תפארת יעקב אבן העזר גיטין רלז

אי מהני תכ"ד הוי מהני תנאי הב' תכ"ד להרי זה גיטך הב' אבל אי לא מהני תכ"ד אינו מועיל תנאי הב' ולא הראשון ושפיר מקשה בפשיטות אילימא אסיפא הרי בטל הכוונה שאין כאן לא תנאי ולא עדות כנ"ל. ומ"מ צע"ג בזה אבל בהא וודאי נראה כל שאמר תנאי שהוא מבטל המעשה לגמרי כגון והנייר שלי או לאחר ל' יום דמעיקרא אינה מגורשת כלל בהא נראה וודאי דלא מהני תכ"ד רק קודם נתינה או בשעת נתינה ממש כמו שבארנו

(לב) שאין זה כריתות. רש"י פי' הטעם דאותיות פורחות באויר ובאמת לפי דברי ר"א דמשני בפ' מי שאחזו דעל מנת כאומר מעכשיו א"כ י"ל בפשיטות הטעם כיון דברישא אינו כאומר מעכשיו א"כ הכוונה לכשתחזיר לו הנייר תהא מגורשת א"כ בשעת גירושין אין שום דבר בידה לא נייר ולא אותיות. וכן משמע מפירושו בפ' מי שאחזו שלא זכר כלל אותיות באויר רק בפשיטות שלא נתן כלום והיינו דמסקנא דהתם כרב אשי אבל כאן נראה פשוט דכולה סוגיא לאביי ורבא וראב"א דמפרשים הברייתא דברישא אין הדבר תנאי כלל רק כך אומר שאינו נותן לה הנייר להתגרש בו רק האותיות הלכך מהני דבריו ואינה מגורשת דאותיות באויר אבל בסיפא דאמר תנאי וכיון שאינו תנאי כדינו מעשה קיים בלי תנאי לכך מגורשת. תדע דבעי הכא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו. והשתא הא ע"כ צ"ל דאם באמת נתן לה גט חתוך בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה פשיטא לן דלא הוי גט דאין זה ספר הכתוב בתורה דאם לא כן למה לו למיבעי' הך בעי' הכא באומר לה כך ונותן לה שלם הו"ל למיבעי' אם נתן לה גט כזה ואמר הרי זה גיטך כמו בעלמא אי מהני וע"כ דכהאי גוונא וודאי לא מיקרי ספר רק כשהוא שלם לא מחותך ומקורע והשורות תלויים בו מחותכים רק הכא שנתן לה שלם מיבעי' לן אי כיון דעומד לקצץ כקצוץ דמי או כיון שנותן לה שלם מהני כמ"ש הר"ן. ולפ"ז לרב אשי דמפרש רישא נמי דתנאי היא רק לא על מנת ולא הוי גט רק לכשתחזיר לו הנייר א"כ בשעת הגירושין כיון שאינו על מנת רק לכשתחזיר] אז לא יהא בידה גט שלם להתגרש רק מחותך ומקורע ובהא וודאי לא הוי גט ודוקא לאביי ורבא דמפרשים רישא בלי תנאי כלל רק תיכף מגרשה והנייר שלו א"כ מיבעי' לן בין שיטה לשיטה כיון דמ"מ עכשיו בעת גירושין שלם היא לא איכפת לן במה דעומד לקצץ אבל לרב אשי וודאי אינה מגורשת ואין כאן מקום ספק. וכיון דהך בעי' לאביי ורבא שפיר מפרש רש"י הואיל ואותיות פורחות באויר

ולפיכך השמיט רבינו הגדול ז"ל הך בעי' דבין שיטה לשיטה ותיבה לתיבה דכיון דקיי"ל כרב אשי מפרשינן ברייתא כפשטא רישא באם וסיפא בעל מנת והכל דרך תנאי וא"כ בסיפא וודאי מהני בכל גוונא וברישא פשיטא דלא מהני דהוי כנותן לה גט כזה ממש מחותך ומקורע דפשיטא דלא מהני כמו שהוכחתי. ותמי' לי שלא כתבו ליישב מה שהשמיט הרמב"ם הך בעי'

ובזה יש ליישב דברי הטור שכתב בפשיטות בין שיטה לשיטה אינה מגורשת. והא בש"ס בספיקא קיימא. וכבר תמה הב"י. ולפי הנ"ל ניחא דבש"ס קיימא בספיקא לאביי ורבא אבל לדידן דקיימ"ל כרב אשי אין ספק בזה כלל ובוודאי אינה מגורשת ודו"ק

