תפארת יעקב אבן העזר גיטין רכט

(כ) הוי גט (טור) מת הבן או מת אביו (כא) קודם שתניק או שתשמש אינו גט אמר לה ע"מ שתניקי את בני או שתשמשי את אבי (כב) שתי שנים (כג) הרי זו משלמת הזמן שפירש (כד) מת הבן (כה) או האב בתוך הזמן שפירש (כו) או שאמר האב אין רצוני שתשמשני אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי וכן כל כיוצא בזה (כז) וי"א דכל שאין העיכוב ממנה הוי גט (טור בשם ר"י). ונראה לי דאזלינן בכל זה לחומרא

(טז) התנה עלי'. בזה יש מחלוקת רבות בפוסקים וראיתי להעתיק כאן מ"ש בסוגית הש"ס בזה ואח"כ נשוב לבאר דברי המחבר גיטין (דע"ה ע"ב) במשנה הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא וכו' כמה היא מניקתו שתי שנים ר"י אומר שמונה עשר חדש פירש"י שכך הוא זמן הנקה ויש להסתפק אי נימא דהיינו דוקא בסתם תינוק אמרינן שאין צריך להניק ביותר אבל בתינוק הצריך לינק יותר שהוא חולה וכחוש וכדומה אפשר דצריכה להניק כל זמן שצריך דהא במת האב והבן דאמרינן הרי זה גט משום דלהרווחא איכוון כל ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך א"כ כ"ש דלהחמיר כשהוא צריך יותר דראוי לומר כל זמן שצריך קאמר ורק בסתם תינוק אמרו דשיעור הנקה ב' שנים ומ"מ נראה לי כיון דסתמו במתניתין ב' שנים ושמונה עשר חדש דלכלהו בהכי סגי כיון דבשעה שהתנה לא אסיק אדעתי' שישתנה תינוק זה משאר תינוקות ממילא לא הי' התנאי רק כשאר תינוקות ואפילו אסיק אדעתי' כל כי האי הוי דברים שבלב. אמנם אם התנה לאחר ב' שנים שתניק בנו בהא נראה פשוט דוודאי אם אין התינוק צריך להנקה אף דליכא איסורא להניק דקיימא לן כר' יהושע בפרק אעפ"י עד ד' וה' שנים מ"מ כיון דלא צריך בהא וודאי לכ"ע לצעורא איכוון וביום אחד סגי אבל אם התינוק צריך להניק מחמת חולשתו וכדומה בהא וודאי ליכא שיעורא להנקה כלל רק כל אימת שיצטרך וכמו דהשתא אמרינן להרווחא איכוון וכל אימת שצריך לינק מחוייבת להניק ה"ה לאחר שתי שנים כשהתינוק צריך לינק להרווחא איכוון כל אימת שיצטרך וזה אצלי פשוט וברור והטור בסי' קמ"ג הביא מחלוקת בין הרמ"ה להרא"ש ולפע"ד נראה פשוט להכריע כמ"ש ואין לומר כל לאחר ב' שנים אי הי' כוונתו יותר מיום אחד הוי לי' ליפרושי הא ליתא דמנין ידע כמה זמן יצטרך התינוק הזה לינק שיפרש וכיון שהוא צריך לינק מאיזה צד לא נימא להרוותא איכוון כמו בתוך ב' שנים ובהכי ניחא טפי מה דלא מוקי ברייתא לאחר ב' שנים משום דאכתי לא הוי לי' למיתני בפשיטות הניקתו יום אחד דאי צריך לינק כל זמן שצריך הוא כמו בתוך ב' ומזה ברור לפע"ד אף דמברייתא בלא"ה לק"מ דמשימוש האב פריך

שם מת הבן או שמת האב. פירש"י מת הבן קודם הזמן או שמת האב והיינו דלא נפרש מת הבן דומיא דמת האב וא"כ יהא בהכרח הכוונה שלא הניקה ולא שימשה כלל דאי כשהניקה ושמשה א"כ גבי בן הוי בתוך הזמן וגבי אב כבר הגיע הזמן במיתתו דהזמן במיתתו תלוי לזה פי' דבאמת הכוונה מת הבן בת"ז והאב בזמנו. והקשו בתוס' דמאי קמש"ל מת האב הא פשיטא דהוי גט כיון ששמשתו עד שמת ובאמת לק"מ לפע"ד דקמ"ל מת דוקא אבל שימוש יום אחד לא מהני דכל ימי חייו בעינן תדע דבהך ברייתא דמוקי רבא במפרש כתבו התוס' דקמ"ל דוקא יום אחד אבל מת בלי הנקה כלל אינו גט א"כ ה"ה במשנה קמ"ל להיפוך דוקא מת אבל יום אחד לא מהני. ולפי מה שאבאר בסמוך דאם אמר האב אי אפשי שתשמשני לא מהני ברישא א"כ פשיטא דטובא קמ"ל דדוקא מת אבל אי אפשי לא

אמנם בטעם הדבר מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן נראה לפע"ד פשוט שהוא מוכרח בש"ס בסמוך דקאמר ברייתא רשב"ג היא דמיקל בתנאי מתניתין רבנן. ויש לתמוה מ"מ כיון דס"ל לרבנן גבי איצטלית לצעורא קא מכוון א"כ ראוי שלא תצטרך כאן רק יום אחד כמו בתירוץ קמא ואיזה דבר נתחדש לו בתירוץ בתרא, שנאמר להיפוך. וברור דהכוונה דבתירוץ קמא הוי ס"ל דפשיטא להו לרבנן הך סברא דלצעורא קא מכוון ולרשב"ג להרווחה וא"כ מתניתין רשב"ג ואהא קאמר דמחלוקת רשב"ג ורבנן על דרך זה דרבנן מחמרי בתנאי בכל צד חומר שיש בו ואי יש חומר בלצעורא אמרי הכי ואי יש חומר בהרווחה אמרי להרווחה ורשב"ג אית לי' להיפוך דיש להקל בכל צד קולא דכל שלא פי' בפי' הולכין להקל. והשתא ממילא מבואר דבמת הבן או האב בעינן בהכרח שתניק יום אחד עכ"פ ואז במנ"פ מהני לרבנן אי להרווחה הרי לא איצטריך ואי לצעורא הרי סגי ביום אחד אבל בלא הניקה כלל האיך יועיל לרבנן הא הם מחמרי בתנאי ולמה לא נימא לצעורא ולא מהני מת. והבט וראה דלעיל (ע"ד:) בד"ה לצעורא פירש"י וז"ל הלכך מספיקא אמרי לצעורא איכוון ולא תלינן למימר להרווחה לקולא עכ"ל. והדבר תמוה לכאורה מי הכריחו להרב ז"ל לומר דספיקא הוא לרבנן. ולפי הנ"ל ניחא דכאן מוכח להדיא דלחומרא אמרי להרווחא כשלא מת דבעינן שתי שנים וע"כ דרק שלא להקל אמרי לצעורא. אבל לחומרא אמרי להרווחא וכן לחומרא לצעורא א"כ ע"כ מת בהניקה יום אחד

ובהכי ניחא מה שהקשה הר"ן ז"ל לפירש"י בד"ה הרי זה גט דהא רבנן לית להו להרווחה. ולפי הנ"ל לק"מ דהכא מהני במה נפשך אי לצעורי הרי סגי יום אחד ואי להרווחה הרי מת ולא איצטריך ומהא גופא דייק רש"י דמת בהניקה ושימשה מיירי. אך אמנם היינו דוקא לת"ק דמחמיר בתנאי אבל לרשב"ג דמקיל בתנאי וס"ל להרווחה אפי' לקולא א"כ ה"ה כאן במת דלדעתו אין צריך שימוש והנקה כלל דהוא סובר להרווחה אפי' לקולא. וכן מוכח להדיא בתוספתא שכך שנינו שם על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני ומת האב או הבן כיון שלא נתקיים התנאי אין זה גט [דר"מ] וחכמים אומרים יכולה היא שתאמר לו תן בנך ואניקנו תן אביך ואשמשנו ע"כ. והשתא הך תוספתא ע"כ שלא הניקה ולא שימשה כלל דאל"כ האיך פליג ר"מ נהי דבמת הבן יכול לחלוק אבל במת האב הרי שימשה כל ימי חייו ומה יש לה עוד לעשות הא נתקיים התנאי לגמרי ובפי' אמר ר"מ הואיל ולא נתקיים התנאי. הרי בהדיא שלא הניקה כלל וא"כ חכמים דס"ל דמהני מאן נינהו אי חכמים דמתניתין א"כ מוכח להדיא דלא כפירש"י רק דמהני ברישא אפי' לא הניקה כלל וע"כ דמאן חכמים רשב"ג ולדידי' מודה רש"י דמהני בלי שימוש והנקה כלל דאיהו אית לי' להרווחה אפי' לקולא. ולפ"ז אני תמה על הטור (בסי' קמ"ג) דמשמע מדבריו דלכ"ע בעינן שימוש והנקה יום אחד דהא אח"כ בפי' שני שנים הביא מחלוקת ר"י והרי"ף דהלכה כרשב"ג ומעיקרא כתב בפשיטות דלא מהני וכ"כ הב"ש (באה"ע סי' קמ"ג ס"ק י"ז) לדעתו דהך וי"א שזכר המחבר שם לא קאי אלשלפניו ע"ש והוכיח מדברי הטור. ולא ידעתי האיך נעלם מהם כל הראיות הנ"ל דהא לרשב"ג לא שייך האי טעמא כלל ואי אפשר לפרש התוספתא באופן אחר. גם מדברי התוס' שהקשו לרשב"ג מהך דרבא מנתינה בע"כ מוכח דהוי ס"ל כמ"ש דאל"כ לק"מ דלא נתקיים התם התנאי כלל והוי כמו הכא לא הניקה כלל וע"כ דלרשב"ג בכל גוונא מהני. ומ"מ נ"ל ליישב דעת הטור דנהי דרשב"ג ס"ל, מ"מ כיון דהך דינא לדעתו הוא מכח מה דס"ל בהך דאיצטלית להרווחה א"כ ליכא למ"ד דהלכה בזה כרשב"ג דנחי דנימא כללא דר"י כל מקום ששנה [רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. הא בפי' אמר חוץ מערב וצידן והיינו הך דאיצטלית א"כ ממילא הכא נמי לית הלכתא כוותי' בהך דבעינן עכ"פ שימוש והנקה יום אחד. תדע דמהאי טעמא באמת ס"ל לרי"ף דהכא נמי בעכבה שאינה ממנה לית הלכתא כוותי' דלפי תירוץ ר"ח הנך כולהו חד טעמא נינהו דמקיל