תפארת יעקב אבן העזר גיטין רכח

סעיף ו. אמר לה ע"מ שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד אותו כלי או אותו בגד או נגנב אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמיו אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד עצמו או שיאמר לה ליהוי גיטא בלא שום תנאי (יד) ויש מי שאומר שאם הוא מתרצה בקבלת הדמים הוי גט

(יד) ויש מי שאומר. זהו מה שכתב הרא"ש דמדעתו מודי רבנן ולא דמי למחולים ועב"ש ס"ק י' ודבריו תמוהין דפשיטא דהא לא קשיא מידי דמה בכך דהוי נתינה אטו אם תתן בעל כרחו מאה והתנאי הי' ר' תהא מגורשת א"כ כיון דס"ל לרבנן איצטלת דוקא לא מהני אפילו אי הוי נתינה רק הא קשיא להיפוך דמוכח דאליבא דרשב"ג הוי נתינה דאל"כ מה בכך דלאו איצטלתו דוקא מ"מ נתינה בע"כ לא מהני ורבנן לא פליגי עלי' אלא משום דאין זה קיום התנאי ולא משום דלא הוי נתינה וכן מבואר להדיא הקושיא בחידושי הרשב"א והוא הקשה במה נפשך אי מדעתו מוכח דמחולין לא מהני ואי ע"כ מוכח דהוי נתינה ובאמת שלא על הרא"ש כלל תלונה זו רק בש"ס גופא דקאמר ע"כ לא קאמרי רבנן רק דלא אחלה א"כ תיקשי אי בע"כ יהא מוכח דהוי נתינה. והנה לפי דעת הב"י בשם מורו הריב"ר דכל שקיבל אפילו ע"כ לכ"ע הוי נתינה א"כ לק"מ דשפיר פליגי דלרשב"ג אם נתנה לו ע"כ וקיבלם עכ"פ הוי נתינה ולרבנן נהי דהוי נתינה אין זה קיום התנאי. אך באמת בלא"ה פשיטא דלק"מ על הרא"ש כלל והוא דהא ס"ל לרשב"ג כל העיכוב שאינה ממנה אינו עיכוב והקשו בתוס' א"כ למה לא יועיל נתינה בע"כ לדידי' ובאמת לק"מ דוודאי בזה לא נתבטל התנאי במה שאינו רוצה דאין העכבה ממנה אבל עכ"פ צריכה לקיים התנאי כל אימת שירצה לקבל או עכ"פ צריכה היא להוציא המעות מרשותה ליתן לו דזהו ביכולתה אם הוא לא ירצה בהם בזה אין העיכוב ממנה לכך שפיר קאמר רשב"ג דתתן לו דמים ואי דהוא אינו רוצה הרי אין העכבה ממנה משא"כ אי לא תתן כלל העיכוב ממנה [אבל מצד העכבה יש לומר דאפילו רבנן דפליגי ארשב"ג בעל מנת שתשמשי בהא מודה כיון דהעיכוב ממנו ודו"ק] ורבנן ס"ל דאין זה קיום התנאי כלל דאיצטלת דוקא קאמר ולק"מ ודו"ק

והנה מסוגית הש"ס גופא יש להכריח לכאורה דינו של הרא"ש דוודאי יש להבין דבעי בש"ס מחולין מהו וקאמר תבעי' לרבנן תבעי' לרשב"ג ויש לתמוה אי הך מחולין ומחולין איצטלת חדא הוא א"כ הוי לי' למבעי' בפלוגתא דרבנן ורשב"ג גופא אי מיירי רבנן מדעתו או בע"כ ומה זה דבעי באופן אחר באם תתני מאתים זוז ואומר מחולין ועוד דקאמר ע"כ לא קאמרי רבנן אלא דלא אחלה אבל הכא הא אמר מחולין וכך הוי לי' לומר אבל באתלה מודי או דילמא אפילו באתלה פליגי ובכל הש"ס כשהוא אומר תבעי להך מ"ד ולהך מ"ד הוא מפרש צד הספק לכל אחד ואחד אי נימא או דילמא כך וכאן אינו מפרש לרבנן רק צד אחד וברור דהא פשיטא לי' באתלה לרבנן מהני ולא נסתפק רק כאן במתולין לך כמ"ש הרא"ש ולכך לא קאמר צד הב' דבצד הב' ממילא גם לרשב"ג אינו גט ומפרש דברי רשב"ג וצד ב' דרבנן בחדא דטעמא דתרווייהו משום דלגמרי הוא אבל לא שייך לומר דמספקא לי' בדברי רבנן אי בלא אחלה פליגי או גם באתלה א"כ עיקר חסר צד השני בדברי רבנן ודו"ק היטב ומזה מבואר לכאורה להדיא כדעת הרא"ש גם מדברי הרשב"א נראה כדעת הרא"ש אלא שהוא סובר דמדעתו סתם לא מהני רק שיאמר בפי' מחולין לך וכך מפרש דברי בעל האבעי' ע"כ לא קאמרי רבנן אלא בלא אחלה פי' שלא אמר מחולין לך רק קיבל לשם קיום התנאי הילכך לרבנן לא הוי קיום אבל במחולין לך וודאי הוי מהני ומבעי' לי' אי גם במחולין לגמרי מהני ע"ש היטב

