תפארת יעקב אבן העזר גיטין רלח

סעיף יב. התנה על דבר (לד) שאי אפשר לקיימו כגון ע"מ שתעלי לרקיע או שתרדי לתהום או שתבלעי קנה של ארבע אמות אינו תנאי והגט גט אבל אם התנה בדבר שאפשר לקיימו אפי' באיסור כגון על מנה שתאכלי בשר חזיר הוי תנאי שאפשר שתאכלנו ותלקה ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה שאינו מתנה שתאכלנו עכ"פ שאם לא תאכלנו לא תתגרש בד"א כשהאיסור תלוי בה לעבור עליו אבל אם תלוי באחרים שאמר לה ע"מ שתבעלי לאבא לא הוי תנאי שאביו לא ישמע לה לעשות איסור

(לד) שאי אפשר לקיימו וכו' שתעלי לרקיע. משנה פרק השוכר את הפועלים. ויש להבין דבברייתא קתני אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת. משמע דאפשר לקיימו והיינו על ידי שם כמ"ש התוס' פרק מי שאחזו. א"כ למה נימא דמתניתין פליגו את"ק דברייתא כיון דאי אפשר לקיימו קתני אפשר דכהאי גוונא אפשר לקיימו הוי ואי אפשר מיקרי היינו שתבעל לאביו ולאבי' דזה לא משכחת כלל דהם לא ירצו ולא שייך בזה ע"י שם. לכן נראה דזהו כוונת התנא דקאמר שאי אפשר לקיימו והותנה עליו מתחלתו. והוא תמוה לכאורה דפשיטא דהתנה עליו. ולפי הנ"ל ניחא דבא לומר דבעינן שיהא תנאי שאפשר לקיימו והמתנה התנה עליו שהי' דעתו באמת שיתקיים לא פטומי מילי ולכך כל הני דברייתא אף שהן ע"י שם במציאות אבל פשיטא שלא הי' כוונת המתנה על זה שתעלה באמת ע"י שם ולכך הוי כמפליג בדברים ובהכי ניחא מה שיש לתמוה על רנב"י דקאמר דייקא נמי דהא היינו הך דרב גם האיך שייך דייקא נמי הא בפי' מוכח כן. ולפי הנ"ל דוודאי רב דס"ל הלכה כריב"ת אף אם לא יהא שום דיוק במשנה מוכרחין אנו לפרש מתניתין כדבריו דאל"כ תקשי הלכתא אהלכתא דהלכה כסתם משנה לזה בא רנב"י ואמר שיש הכרח במשנה לזה כיון דקתני שהתנה עליו מתחלתו ש"מ דהך אי אפשר לקיימו אין הכוונה שאינו במציאות רק אפי' ישנו במציאות ע"י שם וכדומה מ"מ הוא לא התנה עליו שתעלה באמת לרקיע ע"י שם ואינו רק כמפליג בדברים אבל לולא רנב"י כמעט הי' אפשר להכריח בהיפוך באי אפשר תנאי בטל ש"מ דבא לומר רבותא באפשר לקיימו והיינו כל שאפשר במציאות אפי' ע"י שם תנאו קיים לכך מדקדק רנב"י כיון דקתני שהתנה עליו ע"כ כריב"ת והא דנקט באפשר דקמ"ל אפי' בשר חזיר מ"מ אפשר הוא ולאביי שתבעל לפלוני זה מיקרי אפשר ג"כ. ולפי הנ"ל יש מקום לדקדק דלאו דוקא שתבלעי קנה של ד' אמות שאינו במציאות בטבע כלל אפי' תרצה להמית עצמה וכן כלהו דקא חשיב אלא אפי' ישנו בטבע המציאות רק שתמות ע"י זה שתבלע קנה ארכו טפח וכדומה מ"מ כיון שהיא ממיתה עצמה בוודאי לא עלה על דעתו שתקיים תנאי זה שתמית עצמה א"כ לא התנה מתחילתו ומאי דנקט בברייתא הנך גווני שאינן בטבע המציאות לרבותא לת"ק דאפ"ה בעינן לקיומא תנאה אבל ריב"ת אפי' בכהאי גוונא פליג. אך יש לתמוה דהא אבא ואביך ג"כ מחויבת סקילה ושריפה ומ"מ לולא דלא ישמעו לה הוי תנאי ש"מ דאפי' מיתה הוי תנאי. ומ"מ אפשר לחלק בין מיתה שתמית עצמה בין מיתה ע"י אחרים אבל גוף התנאי אינו של מיתה אבל אי גוף התנאי של מיתה בוודאי מפליגה בדברים. אלא שיש לדקדק למה לא קאמר כלל לאתויי מיתה אף שישנה במציאות אבל כל הני ליכא במציאות וע"כ דמשמע דהא הוי תנאי כמו בשר חזיר ואבא ואביך לוצא דלא ישמעו לה. ואפשר דאבא ואביך הוי רבותא טפי שאפשר שהתנה עליו לרצותם שישמעו לה כמו בפלוני או שידע בהם שהם רשעים ומ"מ כיון שאין בידה הוי אי אפשר לקיימו וצ"ע כי מדברי הטור ומחבר שכתבו שתעלי לרקיע וכן כלהו דהוי דבר שאינו בטבע המציאות משמע דדבר שהוא בטבע אפי' תמות ע"י זה שתעשותו צריכה לקיום התנאי. ולפ"ז בשר חזיר וודאי לאו דוקא ה"ה לעבוד ע"ז וכדומה דאיכא איסור מיתה ובהא פשיטא דבעינן קיום התנאי כדמוכח מאבא ואביך אבל הנ"ל צ"ע. ועוד אני מסתפק אפי' ת"ל דתנאי שתמות ע"י קיום התנאי הוי תנאי מ"מ אפשר דהיינו שתמות אחר זמן כמו מיתת ב"ד או שתשתה סם המות שתמות אחר זמן אבל התנה עלי' לעשות דבר שתמות תיכף ומיד כשתעשה בהא וודאי לא בעינן לקיום התנאי דהא אי אפשר לקיימו מיקרי והיינו שאי אפשר שתקיים התנאי ותהא מגורשת א"כ ע"כ כמפליגה אמר שהרי לעולם לא תהא רגע אחת מגורשת שכשתקיים התנאי תמות מיד ומ"מ בתנאי על מנת שהיא כמעכשיו אין הדבר ברור כ"כ דמ"מ תהא מגורשת למפרע קודם קיום התנאי ונ"מ טובא איכא בגירושין אלו לחייב בועלה מיתה קודם הקיום ודו"ק וצע"ג בכל זה [ועיקר קושית התוס' בהך דרנב"י סוף השוכר יש ליישב בענין אחר ג"כ דעיקר הדיוק מדלא קתני להיפוך באי אפשר וע"כ כריב"ת ממש כזה דוקא גט ולא בשר חזיר ופלוני אבל לולא זה הי' באפשר לומר דתנא דמתניתין אריב"ת נמי פליג דאפי' בשר חזיר ופלוני אינו גט ואין להאריך]

