תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמא

לר"נ גופא מי הכריחו לפרש הרי זו לא תנשא לו דבברייתא לא נזכר לו כלל רק לא תנשא ומכח זה מקשה עלי' רבא לו הוא דלא תנשא הא מעיקרא פי' בעצמו נשאת לאחר הרי דמפרש דלכתחלה לא א"כ למה מפרש אח"כ לא תנשא לו. גם יש להבין דמשמע דרבא מקשה לפ' ר"נ ומפרש פי' אחר ומייתינן ת"כ לרבא הא לא חידש רבא כלום רק ר"נ הוסיף בברייתא לו ואיהו לא קא מוסיף רק כפשטא דלא תנשא כלל ומה צורך לזה לסיוע כיון דכבר הכריח רבא בהכרח דאסורה דהא אין בידה לקיים התנאי. והאיך ס"ד דתהא מותרת להנשא לאחר קודם קיום התנאי לכן פי' הרמב"ם דוודאי צדקו דברי ר"נ דברייתא לא מתפרשא שפיר רק אי נימא דלאחר תנשא והכוונה לא תנשא רק לו דאי לאחר ג"כ לא תנשא א"כ הכוונה לא תנשא כלל א"כ ממילא משמע דאם נשאת אכ"ע קאי דלכל מי שנשאת לא תצא דהא אלא תנשא דמעיקרא קאמר ואם נשאת והיינו דמקשה עלי' רבא דאי אפשר לומר כן דהא בעי לקיומא תנאי ולזה הוכרח רבא לחדש כוונה אחרת בברייתא דכל שאמר שתנשא לפלוני תחלה קאמר. ולפ"ז הך לא תנשא אינו כלל לכ"ע דלא דמי ובוודאי רק לו קאמר דבהא הטעם שלא יאמרו אבל לאחר באמת לא תנשא משום דבעי לקיומי תנאה ובזה מבטלת התנאי א"כ הך ברייתא תרתי קאמרה לא תנשא לא לו ולא לאחר ולא נכללו בחדא מכח חששא דרבנן רק לו דרבנן ולאחר דאורייתא ואם נשאת קאי רק על לו דבהא הכוונה לכתחילה מכח שלא יאמרו אבל לאחר דהוא ביטול התנאי פשיטא דלא שייך כלל אם נשאת שלא תצא ואהא מייתי ברייתא לסיוע דלאחר הוי ביטול התנאי והיינו מדקתני לא תנשא לא לו ולא לאחר ולא קאמר לא תנשא לכ"ע וע"כ דהך דרבנן והך דאורייתא כנ"ל ומדלא קתני תקנתא בנשאת לאחר שתנשא כמו שדקדק ה"ה ש"מ דכבר בטלה התנאי אבל בהך דהכא אסורה לאחר מחשש שלא תקיים לא הי' מהצורך להביא ברייתא דפשיטא דכל תנאי שאינו בידה אסורה עד שתקיים רק הסיוע היא בהך מחלוקת דלר"נ לא הוי ביטול התנאי ולכך מפרש ברייתא לו בלבד ולרבא הוי ביטול התנאי ומוסיף בברייתא לא לו ולא לאחר כנ"ל ואהא מביא ברייתא לסיוע לרבא ודו"ק

(מ) וצריכה ממנו גט. היינו מדרבנן אבל לדעת הפוסקים דלא ביטלה התנאי ויכולה לינשא אח"כ לפלוני צריכה גט מדינא. וליכא למימר דמ"מ האיך יחולו קדושי האחר כיון דאי אפשר רק בקיום התנאי וקיום התנאי אי אפשר כל שהיא מקודשת לאחר א"כ אין להם מקום לחול. הא ליתא דמ"מ חלין הקידושין כיון דאם ימות או יגרש יש במציאות שיתקיים התנאי ממילא חלין הקידושין. וזהו כוונת התוס' בד"ה בדידה דמשמע להו כיון שאינו רוצה לגרש ממילא יכולה להנשא בלא גט שאין הקידושין חלין כיון שאי אפשר שיתקיים התנאי מחמת חלות הקידושין ובלי התנאי אין כאן קידושין א"כ ממילא אין להם מציאות לחול. וע"ז כתבו כיון שיכול לגרש אח"כ כשירצה או ימות ויתקיים התנאי נהי דעכשיו אינו רוצה מ"מ חלין הקידושין כיון שיש במציאות לחלות הקידושין ולקיים התנאי. וזה ברור בכוונת התוס' ובחנם נתחבטו מהרש"א ומהרש"ל בזה. אך לפ"ז נראה פשוט אם נשאת לאביו או בנו של פלוני יוצאת בלי גט ונשאת לפלוני דבהאי אי אפשר שיחולו הקידושין דאי חלין אין מציאות לקיום התנאי דאפי' יגרש וימות אסורה לפלוני בשביל אשת אביו וכלתו וכיון שאין מציאות לקיום התנאי רק באופן שתהא בזנות לאביו ובנו א"כ ע"כ בזנות קיימא דבלי התנאי הרי היא אשת איש מראשון וזה ברור. ומ"מ אני מסתפק דאולי צריכה גט מדרבנן עכ"פ. אבל מדברי התוס' משמע דלקיומי תנאה לא בעי גט מדרבנן ג"כ דאל"כ לא הוי מקשי מידי דמ"מ בעי גט מדרבנן. אבל להרמב"ם אפי' נשאת לאביו צריכה גט מדרבנן והתנאי כבר נתבטל דלפלוני תחילה קאמר. ומ"מ אפשר לומר דמודה הרמב"ם דדוקא לינשא לאחר בינתים הקפיד אבל לאביו ואחיו דלעולם לא הוי נישואין כלל רק בזנות כנ"ל בהא לא הקפיד ודוקא לינשא לאחר דאז אם תנשא לפלוני יהיו נשואין גמורים הראשונים ע"ז אמרינן דהקפיד שלא תנשא תחלה לפלוני אבל לאביו של פלוני או לבנו דלא הוי נישואין כלל מודה הרמב"ם כנ"ל אבל אם נשאת לאחיו של פלוני אפי' יש לו בנים מ"מ יש במציאות שיחולו הקידושין כשימותו הבנים ותנשא לפלוני אחר מיתת אחיו וכל שיש במציאות שיחולו ממילא חלין וצריכה גט כשיוצאת ממנו כנ"ל

