לתמוה שלא העתיק הרב דלהי"א לעיל דפסקו כרשב"ג אפי' לא נתקיים הוי גט כל שאין העיכוב מצדה. ומזה נראה לי ראי' למ"ש לעיל דמודה ר"ג דכל דאפשר לקיים התנאי אסורה להנשא אף שעכשיו אינו רוצה שמא ירצה מכאן ולהבא שהרי לא הגביל זמן לזה [אמנם אם] לא רצה תיכף אחר הגירושין עד שמת אותו פלוני בהא וודאי נראה דתליא בפלוגתא הנ"ל. ומ"מ אפשר לדחות דשאני הכא דאפשר דמשחדא לי' בממון אם אינו רוצה שמא ממון הרבה הי' רוצה ולכך לעולם הוי העיכוב ממנה. וכן משמע בש"ס דאמרינן עלה דלא דמי לאבא ואביך דאפשר דמשחדא לי' בממונא וקשה מה צורך לזה אי לא ירצה הרי יצאה ידי חובתה ואין העיכוב ממנה. ודוחק לומר דהכל דלא כרשב"ג דקיי"ל כוותי' וע"כ משום דאין שיעור לפיוס הזה ואף שלא רצה שמא בממון הרבה הי' רוצה וצ"ע בזה

(מט) ולכתחילה לא תבעל לו. [עב"ש דהמחבר נקט איסור חמור. ויש לתמוה דמה יעשה בטור דמשמע דמתיר וצ"ל משום בטור יש לומר דנ"מ בנשאת דליכא איסור שלא יאמרו אבל המחבר דפוסק כרמב"ם בנשאת בטל התנאי הוצרך לומר משום דחמור ודו"ק] זהו מן הירושלמי