ודע דבעיקר דברי התוס' מה שכתבו ע"י שם יש לדקדק דבחגיגה כתבו בהנך ארבעה שנכנסו לפרדס דהי' ע"י שם ולא שעלו ממש אלא נראה כמו שעלו משמע דאפי' ע"י שם לא משכחת עלי' ממש א"כ הכא האיך ס"ד שיועיל ע"י שם במה שיהא נראה לה כמי שעלתה שתהא מגורשת. ואפשר לומר דעיקר מה שהוכרחו בחגיגה לומר דנראה להם כמו שעלו היינו לפי דמוכח התם דעלו לפרדס דהוא מקום המלאכים והשכינה וכבר אמרו השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלה משה ואלי' למרום וא"כ מוכח דאפי' ע"י שם אי אפשר לכך הוכרחו לומר דנראה להם כמי שעלו אבל כאן שתעלי לרקיע אין הכוונה דוקא לרקיע ממש רק אפי' סמוך לרקיע קיימא התנאי כמו שנאמר ויעל אלי' בסערה השמים אף דלא עלה רק סמוך עשרה טפחים כדאמרינן בסוכה והכא נמי עלי' זו יכול להיות בפועל ע"י שם. והארכתי בזה לפי שנתחדש לנו ע"י דברי התוס' דין הנ"ל בתנאי שהיא ממיתה עצמה דלא הוי התנה עליו מתחילתו עפ"י מה שפרשתי הסוגיא דהשוכר הפועלים לכן ראיתי לבאר דברי התוס' הנ"ל

סעיף יג. אמר לה ע"מ שלא תבעלי לאבא ונבעלה לו אינו גט אבל כל זמן שאין עדים שנבעלה לו (לה) אין חוששין שמא נבעלה לו (ומותרת להנשא) (לו) ואין חוששין שמא תבעל לו (טור)

(לה) אין חוששין שמא נבעלה לו. זהו מה, דגרסינן בש"ס (פ"ד.) על מנת שלא תבעלי לאבא ואביך אין חוששין שמא נבעלה להם. ופירש"י כלומר מותרת להנשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להן ונבטל הגט אבל אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם עכ"ל. ונראה שהוקשה לו לרש"י ז"ל אי ס"ד דהכוונה דלא חיישינן שנבעלה והיינו כל שאין עדים לא חיישינן שעברה על תנאה דא"כ לא הו"ל למיתני אבא ואביך דאפי' באחר כל שהתנאי בשב ואל תעשה נאמנת שלא עברה והוא צריך לברר שעברה על תנאה וכ"כ הרמב"ן להדיא רק שהוא כתב דקתני אבא ואביך משום למידק על מנת שתבעלי לא. ובאמת זה אינו דמרישא דייק דקתני שתבעלי לפלוני ש"מ דאבא ואביך לא. וכן כתב התוס'