(מא) נשאת אח"כ. עי' ב"ש אף דבתוס' מבואר אפי' לכתחלה היינו בהיתר ולא באיסור. ובאמת מדברי התוס' מבואר להדיא דאפי' באיסור מותרת לפלוני כל שהיתה לאחר בינתיים דאל"כ מאי קשיא להו בד"ה בדידה דתנשא בלי גירושין דאי תחשוב לנישואין הראשונים לזנות א"כ הרי אסורה לפלוני שלא יאמרו וע"כ דתחשוב לנישואין גמורים א"כ אינה יכולה לינשא רק בגט וע"כ דס"ל דכל שהיתה לאחר בינתיים אפי' בזנות יכולה להינשא לפלוני. אך באמת כיון דהתוס' הקשו בלא"ה שם דנכוף אותו לגרש לקיים התנאי וכן שתאמר מאיס עלי וכדומה והתוס' דחקו מאוד ליישב לכן נראה באמת דע"כ לא הותרה לפלוני כשנשאת בהיתר לאחר ואין אנו כופין לגרשה אבל כשנשאת באופן שנכוף לגרש עדיין שייך שלא יאמרו דנשאת לאחר כדי שתנשא לפלוני כיון שהאחר מוכרח לגרש לכן אי אפשר רק שיגרש ברצון ושפיר קאמר אטו בדידה קיימא. ומיושב באמת כל קושיות התוס'. הן אמת דבלא"ה לא הבנתי הך קושי' התוס' דנכוף לגרש לקיים התנאי דא"כ האיך שייך להתיר לינשא מה שאנחנו [נכוף תיכף] לגרש וכמה יהא הזמן שתעמוד אצלו ואיזה שיעור נעשה בדבר ופשיטא דכל שאנו מכריחין לגרש אין מתירין לינשא שעי"ז נצטרך ליתן גט מעושה מה שאין צורך לזה דלא תנשא כלל וזה ברור. אך מ"מ כיון דשאר הקושיות מיושבין היטב בוודאי י"ל דכל באיסור וכפי' לגרש אכתי שייך שלא יאמרו וזה ברור

(מב) כמחזיר גרושתו. בטור בשם הרמ"ה מבואר דהוי מחזיר גרושתו ממש כיון דהנשואין חלין למפרע כיון דהוי גט למפרע. וצ"ל דסובר הרב דמחזיר גרושתו ממש לא הוי כיון דבלי נישואי פלוני לא היתה גרושתו כלל ולא תפסו בה קידושין א"כ עיקר הקידושין שלו לא הי' רק מכח נישואי פלוני א"כ לא שייך שבשביל זה תהא אסורה לו מכח לא יוכל לשוב לקחתה דהתם בלי נישואי השני כבר היא גרושתו משא"כ כאן דלא נעשית גרושתו רק מחמת הנישואין ודו"ק. אבל מ"מ לא ידעתי מנא לי' הא ותרווייהו באין כאחד קידושין ואיסור מחזיר גרושתו וצ"ע. ועי' בחי' הרשב"א בד"ה אטו בדידה קיימא. והנה הרשב"א הקשה שם דיכולה להתקדש על תנאי ועיי"ש דכתב דעיקר עיכוב הנישואין לפלוני. ולפ"ז בנתקדשה לאחר על תנאי סובר דיכולה להנשא לפלוני. ולפע"ד צ"ע דכל שנתקדשה על תנאי דיוצאת בלי גט אכתי שייך שלא יאמרו כנ"ל וזה ברור

סעיף טז. אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני (מג) עד זמן פלוני הרי זה גט ויש מי שאומר שלא תנשא עד שימות אותו פלוני ויש מי שאומר (מד) שמותרת להנשא מיד כיון שבידה לקיימו שא"א לינשא לו אלא מדעתה ואין תקנה להתירה (לאותו פלוני) אלא א״ם (מה) יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם (מו) (או שמת הבעל קודם שנשאת לשום אדם) (בב"י בשם הרשב"ץ) ואם נשאת לאחר וגירשה אותו האחר סתם עדיין לא הותרה לאותו פלוני (מז) ואם נשאת לו נתבטל הגט ובני' אף מהשני ממזרים: