תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמב

סעיף יז: זינתה עם אותו פלוני הולד כשר והגט כשר שלא התנה אלא על נשואין

(מג) עד זמן פלוני. עי' מ"ש לעיל (סי' קל"ז) להכריע דבעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי וודאי יש להחמיר כמ"ש הרב שם משום דבהא וודאי מוכח מתשובת ד' זקנים דאפי' בעל מנת פליגי אבל בעל מנת שלא תנשאי גרידא אין ראי' מד' זקנים כלל א"כ בהא שפיר נקטינן כפשטא דרבינא דבעל מנת מודו. ואולי גם הרב סובר כן ולכך לא הגי' כאן על דברי המחבר דמיירי בלא תנשאי גרידא אבל הא וודאי אמת דגם בקוצב זמן נחלקו דהא חוץ לעולם הוי כקוצב זמן דהא מודה ר"א דלאחר גירושין של האמצעי מותרת להנשא לפלוני וכן לאחר מיתה א"כ הוי קצוב זמן א"כ ה"ה בעל מנת. ואפשר דמה"ט באמת סובר הרמב"ם דוקא בקוצב זמן דמשמע לי' על מנת דמודו רבנן היינו כמו חוץ דיש בו קציבת זמן דהא לאחר מיתה וגירושין של אותו שתנשא לו מותרת כמבואר בש"ס

(מד) שמותרת להנשא מיד וכו' אלא מדעתה. כ"כ התוס' ר"פ המגרש. איברא מדברי התוס' יבמות משמע להיפוך דהקשו ליתני שש עשרה לר"א וכתבו דאף דאסורה להנשא שמא תנשא לפלוני לאחר מיתה וגירושין של זה דבעודה תחתיו ליכא למיחוש. משמע דס"ל דרק בעודה תחתיו של זה שתנשא לו ליכא למיחוש דהוי כמו אבא ואביך אבל כל שנתגרשה חיישינן אפילו המגרש חי והיינו דלא דמי לאבא ואביך דבלא"ה אסורה להם אבל לפלוני שאינה אסורה לו בלא"ה רק מחמת התנאי חיישינן דתחשוב כיון שנתגרשה ומותרת לכל אף לזה מותרת ובתנאה לא מזדהר וכהאי גוונא מחלקינן בנדרים בקונם עיני בשינה דבאיסור מזדהר בתנאי לא מזדהר לכן באבא ואביך דבלא"ה איסור הוא מזדהר בפלוני לא מזדהר ומה"ט אפי' בנשואין חיישי התוס' התם. ואף שאפשר לפרש כוונת התוס' דסמכו על מה שכתבו אח"כ דהקושיא בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי דוקא ולכך חיישינן שמא תבעל בע"כ אבל נישואין גרידא ס"ל כדברי התוס' בגיטין דלא חיישינן כיון שהיא מדעתה. אבל באמת זה אינו חדא דהרי דקדקו דוקא בעודה תחתיו לא חיישינן והך עודה תחתיו הכוונה על בעל אמצעי ש"מ דכל שאינה תחתיו חיישינן אפי' בחיי המגרש וע"כ משום דתנאה לא מזדהר כנ"ל ועוד דהא ע"כ כוונת התוס' שקבע זמן כל ימי חייו דאי שלא תנשא לפלוני לעולם אין כאן קושיא כלל דהא אכתי עכשיו אסורה להנשא לאחר שמא תבעל לו אחר מיתת המגרש וכ"ש דצרתה אסורה להנשא מחשש זה והאיך יאמר פוטרת צרתה דהא אינה פטורה ונהי (דלוי) [דלא[ קתני דאי היינו מה שכבר הי' ולא עכשיו יאמר פוטרת מה שאינה פטורה עד שימות היבם. ועוד דעיקר הקושיא לק"מ דה"מ דחשיב ערוה לפטור צרה כשהיא ערוה לעולם אבל כאן לאחר מיתת המגרש כשישאנה יבטל הגט למפרע ואינה אשת אחיו כלל רק עכשיו בשעת חיי המגרש הוי אשת איש וכהאי גוונא לא פטרה כלל. ונהי דבצרה יש מקום לומר דפטורה לאחר מיתת הערוה אבל במתניתין לא קתני רק מה דהערוה ג"כ פטורה כדקתני כשם שבתו פטורה וכו' ועוד דקושיא השני' וודאי קשה. ובהכרח דעיקר כוונת התוס' להקשות בכהאי גוונא שקבע זמן כל ימי חיי ונשאת לאחיו של פלוני ומת אותו שנשאת לו ואח"כ מת המגרש ג"כ והשתא הוי ערוה לפלוני לעולם כיון דבשעת מיתה הוי אשת איש ואסורה לו כל שהמגרש הי' חי וממילא אפי' מת המגרש כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' אסורה לעולם ואח"כ ג"כ הוי אשת אחיו דאפי' תנשא לו לא יתבטל הגט למפרע דהתנאי לא הי' רק כל שיהא חי. ולפ"ז צרתה מותרת כל שמת המגרש דהשתא לא חיישינן שיתבטל הגט דכבר כלה התנאי וכן צריך לפרש בירושלמי דע"כ הקושיא בעל מנת דבחוץ מותרת להתייבם כדמוכח בש"ס וא"כ תקשי האיך תפטור צרתה הא ע"כ בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי א"כ יש לחוש שתבעל באונס ויתבטל הגט וע"כ כשקבע זמן כל ימי חייו וזה ברור [ונראה שמזה ראי' להרמב"ם דלא מהני על מנת רק בקביעות זמן מדמקשה בירושלמי בפשיטות ולא קאמר בקבע זמן ש"מ משום דבהכרח בקבע זמן מיירי בלא"ה דאל"כ לא הוי כריתות] ולפ"ז מוכרח' מדברי התוס' דקודם מיתת המגרש ג"כ חיישינן משום דבתנאי לא מזדהרא א"כ ממילא אין חילוק בין נשואין או ביאה ואפי' בנשואין יש לחוש דאל"כ כיון דע"כ הקושיא בקביעות זמן א"כ בלא"ה קשה אפי' למאן דלא קתני דאי בהיתר גמור שהגביל כל ימי חייו א"כ כל ימי חייו ליכא למיחוש דהא אשת איש היא והוי כאבא ואביך דאפי' באונס לא חיישינן ולאחר מיתה כלה התנאי וע"כ דס"ל להתוס' דכל שאינה אסורה בלא"ה רק מחמת התנאי חיישינן ושלא כדברי התוס' בגיטין דס"ל דלא חיישינן רק לאחר מיתת המגרש דא"כ פשיטא דלק"מ קושייתם ביבמות דהא אסורה לעולם שמא תבעל לאחר מיתת המגרש ואי בקבע זמן א"כ שוב לא הוי איסורא כלל והקושיא לכ"ע לא ללוי דוקא והוא תמוה לכאורה. וברור דהתם לא ס"ל רק לחלק בין אי אסורה רק מחמת התנאי בין אי אסורה בלא"ה ולכך בעודה תחתיו לא חיישינן דאסורה בלי התנאי מכח אישות של השני. והנה לעיל כתבתי דבתוספתא מוכח דאפי' באבא ואביך חיישינן שתבעל לו. ומברייתא דילן לפי גירסתנו אין הכרח להיפוך דעיקר הכוונה דלא חיישינן שביטלה התנאי עד שיברר בעדים. וכמו כן הוכחתי דלדעת אותן הפוסקים דס"ל דלאחר מיתת המגרש מותרת לפלוני. ע"כ דס"ל דעיקר החילוק בין אי אסורה בלא"ה או לא דמחמת התנאי בלבד חיישינן או דס"ל באמת דאפי' באבא ואביך חוששין. וכמו כן הבאתי ראי' לדעתם דע"כ טעם דשלא תשתי יין דאינה כריתות הוא משום דאגידה בי' בנשואין שאסורה להנשא כמו שפירש"י גבי אבא ואביך א"כ מוכרח דאפי' כהאי גוונא חיישינן. ואף שי"ל דלא דמי שתיית יין בעל מנת לחוץ מתרומתך דהתם אפי' עברה לא בטל גיטא דלאו תנאי הוא אבל בעל מנת דאי עברה בטל גיטא לא הוי כריתות. הא ליתא דא"כ מה הפרש בין קובע זמן או לא כיון דאי עברה בטל גיטא לעולם וע"כ כיון שלא נאסרה ביין לעולם הוי כריתות אלמא דבשתיית היין שנאסרה לא הוי כריתות והתם מוכח דדוקא במילתא דאישות לא הוי כריתות וע"כ דכל הנישואין תלוי בזה שכל זמן שאסורה ביין אסורה להנשא שמא תשתה

גם נלפע"ד דלרשב"ג דסובר דעכבה שאין הימנה הוי גט א"כ נראה בנבעלה באונס הוי עכבה שאינו ממנה ומכ"ש דבהא אפשר דאפי' ת"ק מודה דהא שלא תבעלי קאמר והיינו מרצונה וא"כ ע"כ דחיישינן שתבעל ברצונה ג"כ ש"מ דבתנאי חיישינן ונראה לומר עוד דאפי' אי נימא דבשאר תנאים מותרת כדמשמע פשטות הסוגיא מ"מ בביאה חיישינן טפי דפעמים יצרה תוקפה ותבעל לו ולא מצי מזדהר תדע דבש"ס קאמר פירכא לר"א דתנשא לזה שנאסרה עליו ונמצא גט בטל וקאמר אי הכי כל תנאי דעלמא נמי וקאמר היינו פירכא. ובאמת שיש לתמוה מה ס"ד דר"ע דפריך לי' הכי ואנן באמת כוותייהו קיי"ל א"כ נהי דאיכא פירכא אבל וודאי צ"ל שיש ממש בדבריהם דנדחו דברי ר"א באמת מהלכה. וצ"ל דבאמת איסור ביאה לפלוני חיישינן טפי דתקיף לה יצרה ולא מצית מיקום אנפשה כמו שאר תנאים ולכך באבא ואביך באמת לא תקיף יצרה ולא חיישינן שתבעל להם. ונראה שזה טעמו של המחבר שהביא בכאן דיעות אף שכבר פסק בשב ואל תעשה ובידה יכולה להנשא משום דשאני תנאי שלא תנשאי לפלוני דחיישינן דלמא תקיף לה יצרה. ולכל הני פוסקים הנ"ל ע"כ צ"ל דלאו לביאת אונס לאחר מיתה דוקא חיישינן לכך חשש המחבר לדעתם אבל בשאר תנאים פסק דלא חיישינן שתעבור