תפארת יעקב אבן העזר גיטין רלב

נמי דוקא כשהניקה וע"כ דהיו מפרשים כהנ"ל ולא קשיא מסיפא די"ל הואיל דהחמיר וברישא דהחמיר בעינן באמת עכ"פ שתניק שיתקיימו דבריו מה שבא להחמיר שהרי לא פי' רק שתניק ולא בעינן להחמיר רק במה שאמר שתניק עכ"פ ומאי דבעינן יום אחד הוא משום דאולי להרווחא אמר ובשעה אחת ליכא הרווחא כמ"ש מהרש"א אבל מה דבעינן להחמיר אפי' מת הוא משום לצעורא ובהא שעה אחת סגי רק בסיפא דפי' שתי שנים הרי דהחמיר שתי שנים בעינן שתי שנים דוקא אפי' מת ולק"מ לרב אשי. ומזה הוכיחו התוס' דרש"י לא מחלק בין יום אחד לשעה אחת וזה ברור. ולפ"ז ממילא מיושב קושי' התוס' הנ"ל לר"י דרבא נמי סובר לחלק כנ"ל. ומה שפירש"י ההפרש לרבא משום דלא איצטרך זה הי' מוכרח דתינח היכא דהחמיר היכא דלא החמיר כלל דבין כך ובין כך הי' יונק שתי שנים מאי איכא למימר ובזה מחלק כיון דלא איצטרך וכל זה ברור. ועי' מ"ש בתוס' בד"ה ורמינהו ובד"ה בשלמא

בתוס' ד"ה מת הבן פי' בקונטרס וכו' אלא נראה לר"י וכו' דלא איכוון אלא להרווחא. כבר בארנו דלק"מ לרש"י דקמ"ל מת דוקא מהני אבל שימשה ולא מת לא לאפוקי מהך ברייתא דלקמן דשימוש בלי מת מהני ולרב אשי באמת הפי' מת ולא הניקה ונשארו דבריו בקושיא כמו שפירש"י לקמן וכמ"ש מקודם. תדע דלא קתני במתניתין ברישא על מנת שתשמשי את אבא מה דינה וע"כ דבזה שאמר מת האב מגלה כמה צריך לשמשו עד שמת ויהי' שיעור המשנה הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא מת האב הרי זה גט ולא קודם וכמו כן מת הבן רק דבבן יש עוד שיעור אחר אפי' חי שתי שנים או י"ח חודש וכמו כן קמ"ל דאם אמר אי אפשי לא מהני כמו שביארנו לעיל. ומה שפיר"י משום דלהרווחא איכוון צ"ע דהא רבנן לית להו להרווחא גבי איצטלית. ובאמת שהתוס' בד"ה מתניתין כתבו לחלק בין הך דהכא במת להך דאיצטלית ודבריהם צ"ע כמו שאבאר בסמוך וכבר בארנו לעיל דדברי רש"י מוכרחין בכולה סוגי' ודברי התוס' בד"ה בשלמא צ"ע כמו שאבאר שם

בד"ה כלל אמר רשב"ג. הקשה הר"ר אלחנן וכו'. דבריהם תמוהין לפע"ד דפשיטא דמודה רשב"ג דבדבר שאין זמנו קבוע כל אימת שהוא רוצה מחויבת לקיים תנאה רק כאן שאינו רוצה סובר ת"ק דנתבטל התנאי ורשב"ג סובר דלא נתבטל דעכבה אינו ממנה אבל פשיטא אם אח"כ עד ששלמו ב' שנים רוצה בשימוש צריכה לשמשו ובשביל שאמר אי אפשי לא נפטרה מלשמשו כל שתי שנים ואפי' אמר שאינו רוצה כלום מ"מ בשביל זה לא נפטרה כשרוצה אח"כ וכל שרוצה חייבת לשמשו דאל"כ הוי עכבה ממנה וליכא למימר דכבר מחלה הא מחולין לכ"ע לא מהני והיינו מהאי טעמא גופא דעכבה ממנה דמ"מ היא יכולה ליתן רק הוא מוחל וא"כ ה"ה כאן כל שאינה משמשת מכח מחילה הוי עכבה ממנה. ומהאי טעמא פשיטא דלא קשיא ממחולין לך דהתם כיון שיכולה ליתן הוי עכבה ממנה וכן בהך דרבא התם שפיר קאמר דלא הוי נתינה ועדיין לא קיימא תנאה וכיון שאין זמנו קבוע לעולם חייבת לקיים כשירצה אבל אי הוי נתינה כבר קיימא בנתינה זו בע"כ וזה ברור לפע"ד

בא"ד דהתם בעצמו מחל לה וכו'. מזה יש סיוע למה שכתבתי לעיל (ע"ד:) דבהך דאיצטלית אפי' מקבל המעות מדעתו לא מהני לכ"ע דלא מחל לה רק בשביל שאבד נוטל מעות ואי הי' האיצטלית כאן לא הי' מוחל וכמו כן כאן אי הי' הבן חי לא הי' מוחל וכן אי לא הי' האב אומר א"א לכך לא דמי למחולין לך ודו"ק

בד"ה ורמינהו. אין להקשות וכו' הו"ל למיתני בהדיא מת האב. ובאמת הוא דחוק מאוד דא"כ השתא נמי דמוקי בפריש תיקשי ליתני בהדיא דפריש דהא וודאי ברייתא סתמא קתני וכן הוא בהדיא הך ברייתא בתוספתא וקתני על מנת שתשמשי את אבא שמשתו שעה אחת הניקתו שעה אחת הרי זה גט וא"כ פשיטא דהו"ל לפרושי דפריש יום אחד. ובאמת לק"מ בלא"ה דוודאי אי הי' הכוונה בברייתא דבאמת צריך שתי שנים רק לפי שמת א"כ פשיטא דלא מהני רק בשימשתו יום ראשון או הניקתו יום ראשון אבל כל שלא הניקתו יום ראשון אפי' מת ושימשתו יום אחד לא מהני דכבר נתבטל התנאי אבל אי הכוונה דלא בעינן רק יום אחד פשיטא דמהני אפי' לא שימשה מעיקרא כלום רק אח"כ כדקאמר בסמוך לרב אשי דיום אחד משתי שנים מהני רק לא לאחר שתי שנים. והשתא כיון דקתני בברייתא יום אחד מבואר דכל ששימשה יום אחד מהני אפי' מעיקרא לא שימשה ואי הכוונה כמתניתין הו"ל למיתני שימשתו יום ראשון הניקתו יום ראשון ומדנקט יום אחד מבואר דכל יום אחד מהני ומזה דייק דבברייתא סגי ביום אחד. ובהכי ניחא ג"כ מה דמוקי לה במפרש וקשה מאי קמ"ל. והתוס' דחקו בזה בסמוך דקמ"ל מת לא מהני. ודבריהם צ"ע כמו שאבאר בסמוך. ולפי הנ"ל ניחא דהא גופא קמ"ל באמת דכל יום אחד סגי אפי' לא שימשה מעיקרא כלום. ומה"ט לא חש לפרש דזהו עיקר הקושיא מעיקרא ולכך משני במפרש וסגי ביום אחד עד שתי שנים אפי' לא שימשה מעיקרא כלום

בא"ד לא הוי פריך מידי. כבר בארנו כוונת התוס' לעיל למה לא הוי פריך מידי. ונ"ל שדעת הרמב"ם באמת לחלק בהכי ולכך אף דפסק כרב אשי פסק בלא הניקה כלל לכ"ע לא הוי גט. ולכאורה הוא תמוה דא"כ מת האב דרישא בהניקה ולמה לי מת אפי' חי מהני ודברי ה"ה והר"ן צ"ע שלא כתבו ליישב קושיא זו כלל] ולפי הנ"ל ניחא דסובר כיון דלא סליק בתיובתא באמת ס"ל לר"א לחלק בין יום אחד לשעה אחת כמ"ש מהרש"א. ולפ"ז לא קשיא ממתניתין כלל ולכך בהאב חי פסק הרמב"ם שתניק יום אחד אבל כשלא הניקה כלל פסק דלא מהני אפי' מת אבל כשהניקה שעה אחת ומת מהני אבל בחי צריכה להניק יום אחד וכדעת הרמ"ה שהביא הטור [רק הרמ"ה מצריך מעת לעת וזה לא נשמע ברמב"ם] וזה נלפע"ד עיקר בדעת הרמב"ם והרב ב"י בסי' קמ"ג כתב דלכ"ע בשעה אחת סגי והרמ"ה לא קאמר רק בפריש יום אחד כיון דפריש. והוא תמוה דתינח להך מ"ד דסובר סתם יום אחד שפיר אמרינן כיון דפריש יום אחד דוקא קאמר אבל הרמ"ה סובר בסתם ב' שנים א"כ מה בכך דפריש הא איצטריך לפרושי להקל עלי' דאפי' חי לא תשמש רק יום אחד. ועוד דהא לרבא דמחלק בין סתם למפרש א"כ נצטרך לומר דמפרש לרבא היינו יום אחד דוקא א"כ רב אשי דקאמר סתם נמי כמפרש יום אחד. יום אחד דוקא דהא משוי סתם למפרש. וברור דכוונת הרמ"ה דלעולם בעינן יום אחד ומה שכתב במפרש משום דלדעתו בסתם בעינן ב' שנים אבל למ"ד סתם יום אחד לפי שיטת הרמ"ה בעינן יום אחד דוקא. גם הב"י גופא בשו"ע נראה שחזר בו שהביא דיעות בזה והיינו כמו שכתבתי. ולפי הנ"ל גם דעת הרמב"ם יום אחד דוקא

בד"ה מתניתין רשב"ג וכו'. ולפ"ז וכו'. ואף דלעיל הקשו על רש"י וס"ל אפי' לא הניקה ושימשה מהני היינו משום דבמתניתין קתני מת האב אבל בברייתא דלא קתני הכי שפיר מתניתין רבנן וקתני מת האב. ולפ"ז יש להבין מה צורך לתירוץ א' כיון דתירוץ ב' מוכרח בתירוץ בתרא בש"ס א"כ מעיקרא נמי מה צורך לומר דבלא הניקה אינו גט. ונראה משום דבאמת