תפארת יעקב אבן העזר גיטין רלא

מב' שנים דבא להקל. וי"ל דכוונת ב"י על סיפא דדברי הטור דכיון דאיצטריך סגי במת ובעינן דוקא דלא איצטריך ובאמת הא ליתא דכל שבא להחמיר לכ"ע לא בעינן לא איצטרך אך דברי הטור בלא"ה צ"ע כן שפסק במת האב דלא מהני מת פשיטא דבהנקה ג"כ לא מהני כל שפי' אפי' להקל כנ"ל

שם ע"מ שתניקי בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב א"א וכו' רשב"ג אומר [כו'[. כבר נתבאר דוקא במת הבן הוא דנחלק ת"ק כיון דלא איצטרך ליפרושי כמו שפירש"י אבל במת האב כיון דאיצטרך ליפרושי הוי כמו מת הבן בסתם דמהני אף דבלי מת בעי ב' שנים רק באומר אי אפשי פליג ת"ק אפי' צריך ליפרושי משום דבסתם נמי לא מהני אי אפשי א"כ בשביל דפריש לא עדיף די"ל כל שתי שנים שירצה קאמר וכל שהוא חי עדיין יכולה לקיים ורשב"ג סובר דכל עכבה שאינה ממנה נחשב כקיום התנאי. ולפ"ז לרשב"ג ג"כ אינה מגורשת רק אחר עבור שתי שנים וברישא אי סתם כל ימי חייו מודה רשב"ג באי אפשי דלא מהני ואי סתם יום אחד פליג גם ברישא לכך בתוספתא דסתם יום אחד נקט פלוגתייהו ברישא באי אפשי ובמתניתין דסתם כל ימי חייו לא נקט פלוגתייהו באי אפשי רק בסיפא. ויש לדקדק ג"כ למה לא קתני באומר אי אפשי שתניקי בני ואינו מניח לה להניקו. ונלפע"ד דבכהאי גוונא אפשר דמודו רבנן וע"כ לא פליגי רק בעכבה שאינה לא ממנה ולא ממנו אז ס"ל לרבנן כיון דהוא ג"כ אינו מעכב לא הוי גט אבל היכא דהוא מעכב בעצמו בקיום התנאי שאינו מניחה להניק בכהאי גוונא מודו רבנן לרשב"ג ולכך לא קתני אי אפשי גבי הנקה. אך מדברי התוס' שהקשו לרשב"ג מרבא [מנתינה] בע"כ משמע דאפי' בכהאי גוונא דרבא דהוא מעכב פליגי רבנן. ומ"מ אין ראי' דמ"מ טפי הקשו דהלכה כרשב"ג ואי הי' הלכה כרבנן הוי מקום לומר דבאמת אפי' בהא פליגי רבנן אבל לפי מה שתירצו שפיר י"ל דמודו דרבנן לא פליגי בהך גוונא וצ"ע. ועדיין יש להסתפק לרבנן במת הבן ונולד לו בן אחר אי יכולה לקיים התנאי בבן הנולד או כיון דמת הבן נתבטל התנאי לגמרי ומסתברא שכל שלא אמר בני זה אפי' מת יכולה לקיים התנאי בבן הנולד אבל אי אמר בני זה נראה דלא מהני דוודאי דוקא קאמר כיון דפי' וצ"ע בזה

שם בגמ' מיתיבי וכו' בשלמא לרבא רישא בלא פי' סיפא דפריש אלא לרב אשי וכו' פירש"י רישא דקאמר מת הבן בתוך שתי שנים הרי זה גט סיפא דפריש ע"כ דוקא קאמר דהא לא איצטרך ליפרושי אלא לרב אשי וכו' הרי לא נתקיים כלום מן התנאי. והקשו בתוס' דהא גבי אביו איצטרך לפרושי וגבי בן איצטרך לפרושי לר"י דאמר י"ח חודש. והנה מה שהקשו דגבי אביו איצטרך כבר כתבתי לעיל דלק"מ דרש"י לא גריס מת האב בסיפא ובאמת מהני כמו מת הבן ברישא מהאי טעמא גופא דאיצטרך לפרושי. ומאי אפשי שתשמשני לא קשיא דבלא פריש פשיטא דלא מהני רק במת דוקא ואפי' רשב"ג מודה ואין כאן קושיא רק ממת הבן דרישא אמת הבן, דסיפא וע"ז כתב דלא איצטרך לפרושי. אך מה שהקשו דאיצטרך לר"י משום הא פשיטא דלק"מ חדא דהא דקתני שתי שנים לת"ק הוא ולר"י באמת שמונה עשר חודש. אך באמת יש להקשות לפירש"י בלא"ה על דרך זה דוודאי לא שייך דהך דינא בסיפא דוקא כשהתינוק נולד עכשיו וא"כ כשהתינוק בן ו' חדשים וכדומה בוודאי איצטרך לפרושי דבלא זה מונין לתינוק משעת לידתו כדאי' בתוספתא להדיא וא"כ איצטרך לפרושי שתניק שתי שנים מהיום. אך באמת דברי רש"י נכונים דבלא"ה יש להבין לרב אשי דפירש"י הקושיא דלא נתקיים כלום מן התנאי. ויש לתמוה אי הא קושיא הוא דבהכרח צריך שיתקיים מקצת מן התנאי א"כ מה זה דמקשה רישא לסיפא הא ברישא קשה מצד עצמה הא לרב אשי לא נתקיים כלום ולרבא ניחא ומה זה דמקשינן מסיפא. ועוד דאפי' יוכל רב אשי לפרש רישא שהתחילה להניק מ"מ כיון דבסיפא איצטריך תיקשי לי' רישא לסיפא למה בסיפא לא מהני התחילה להניק ואף דפי' הא איצטריך לפרושי. ועוד דאם נוכל לפרש דברי רש"י באופן דעיקר מה דבעינן שיתקיים מקצת מן התנאי הוא מכח סיפא אבל לולי סיפא הי' באפשר לומר דלא בעינן אפי' מקצת א"כ לרבא דלא קשיא מסיפא דהא לא איצטרך א"כ מי הכריחו לפרש לרבא דרישא בהתחילה להניק הא לדידי' לק"מ מסיפא ואי דמצד עצמו בעינן התחילה להניק א"כ תיקשי לרב אשי רישא מצד עצמה. וברור דכוונת רש"י דיש לפנינו ב' סברות לחלק בין רישא לסיפא חדא היכא דלא איצטרך לפרושי ופריש בוודאי דוקא קאמר ועוד שנית היכא דמה דפירש הי' להחמיר עלי' מחמרינן בכל צד חומר שיש בו מאחר שבא בדבריו אלה שפירש להחמיר עלי' אנו מחמרינן במה שפי' בכל צד חומר. ולפ"ז לרב אשי ג"כ הי' מקום ליישב דשאני סיפא כיון שהחמיר עלי' שתי שנים דבלא זה יום אחד אנו מחמירין בשתי שנים אלו בכל צד חומר אפי' מת. אך לפ"ז ברישא נמי נהי דלא פריש זמן מ"מ עיקר תנאי להחמיר עלי' הוא דבלי התנאי היתה מתגרשת בלי הנקה כלל וכיון שבא להחמיר עלי' שתניק בדוקא לא מהני מת רק שתניק עכ"פ כמו בסיפא בחומר שתי שנים. וזהו כוונת רש"י לרב אשי דתיקשי לי' למה ברישא אפי' לא הניקה כלל דלדידי' אי אפשר לפרש רישא רק בלא הניקה כלל דאל"כ למה לי מת אפי' חי סגי בהניקה שעה אחת ושפיר קשיא לי' רישא לסיפא אבל לולא סיפא הוי מצינן לומר דאפי' בא להחמיר לא מחמרינן רק בחי לא במת רק מסיפא הוא דקשיא לן. ולפ"ז לרבא אתי שפיר במה נפשך אי בגוונא דלא החמיר כלל כגון שיש שתי שנים מהיום א"כ בלא"ה לא קשיא דלא איצטרך פרושי ברישא א"כ ע"כ אפי' מת קאמר ואי בגוונא דהתינוק בן ו' חדשים וכדומה דאיצטרך לפרושי או לר"י דסובר שמונה עשר חודש א"כ להחמיר עלי' בא א"כ מחלקינן בסברא שני' דכל שבא להחמיר עלי' אני דנין בכל צד חומר ואפי' מת. ואי קשיא רישא הא בעיקר התנאי להחמיר בא שתניק א"כ באמת מפרשינן רישא שהניקה דנתקיים דבריו להחמיר דאפי' מת לא מהני רק בהניקה עכ"פ ולא שייך לומר להחמיר דוקא שתי שנים דהא לא פי' להחמיר שתי שנים רק שתניק רק מה דצריך ב' הוא דאולי לצורך ולהרווחא נתכוון א"כ מת לא איצטרך אבל לפי הסברא דלהחמיר אמר ולצעורא סגי בהנקה שעה אחת וא"כ כל שהניקה שעה אחת מהני מת. וזה שהוכרח רש"י לפרש לרבא ג"כ רישא בהניקה דאל"כ אכתי תיקשי לי' סיפא היכא דאיצטרך כגון לר"י או שהתינוק עכשיו בן שנה וכדומה. וא"כ מוכרחין לומר הואיל דהחמיר עלי' א"כ רישא נמי הא החמיר עלי' בעיקר התנאי שתניק עכ"פ אבל לרב אשי דרישא ע"כ שלא הניקה כלל א"כ אין לתרץ כלל דבסיפא איצטרך כמו ברישא ואי דלהחמיר אמר הא ברישא לא בעינן הנקה כלל אף דבעיקר התנאי שתניק עכ"פ הוי ברישא להחמיר כמו בסיפא וכל זה ברור

ולפ"ז דברי רש"י במשנה ברורין דבין לר"ח בין לרבא לכלהו בעינן שתניק עכ"פ אפי' ברישא רק לרב אשי אי אפשר לפרש כן ובאמת נשאר לכך פי' במשנה שהניקה. ובאמת שהתוס' בעצמן מוכרחין לפרש דברי רש"י בדברי רב אשי כמו שכתבתי שהרי כתבו בד"ה ורמינהו. דמרש"י מוכח דל"ש לן בין יום אחד או שעה אחת דאל"כ לא הוי פריך מידי והוא תמוה לכאורה דהא פשיטא דקשה מסיפא דלא מהני יום אחד ושעה אחת ולמה ברישא מהני. ודוחק לומר דכוונתם דנוקמא סיפא שלא הניקה כלל דא"כ למה לי' פי' הא רישא