(לג) ותתן ע"י ב"ש מה שהקשה הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד. והוא תמוה דפשיטא דליכא למ"ד דיסבור תרתי על מנת בעינן משפטי התנאים ויסבור כראב"א דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחר, אפי' בע"מ דא"כ יצטרך לומר דרב אשי אינו חולק על ראב"א כלל א"כ מה ביקש רב אשי בתירוץ זה, דעל מנת כמעכשיו כיון דמשפטי התנאים בעינן א"כ ממילא אפי' אי אינו כמעכשיו או אי הוי כמעכשיו סוף סוף הוי גט לפי שלא אמר כפי משפטי התנאים. ובהכרח צ"ל חדא מהני תרתי או דרב אשי סובר על מנת כמעכשיו ולא בעי משפטי התנאים כלל ולזה בא רב אשי לחלוק עליהם דטעמייהו לפי שלא אמר כפי משפטי התנאים אבל אמר כפי משפטי התנאים אינה מגורשת והא לא ניחא לי' לרב אשי דברייתא אפי' התנה באופן המועיל מגורשת ובכלהו מתניתין דקתני דיני תנאי לא נזכר משפטי התנאים ועוד דאי משום דלא הוי כפי משפטי התנאים למה לי למנקט בגוונא דליכא שום משפט התנאי אפי' חסר אחד מהן סגי ולזה פי' רב אשי דטעמא לאו משום חסרון משפטי התנאים דלא בעינן כלל משפטי התנאי בעל מנת ומשום הא גופא מגורשת דהתנאי מתקיים שפיר דעל מנת כמעכשיו ואי ס"ד דסובר רב כראב"א דתנאי ומעשה בדבר אחד בעינן עכ"פ הדרא קושיא לדוכתא מה ביקש בזה דאתיא כרבי כיון דבאמת אינו כפי משפטי התנאים מכח דראב"א א"כ בלא"ה הוי גט ואי נימא דמודה רב אשי בעל מנת בעינן משפטי התנאים בהכרח צ"ל דרב אשי לא ניחא לי' לפרש ברייתא באופן שלא הי' כפי משפטי התנאים כמו כלהו משניות דנקטי דיני תנאי ולא זכרו משפטי התנאי כלל לכך מתרץ אפי' הי' כפי משפטי התנאי מהני מכח מעכשיו ומתקיים התנאי שפיר דמתנה על מנת להחזיר היא. והשתא תינח בהך דאביי ורבא מצינן לפרושי שהי' כפי משפט התנאי רק הברייתא לא זכרה זה אבל הך דראב"א אי נסבור כוותי' ע"כ ליכא משפט תנאי זה בהך ברייתא דליכא אופן שהי' משפט תנאי זה א"כ אכתי תיקשי מה צורך לדרבי דהא בהכרח הוי גט מכח חסרון משפט התנאי וע"כ דבעל מנת אפי' תימא דמודה דבעינן כל משפטי התנאי אבל הך דראב"א וודאי לא בעינן משום דאינו סותר. ולפ"ז הרא"ש בפי"נ דכתב דרבא לית לי' דראב"א היינו דאזיל לפי שיטתו דבעל מנת בעינן ג"כ משפטי התנאי. ולפ"ז לית הלכתא כראב"א ובגיטין דהחמיר להצריך שלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד היינו משום דאולי הלכה כראב"א ועל מנת לא בעינן משפטי התנאי לרבי אבל בעל מנת לרבי ליכא למ"ד להצריך תנאי בדבר אחר ומעשה בדבר אחר כמו שהוכחתי ודו"ק. ועוד דמשמע לי' להרא"ש דראב"א גופא באמת מצריך אפי' בעל מנת לכך מוקי הך דרבא בפי"נ דלא כראב"א אבל בהא מודה, הרא"ש דע"כ לית הלכתא בהא כראב"א אפי' בעל מנת כמו שהוכחתי בהכרח וכל זה ברור

ודע דבפרק מי שאחזו נחלקו רש"י ותוס' דלרש"י דוקא בתנאי כפול פליגי ר"מ ורבנן אבל שאר משפטי התנאי אפי' לרבנן והתוס' נחלקו עליו ע"ש. ובאמת שהסוגיא מוכרחת כפירש"י, דאל"כ קשה להבין מאוד מאי דחולק רבא אאביי וקאמר אלא משום וכו' וקשה הא בברייתא באמת ליכא לא כפילות ולא תנאי קודם למעשה א"כ מה נפ"מ בין רבא לאביי ואי דלא בא רבא לחדש רק דאביי לא הזכיר רק כפילות בלבד משמע דלית לי' תנאי קודם למעשה ופליג איהו דהא נמי בעינן הא וודאי ליתא חדא דלא הי' לו לומר אלא אמר רבא משום דהוי מעשה קודם לתנאי רק הו"ל לומר משום דהוי נמי מעשה קודם לתנאי ועוד דמה צורך באמת באופן דליכא שום משפט תנאי בחדא סגי ואי מפרשים ברייתא דהי' חדא א"כ מאי נ"מ איזהו מן הני תרתי או כפילות או מעשה קודם לתנאי. לכן ברור דעיקר קושית רבא אי אתיא כר"מ א"כ באמת יש תרתי חדא דליכא כפילות וליכא נמי תנאי קודם למעשה א"כ מה צורך בברייתא באופן דליכא שום משפט תנאי הא בחדא סגי ולזה מפרש הוא דאתיא כרבנן ולא בעינן כפילות ואין כאן רק חדא והיינו דקאמר אלא משום דלא הוי תנאי קודם למעשה, אבל כפילות לא בעינן וראב"א פליג עלייהו משום דאכתי איכא תרתי ולזה מפרש הברייתא דהי' כפי משפטי התנאים כמו כלהו מתניתין רק הך דשניהם בדבר אחד זה אינו במציאות ומהאי טעמא מגורשת ודו"ק ואין להאריך כאן: