תפארת יעקב אבן העזר גיטין רמ

כיון דלא הוי נישואין הרי לא הקפיד ואפי' אי הוי בכהאי גוונא שיורא הכא לא הוי שיורא כיון שאין נישואין במציאות לא שייר מידי ולהפליג בדברים אמר וע"כ דכל שפי' נישואין אף דליכא נשואין היתה כוונתו כל דרך נישואין שייר א"כ ה"ה כאן. וזו קושיא עצומה לשיטת התוס' וראי' ברורה לשיטת הרמב"ן וע"כ דכוונת התוספתא כמו שפרשתי דלא חיישינן שתנשא אבל בנשאת וודאי בעל הגט. וגדולה מזו לדעת הפוסקים שהביא הרשב"א בחידושיו דס"ל דכל שמת הבעל בטל התנאי ע"כ דלא ס"ל תירוץ התוס' דלאחר מיתת המגרש קאמר א"כ מוכרחין ג"כ לתירוץ הרמב"ן א"כ הרי ס"ל ג"כ דדרך נישואין קאמר א"כ האיך שביק הטור ומחבר כל הני ופסקו בפשיטות דהוי גט אפי' עברה ונשאת. ואף שהרשב"א בחידושיו השיג עליהם והביא ראי' דאפי' לאחר מיתה מועיל התנאי דאל"כ מה נפקא מינה בין חיי פלוני לכל ימי חייכי כיון דשאם ימות מותרת ובאמת לא דמי כמ"ש לעיל לפירש"י דהכל במאמרו תלוי שכל שלא הגביל בדבריו שום זמן רק כל ימי חיי האשה לא הוי כריתות מאחר שאנו צריכין לחדש באופן שימות פלוני או הבעל אין זה ברור ולפי מאמרו אין זה כריתות אבל כל שהגביל במאמרו זמן קצוב שתהא מותרת אח"כ אף שאפשר שתמות קודם הוי כריתות כמו שהוכחתי לעיל מכח הך קושיא משום דבתלכי לבית אביך מותרת כשנפל הבית ומת האב. ונראה שגם טעמו של הרמב"ם שפסק בעל מנת שלא תנשאי לפלוני לעולם דומה לשלא תשתי יין לעולם. סובר ג"כ סברא הנ"ל דהכל תלוי כפי מאמרו ומכריח כן משום דאל"כ בהליכה לבית אבי תיקשי כנ"ל הא מת ונפל מותרת ובאמת כי לפי מה שפירשו טעם הרמב"ם שלא הותרה במה שנאסרה א"כ להנך פוסקים דמתירין אותה לאחר מיתה של המגרש א"כ אכתי תיקשי הא הותרה במה שנאסרה. אבל אין טעם זה נראה כלל מאחר שהוכחתי דאין איסור שתיית היין גורם ביטול הגט רק מה שאסורה לינשא א"כ מה בכך שלא הותרה כיון שמותרת אח"כ לינשא וע"כ כנ"ל. לכן נראה ברור שאין לסמוך על הפסק הזה להקל כמו שבארנו

סעיף טו. אמר לה ע"מ שתנשאי לפלוני אם נשאת לו הרי זו מגורשת (לח) אבל אמרו חכמים לא תנשא לו שלא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה זה לזה: הג"ה. ואפי' לא התנה עמה בפירוש שתנשא לפלוני אלא שניכר שגירשה משום זה כגון שאותו פלוני נתן לו ממון כדי לגרשה והוא מעלה לה מזונות כדי שיקחנה וכל כיוצא בזה (הגהות מרדכי בקידושין) ואם נשאת לא תצא ואם נשאת לו תחלה וגירשה מותרת לכל שהרי נתקיים התנאי (לט) נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני תצא ממנו ולא יחזור עולמית (מ) וצריכה ממנו גט והולד ממנו ממזר: הג"ה. (מא) נשאת אח"כ לאותו פלוני שהתנה עמה הבעל הוי גט למפרע ואין הבנים ממזרים (טור) אבל לא יחזירה עולמית משום דהוי (מב) כמחזיר גרושתו (טור בשם הרמ"ה) נתקדשה לאחר תצא ולא תחזיר לו אלא אחר מיתת הבעל או שיתן לה גט אחר בלא תנאי (ג"ז שם)

(לח) אבל אמרו חכמים לא תנשא לו. יש לדקדק לפי דעת הפוסקים שפסקו כרשב"ג דכל שאין העיכוב ממנה לא בעי קיום התנאי א"כ הכא נמי כיון דלא שבקינן לה להנשא לפלוני שלא יאמרו תהא מותרת להנשא בלא"ה דהא אין העיכוב ממנה ובשלמא אי פלוני אינו רוצה י"ל כפי מ"ש לעיל דצריכה להמתין לעולם שמא ירצה כיון שלא קבע זמן ומודה רשב"ג אבל בהא דלא שבקינן לה לעולם משום שלא יאמרו וכו' א"כ למה לא תוכל להנשא תיכף ובברייתא אפשר לומר דאתיא כרבנן דרשב"ג אבל לדידן אפשר דלרשב"ג הוי גט אפי' לא נתקיים [התנאי[ וצ"ל דע"כ לא פליג רשב"ג רק אם בשעה שהתנה הי' באפשר לקיים התנאי רק אח"כ אירע דבר שאי אפשר לה לקיימו אז אמרינן דכל שאין עיכוב ממנה לא הי' התנאי שתקיים דוקא אבל כאן דבשעה שהתנה הי' הדבר ידוע שתהא אסורה לפלוני מכח שלא יאמרו ומ"מ התנה עלי' לכך בעינן שתקיימנו דוקא ולא דמי למתנה בדבר שאי אפשר לקיימו דהתם אי אפשר לקיימו כלל והוי כמפליג בדברים אבל הכא כיון דאם נשאת מועיל הנישואין ולא תצא בשביל שאסורה לכתחילה לא גרע משתבעלי לפלוני דכ"ע מודים דמשחדא לי' בממונא אף דוודאי יש איסור לכתחילה לבעול] ואדרבא איכא איסורא טפי משום איסור ערוה כמ"ש בסי"ח ומ"מ כיון דאי עבר ובעל הותרה לא הוי כאבא ואביך א"כ כ"ש כאן. אמנם אי אותו פלוני אינו רוצה משעה ראשונה עד שמת בזה נראה וודאי דלרשב"ג מותרת להנשא שהרי אין העיכוב ממנה

ובזה נלע"ד ליישב קושי' התוס' שם בד"ה בדידה. חדא למה לא תנשא בלא גירושין כלל ועוד דכייפינן לי' לגרש או שתאמר מאיס עלי. ותירצו דהכוונה אטו בדידה קיימא לאינסובי יהרב מהרש"א הקשה הא משחדא לי' בממון. ולא דק דהתם הכוונה דהוי אפשר לקיימו אבל לא שתסמוך על זה וכ"כ הרשב"א בחידושיו להדיא ע"ש. ותימה על מהרש"א דהוא הביא ח"ר קודם לזה] וכתבו שזה דוחק ובאמת דחוק כיון דאין העיכוב מכח גירושין רק נישואין למה קאמר גירושין ולא זכרו נישואין כלל. אך באמת בלא"ה יש להבין למה לא זכרו נישואין דטפי קשה עלי' הנישואין מהגירושין. ולפי הנ"ל ניחא דבאמת נישואין אין קפידא דכל שהיא תרצה להנשא לו ואותו פלוני לא ירצה יצאה ידי חובת התנאי כיון שאין העיכוב ממנה וא"כ לא הוי מצי רבא להקשות מנישואין דאיכא למימר דס"ל כרשב"ג אבל מגירושין דמאי דבעי גט על ידה היא בשביל שנשאת א"כ הוי העיכוב ממנה ושפיר קאמר אטו בדידה קיימא לאיגרושי. והשתא לא קשיא דתנשא בלא גט דוודאי מדרבנן צריכה גט משני דלא עדיף מכל מגרש על תנאי שלא נתקיים ונשאת דצריכה גט משני מדרבנן וכן בגט בטל דקיי"ל תצא מזה ומזה רק דמ"מ תפסי קידושי שלישי בלי גט משני כיון שאין הגט רק מדרבנן א"כ בלי גט לא ירצה פלוני לישא אותה ובזה יהא העיכוב ממנה שנשאת בינתיים. ולפ"ז הכוונה אטו בדידה קיימא לאיגרושי היינו שעל ידי זה לא ירצה פלוני לישא אותה בלי גט והוי עכבה ממנה (ומה שהקשו עוד דכייפינן לי' יתבאר בסמוך] ובאמת צ"ל דס"ל לתוס' בקושייתם דלקיומא תנאה לא החמירו חכמים להצריך גט משני ודוקא היכא שכבר ביטלה התנאי אז צריכה גט משני אבל לא כשרוצה לקיימו. אבל מ"מ כיון דבהכי מתיישב שפיר וודאי נראה דמדרבנן לכ"ע צריכה גט והכוונה דהוי עכבה ממנה במה שלא ירצה פלוני לישא אותה. ולפ"ז אם אותו פלוני אינו רוצה מתחילה ועד סוף נראה דעכ"פ ספק מגורשת הוי כמ"ש הרב בהג"ה לעיל דאזלינן בכל זה להחמיר

(לט) נשאת לאחר. עב"ש (ס"ק כ"ה) ודבריו תמוהין דהא דעת הרמב"ם דהכוונה שתנשא לפלוני היינו לפלוני תחלה וכל שנשאת עברה וביטלה התנאי א"כ מאי ענין זה לתנאי דעלמא שיכולה עדיין לקיים. אך יש לתמוה באמת על הרמב"ם דהא בש"ס מוכח להדיא דאי בדידה הוי לאיגרושי הי' מועיל ש"מ דלאו לפלוני תחילה קאמר. והרב המגיד דייק מברייתא דלא קתני תקנתא שתנשא לפלוני. ובאמת זה דיוק נכון אי נימא דחיישינן לתקנתא אף שעברה באיסור ונשאת אבל הנ"ל ודאי קשה דמשמע מדברי רבא גופא דרק משים חשש שלא תקיים היא אבל באמת דברי הרמב"ם ברורים ומהש"ס הנ"ל קא דייק לה דוודאי יש להבין