תפארת יעקב אבן העזר גיטין רלו

דחזינן אפי' אחד אומר בניסן ואחד באייר מצטרפין דוודאי אחת אמת א"כ אף כאן נימא דתנאי אחד אמת עכ"פ א"כ האיך תתגרש בלי תנאי כלל ולחומרא נצטרך שניהם וצ"ל דשאני התם שכשאנו מחייבין מנה בין לדברי זה בין לדברי זה באותו המנה נפטר מחיוב מנה ואי שניהם אמת נפטר מחצי ואי אחד אמת נפטר מנה הלכך יש להם השתוות בעדותן ששניהם מחייבין אותו אותו שהוא נותן אבל כאן אם נחייב אותה לקיים תנאי אחד לא נתחייבה רק עפ"י אחד שהרי לפי השני אין זה כלום ולא יצאת ידי חובתה כלל בזה ואפי' במקצת א"כ כל תנאי שנחייב שתעשה י"ל דזה העד שיקר רק חבירו אמת א"כ לא הועילה כלום וכיון שאין להם השתוות כלל אין מצטרפין והוי כל אחד בפ"ע ואינן נאמנין כלום ובש"ס דפריך בסיפא הא ביטל הכוונה דאומר בפי' דתנאי זה לא ואף דאינו מכחישו גם אינו אומר דמחל רק מכח תנאי הב' מ"מ הרי אומר דבתנאי ראשון לא תעשה כלום ולא תועיל כלום רק ברישא ס"ד כיון דתרווייהו בתנאי קא מסהדי ולדברי השני יכול להיות שיצאת ידי חובתה גם בתנאי של ראשון וכן להיפוך מ"מ לא מהני כיון דלדידן שאין מאמינים שניהם לא הועילה כלום במה שתקיים אחד א"כ אין להם צירוף כלל משא"כ שם אם נחייב אותה לשלם מנה לדברי שניהם היא בהם ונפטרה במה שנותנת ודו"ק היטב

ובזה מיושב מה שיש לתמוה על הב"י שתמה על הרמ"ה שכתב דה"ה איפכא דפשיטא דבכלל מאתים מנה. ולכאורה יש לתמוה הא נ"מ אי אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מעיד על זה א"כ יש להם השתוות ואי לא ביטל הוי מצטרפי קמ"ל דביטל ואין מצטרפין. ולפי הנ"ל ניחא דמ"מ לפי דעתינו שאין מאמינים רק אחד ולא ידענו איזהו אין להם צירוף עדיין כי לפי דברי בעל הג' מאות אם זה אמת אין במאתים כלום הלכך אין להם צירוף כנ"ל

אמנם בעיקר פי' הברייתא הביא הר"ן בשם י"מ דהכוונה שמסר לה הגט בתנאי א'. ותמה הר"ן בשלמא ברישא ניחא כיון שאינה מקיימת התנאי א' הרי ביטל מאמרו הראשון וצריכה לקיים הב' הלכך איזה שירצה מהני אבל בסיפא האיך יועיל דעת שניהם לבטל מאמר הראשון שלא יועיל קיום התנאי ראשון ע"ש. לכן נלפע"ד דהנך יש מפרשים ס"ל דאין הכוונה כלל בברייתא דצריכה לקיום תנאי האחרון רק ברישא איזה שתרצה ובסיפא אינה צריכה לקיים שום תנאי וטעמם דוודאי כל שפי' תנאי אחר אי אפשר רק שביטל הראשון לגמרי ותנאי אחר אינו יכול להתנות מאחר שהוא תנאי בעל מנת שאינו יכול להוסיף תנאי ומ"מ לבטל התנאי בוודאי יכול [ורק לבטל הגט אינו יכול לא לבטל התנאי כמ"ש הב"ש ריש סי'] הלכך מה שיצא לנו מדבריו שביטל התנאי הראשון מקבלין ומה שמוסיף תנאי לא מהני הלכך אינה צריכה לשום תנאי. ולפ"ז אתי שפיר בפשיטות דפריך אי אסיפא הרי בטל וברישא מקשה פשיטא וכיון דבסיפא צריכה לקיים תנאי הב' מה בכך דבטל. ונהי דיש לפרש דלא דמי לדעלמא הו"ל להקשות פשיטא ומדקא מקשה הרי בטל ש"מ שאין ענין לזה כלל והיינו כיון דאינה צריכה לקיים שום תנאי מאי יצטרפו כיון דאפי' שתי כתות אין מצריכין לה לקיים שום תנאי כ"ש אחד אחד רק ברישא דצריכה לקיים תנאי אחד מקשה פשיטא כנ"ל. ועי' מ"ש לקמן עוד בענין זה

סעיף יא. הרי זה גיטך (לא) והנייר שלי אינה מגורשת (לב) שאין זה כריתות ע"מ שתתני לו את הנייר הרי זו מגורשת (לג) ותתן

(לא) והנייר שלי. [מה שיש לדקדק בזה בענין מחוסר קציצה כבר נתבאר בסי' ק"כ]. יש לי ספק באומר לה הרי זה גיטך ונתן בידה ותיכף אמר והנייר שלי אי נימא דאינה מגורשת או דדוקא שאמר והנייר שלי קודם שמסר לה הגט אבל כשהגט בידה אפי' אמר תכ"ד לא מהני דהא קיי"ל בגט תכ"ד לאו כדיבור. ולפ"ז בכל הני דאמרינן לעיל (סי' קל"ח) שצריך שיאמר הא גיטך והגט כבר בידה לא מהני שיאמר הא גיטך והנייר שלי דתיכף שאמר הא גיטך נתגרשה ולא מהני תוך כדי דיבור. עוד אני מסתפק אפי' ת"ל דבכהאי גוונא וודאי לא מהני תוך כדי דיבור מאחר שהוא ביטל למאמרו הקודם הא גיטך שע"י זה אינה מגורשת אבל באומר הרי זה גיטך על מנת כך וכך למאן דאמר שאין צריך בזה משפטי התנאים (דאם לא כן צריך להקדים התנאי ובוודאי מהני] אי מסר לה הגט או שהגט כבר בידה אי כוון דמה שאמר הרי זה גיטך אינו במשמע שום תנאי א"כ אינו יכול לחזור תכ"ד שיעשה תנאי כיון דבגט לא כדיבור דמי או דה"מ דלא מהני תכ"ד דוקא חזרה ממש אבל להתנות תנאי שאינו מבטל דבריו הראשונים לגמרי בהא מהני תכ"ד אפי' בגט ואף דלאחר כדי דיבור וודאי לא מהני תנאי היינו דבהא גילה דעתו דמעיקרא סתמא אמר והשתא חוזר בו להתנות תנאי אבל תכ"ד הוא גילוי על מעיקרא דג"כ כוונתו הי' על תנאי אבל חזרה ממש דוודאי חוזר מדבריו לא מהני תכ"ד. והנה אי נימא דלא מהני תנאי נצטרך לפרש בכל מקום שאמרו הרי זה גיטך על מנת. שאמר כן בשעת נתינה לידה או קודם אבל לאחר נתינה אפי' אמר הרי זה גיטך קודם נתינה כל שהתנאי הי' אח"כ לא מהני. ואין להוכיח דע"כ דאחר נתינה מיירי דאי קודם נתינה האיך ס"ד לבעי משפטי התנאים מ"מ לא יהא אלא חזרה דיכול לחזור בו כל שלא הגיע לידה וא"כ תנאי נמי יועיל מדין חזרה ולא ליבעי משפטי התנאים וע"כ דמתנה עמה אח"כ ש"מ דתנאי מועיל תכ"ד. אבל באמת הא ליתא דא"כ בדיני ממונות דיכול לחזור אח"כ תכ"ד לא ליבעי משפטי התנאים מכח חזרה וע"כ דתנאי גרע מחזרה אפי' הי' יכול לחזור בו אבל תנאי שאינו משפטי התנאים לא [ואולי משום דאמרינן להפליגה אמר] א"כ שפיר י"ל דגבי' בעינן שיתנה בעת נתינה או קודם אבל לאחר נתינה לא אפי' תכ"ד אם לא שמזכיר התנאי קודם המעשה דהיינו קודם מאמרו הרי זה גיטך ואין לדמות דבר זה לקידושין דמהני זריקה תכ"ד כמ"ש הח"צ בתשובה והטעם דלאו משום חזרה רק גילוי דעת דמעולם לא נתרצתה א"כ הכא נמי י"ל דמהני תכ"ד לאו מכח חזרה רק גילוי דעת דמעולם לא נתרצה רק על תנאי זה דבאמת לא דמי כלל דהתם גבי קידושין שאני כיון דמעיקרא לא ראינו ממנה שום מעשה על ריצוי הקדושין רק מכח השתיקה וכיון שזרקה תכ"ד אין שתיקה זו כלום. ומהאי טעמא באמרה לו קדשני מבואר (בסי' מ"ב) דלא מהני זריקה תכ"ד א"כ כאן שאמר הרי זה גיטך י"ל דלא מהני תנאי תכ"ד. ואף דלשון הרמב"ם ז"ל נותן לה גט ואומר לה מ"מ אין הכוונה דאומר אחר נתינה רק ואומר לה בעת נתינה או קודם מעט. ועל דרך זה הי' מקום לפרש הברייתא בס"ק לפני זה לפי דעת הי"מ דכיון שביטל תנאי הראשון שוב אינו יכול להתנות, תנאי אחר כיון שהגט בידה לא מהני תכ"ד תנאי הלכך תנאי הב' לא מהני אחר מאמרו הרי זה גיטך והגט בידה כבר וביטול תנאי הראשון וודאי הוי דאל"כ למה חזר ואמר הרי זה גיטך ועוד דזה אנו דנין מתנאי הב' שביטל הראשון עכ"פ והשני אינו מועיל. ובאמת שאפשר לפרש הברייתא הנ"ל אפי' אי נימא דמהני תכ"ד מ"מ כיון שביטל תנאי הראשון מתגרשת היא במאמרו הרי זה גיטך הראשון שהתנאי שהתנה עליו מבטל הוא, עכשיו א"כ הוי עכשיו לאחר כדי דיבור אך באמת כיון דלא מהני מחולים לך רק שיאמר שנית הא גיטך א"כ ממילא כשהוא מבטל התנאי לא מהני רק שיאמר שנית הא גיטך אם כן