תפארת יעקב אבן העזר גיטין רל

בתנאי א"כ כיון דלית הלכתא כרשב"ג בהך דצידן בכלהו לית הלכתא כוותי' במה שהוא מיקל. ועוד אי נימא דר"י צידן דוקא קאמר א"כ מוכח דר"ח לית לי' דר"י דא"כ האיך מפרש דכלהו חד טעמא נינהו ומזה מוכיח הרי"ף דאין הלכה כרשב"ג ומהאי טעמא העתיק הרי"ף תירוץ ר"ח אף דאינו לדינא רק רבא ורב אשי כדי להוכיח דלית הלכתא כרשב"ג וכ"כ הרי"ף בהדיא אחר שהביא דברי ר"ח דלית הלכתא כרשב"ג והיינו כמ"ש. ולפ"ז נהי דחולק ר"י דהלכה כרשב"ג בהך דעכבה שאינה ממנה מכח הך כללא דר"י דלא מפיק רק צידן אבל עכ"פ בהא דלא בעינן שימוש והנקה כלל דלא נזכר בדברי רשב"ג רק מהך דצידן מוכח כן פשיטא דליכא למ"ד דיהא הלכה בזה כרשב"ג ולפיכך צדקו דברי הטור שלא העתיק מחלוקת ר"י והרי"ף רק בהך דעכבה שאינה ממנה בסיפא אבל מעיקרא בלא שימשה ולא הניקה נהי דרשב"ג פליג בהא ג"כ אבל ליכא למ"ד שיהא הלכה כמותו כמו שביארנו. ועי' מ"ש בתוס' בד"ה ורמינהו ובד"ה מתניתין ולקמן בפירש"י ותוס' ושם יתבאר עוד בענין זה

שם או שמת האב. מדלא קתני ברישא או שאמר האב אי אפשי שתשמשני כדקתני בסיפא. נלפע"ד פשוט דלא מהני ברישא רק במת האב דכיון דכל ימי חייו קאמר כל אימת שירצה האב צריכה לשמשו דוודאי ליכא למימר כל שאמר אי אפשי מחל השימוש דהא מחולין לך לכ"ע לא מהני גבי תנאי אפי' הבעל מוחל ועוד דבהא כיון שהיא יכולה לקיים התנאי אח"כ הוי העכבה ממנה ואפי' רשב"ג מודה בהא דע"כ לא פליג אלא דלא נימא הואיל דאין רוצה בשימוש נתבטל התנאי רק הואיל ואין היא מעכבת כלום הרי מקיימת התנאי אבל לא יתכן בשביל שאינה מעכבת תהא עדיפא מאי קיימא תנאה בפועל שהיתה צריכה כל ימי חייו ואז נגמר התנאי וכ"ש באמר אי אפשי שלא נגמר רק עד שמת. ועוד דאפי' לא היתה צריכה לשמש כל ימי חייו רק יום אחד מ"מ כיון שכל ימי חייו יכולה לקיים תנאי זה אפי' אמר ביום הראשון אי אפשי עדיין לא קיימה תנאה כיון דלא ס"ל לרבנן עכבה שאינה ממנה הוי כקיום התנאי רק בכהאי גוונא פליג, רשב"ג דלדידי' כיון שהיא רצתה לשמשו ולא רצה כבר קיימא תנאה ואינה צריכה עוד לשמשו. וכן אמרו בתוספתא להדיא על מנת שתשמשי את אבא ואמר אי אפשי שתשמשני כיון שלא נתקיים התנאי אינו גט רשב"ג אומר אם בהקפדה. ובלי ספק דהתוספתא לטעמה דסתם ביום אחד סגי כמבואר בתוספתא להדיא [ומה שאמרו שם פלוגתא דר"מ ור"י דלר"מ ב' שנים ולר"י י"ח חודש היינו דנחלקו למר יום אחד מב' שנים ולמר יום אחד מי"ח חודש] ובהא נחלקו דת"ק סובר דמ"מ יכולה לקיים אח"כ כשירצה לכך לא מהני עד שימות אבל רשב"ג דסובר כל עכבה שאינה ממנה הוי כמקיימת התנאי א"כ ביום ראשון כבר נתקיים כל שרצתה לשמשו והיינו כמו שכתבתי אבל אי בעינן כל ימי חייו ליכא למ"ד דמהני רק דוקא מת כמו שבארנו בפרט לפי דעת ה"ה (פ"ח מה"ג) דבעינן שיתקיים התנאי בפועל נראה לכאורה דוודאי הכא לא מהני רק מת ודו"ק] ולפ"ז נראה דבסיפא ג"כ דפליג רשב"ג באומר אי אפשי אין הכוונה שהיא מגורשת מיד רק לאחר שתי שנים והיינו דכל כמה שלא עברו שתי שנים והוא ירצה שתשמשו עדיין מחוייבת לשמשו א"כ עדיין לא נתקיים התנאי רק דחכמים ס"ל דאפי' אחר שתי שנים לא מהני דלא קיימא תנאה במה שאין עכבה ממנה ואהא פליג רשב"ג דמה שהוא רוצה הוי כקיום התנאי ומגורשת עכ"פ אחר שתי נשים

ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' לפירש"י שפי' הטעם בסיפא דלא איצטריך לפרושי דתינח מת הבן אבל באב הא איצטריך לפרושי דלא תשמש כל ימי חייו והוא תמוה מאוד לכאורה. ולפי הנ"ל ניחא דאין הפרש בין רישא לסיפא בשימוש האב בשום דבר דברישא נמי באומר אי אפשי לא מהני ואדרבא גרע דאפי' רשב"ג מודה לרבא דכל ימי חייו קאמר כנ"ל. א"כ נצטרך לומר הואיל דפריש יהא עדיף וזה לא אמרינן. אך מ"מ תיקשי במת האב בסיפא למה לא יהא גט הא בהא מהני ברישא. ולכאורה הי' נראה לומר דכיון דלרש"י בעינן ששימשה יום אחד א"כ ברישא נמי לא מהני רק שיתקיים התנאי לגמרי וה"ה בסיפא ואין הפרש כלל רק ממת הבן אמת הבן קשיא לן דברישא נמי בעינן כ"ד חודש וסגי במת ביום אחד ובסיפא בעינן שתי שנים דוקא. ואהא משני דסיפא לא איצטרך

ובהכי הוי ניחא מה שפירש"י לרבא דבעינן שימוש והנקה דוקא ומה צורך כיון דלדידי' אין קושיא מסיפא ולפי הנ"ל ניחא דאל"כ תקשי מת האב דרישא אמת האב דסיפא כנ"ל. אך באמת עדיין אינו מספיק דאכתי תיקשי מת הבן דרישא אמת האב דסיפא דלמה התם ביום אחד סגי במת והכא בעינן כ"ד חודש ולא מהני מת. לכן נראה ברור דבלא"ה לק"מ ואדרבא לפי' התוס' תיקשי למה לא קתני בסיפא באמת מת האב כמו ברישא וכן ברישא לא קתני אמר אי אפשי כמו בסיפא. וברור משום דאי אפשי ברישא לא מהני כמו שכתבתי. וכן מת האב בסיפא מודו רבנן דהך דפריש לא מגרע כיון דאיצטריך וכיון דברישא מת הבן מהני ה"ה מת האב בסיפא דבהא ליכא ליפלוגי בפריש אבל באי אפשי אפי' ברישא לא מהני וגרע מינה דאפי' רשב"ג מודה כנ"ל ולא פליג רק בסיפא דקבע זמן שתי שנים לכך עכ"פ אחר עבור שתי שנים מגורשת רק במת הבן בסיפא שפיר אמרינן דפריש גרע דלא איצטריך ליפרושי ש"מ דוקא קאמר. ומה שיש עוד לדקדק ברש"י ומה שהקשו עליו התוס' מר"י יתבאר עוד בסמוך רק זה שהקשו דשימוש האב איצטרך לק"מ לפי הנ"ל. ואי קשיא הא בברייתא בסמוך קתני פלוגתא דר"מ ורבנן במת האב בפי' שתי נשים. לק"מ דלאו משום דפי' שתי שנים הוא רק משום דבסתם סובר דסגי ביום אחד לכך הוכרח לאוקמא פלוגתייהו בפי' אבל ר"מ דפליג במת האב ה"ה במת הבן ברישא דפליג וכן אמרו בתוספתא להדיא דר"מ פליג במת הבן ברישא ואף דהך תוספתא בלא שימשה והניקה כלל דאל"כ האיך פליג ר"מ במת האב מ"מ לא תידוק מינה דבהניקה מודה במת הבן מכח דסתם עדיף לדידי' מפריש דהא ליתא רק לא מצי לחלוק במת הבן בהניקה דבהכי סגי בסתם דכך מבואר בתוספתא להדיא אבל אי הי' בעי בסתם ב' שנים הוי פליג אפי' בסתם דלא מהני מת הבן ברישא כמו דלא מהני לדידי' מת האב בסיפא אף דאיצטריך לפרושי וה"ה סתם אבל לרבנן דמתני' דמהני מת הבן בסתם ברישא ה"ה מת האב בסיפא דמהני ולכך לא קתני בסיפא דמתניתין מת האב. ועוד דבלא"ה אין כאן קושיא מברייתא דכיון דס"ל בברייתא סתם יום אחד כדמוכח בתוספתא א"כ בפי' שתי שנים נהי דלא איצטריך ליפרושי מ"מ לאו להקל עליו בא רק להחמיר עליו וכל שבא להחמיר עליו לא מהני מת אפי' איצטריך כמו שאבאר לקמן בפירש"י דזה מוכרח בלא"ה בפירש"י לקמן והתוס' מודים בזה כמו שאבאר בתוס' לקמן בד"ה ורמינהו. אבל במתני' דסתם כל ימי חייו א"כ לא בא להחמיר רק להקל ואיצטריך ג"כ בהא ליכא למ"ד דלא מהני מת האב כמו בסתם דפריש כזה הוי כסתם וכל זה ברור לפע"ד. וראי' ברורה לזה דקתני בסיפא פי' שתי נשים להנקה ולמה לא קאמר רבותא אפי' לא קאמר רק ו' חדשים דלהקל עלי' בא מ"מ כיון דפי' בעי הנקה דוקא ולא מהני מת וע"כ צ"ל משום דבהא כיון דלהקל בא וודאי לאו לצעורא איכוון רק להרווחא ולא איצטריך א"כ מ"ש מת האב דבדידי' כל שקבע זמן להקל בא דבלי זה כל ימי חייו וא"כ הוי ממש כמו בהנקה ו' חדשים וגם זה ברור. ומאוד תמהני על הטור שכתב בהנקה דוקא כשבא להחמיר אבל כשבא להקל מהני מת ע"ש וגבי שימוש פסק אפי' מת האב והוא תמוה לפי הנ״ל דגבי שימוש כל קביעות זמן הוי להקל. והרב ב"י כתב על דברי הטור הללו שאין דבריו מוכרחין. והנה אם כוונתו על ריש דבריו הרי בארנו דכן מוכח בברייתא דלא קתני רבותא פחות