אמנם לפע"ד נראה להכריע בדרך זה דוודאי קשה לפרש פלוגתייהו דרבנן ורשב"ג שאינו מדעתו רק העיקר הוא דוודאי אי הי' האיצטלת קיים והי' מוחל ורוצה רק מעות בוודאי מהני אפילו אי מחולים לך לגמרי לא מהני כמו שהוכחתי מסוגית הש"ס אבל כל שלא מחל והאיצטלת אבד אף שהוא מקבל ברצונו המעות מ"מ אי הי' האיצטלת קיים הי' רוצה באמת האיצטלת שהרי מעיקרא לא מחל רק עכשיו שאבד מה יעשה וטוב לו ליקח עכ"פ מעות הילכך ס"ל לרבנן כיון דמעיקרא איצטלת דוקא קאמר ולא מחל במה שאבד לא נתקיים התנאי דזהו נולד אח"כ ולא נתקיים תנאי דמעיקרא ואפילו אומר מחולין עכשיו לא מהני שאינו אומר כן רק מחמת שנאבד האיצטלית ואין זו מחילה לומר שנתקיים התנאי דמעיקרא דאז דעתו הי' על האיצטלת והיינו דקאמר ע"כ לא קאמרי רבנן אלא דלא אחלה שלא מחל האיצטלת רק שנאבד א"כ לא נתקיים התנאי מצד מחילתו רק מצד האבידה וזה ברור ודו"ק היטב

וקצת יש ראי' להרא"ש מהא דקאמר ח"מ איצטלת דוקא קאמר ולא קאמר אינה מגורשת כמו בתוך ל' ש"מ דמחילה מהני ודע דמפירש"י משמע לכאורה דלרבנן הוי ספק גירושין וריב"ח חשב דרש"י מפרש כן אהך דלעיל במחולין וזה אינו דלא פי' כן רק למטה בפלוגתא דרבנן ורשב"ג ומה שכתב הב"ש ס"ק ח' דכוונת רש"י דהגט בטל בוודאי לא משמע כן ברש"י שכתב בהדיא דמספיקא לא תלינן להקל ש"מ דלהחמיר חיישינן אמנם בהך דלעיל נראה ברור דהוי וודאי בטל דהא אינה מגורשת השיב לו והטעם כיון דאיהו על מנת שתתני לי מאתים זוז קאמר כל שיש לפרש כוונתו לצעורי כיון שלא נתברר בוודאי שאינו לצעורי רק להרווחה הוי דברים שבלב כי לפי התנאי צריכה ליתן לו דוקא רק אי הי' הכוונה להרווחה וודאי הוי כפי' שאם לא יצטרך לא תתן אבל כיון דסתמא לצעורי אפי' אי לא נתכוון לצעורי הוי דברים שבלב ואין לך אלא מה שפי' שתתן מאתים זוז אמנם בהך פלוגתא דרשב"ג ורבנן אפשר לומר טפי דמודי רבנן דאיכא למימר דלא נתכוון איצטלת דוקא דבממון נמי מצערה רק לפי שהי' קיים אמר איצטלת רק דחשו רבנן להקל בזה אבל להחמיר שפיר י"ל דחיישינן ומ"מ מכל הפוסקים לא משמע כן רק דאינה מגורשת כלל לרבנן ועיין מ"ש לקמן

סעיף ז. אמר לה ע"מ שתתני לי ד' זוז מכאן עד ל' יום אפי' לא נתנה לו עד יום שלשים (טו) בסופו מגורשת ואם אמר לה בתחלת יום ראשון לחודש ונתנה לו בסוף ליל ראשון לחודש השני ה"ז ספק מגורשת

(טו) בסופו. כ"כ הטור בשם הרמ"ה ויש להביא ראי' לדבריו מדמקשה בש"ס פשיטא ומשני מהו דתימא לזוזי קאמר ויש להבין דהי' לומר כל שלא נתנה בתוך הזמן לא מהני אפילו נתנה בסופו וע"כ דבאמת מהני עד גמר שלשים אך יש להבין דהי' לו לומר דקמש"ל אפילו לא נתנה שלא הי' עיכוב ממנה כל שלא נתנה לא מהני וצריך לומר משום דעד השתא לא איירי בהך פלוגתא בעכבה שאינה ממנה ובעל מנת שתשמשי את אבא הוא דפליגי בהא

סעיף ח. (טז) התנה עלי' שתעשה דבר זה סתם ה"ז (יז) כמפרש יום אחד הואיל ולא פירש כמה זמן תעשה כיצד אמר לה הר"ז גיטך ע"מ שתעשה עמי מלאכה ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני אם עשתה עמו מלאכה או אם שמשה את אביו יום אחד או שהניקה את בנו יום אחר בתוך הזמן שהבן יונק בו והוא בתוך כ"ד חודש הר"ז גט: הג"ה. (יח) וי"א דצריכה לשמש האב כל ימי חייו וצריכה להניק התינוק עד סוף (יט) כ"ד חודש (טור בשם הרא"ש) ואם מתו לאחר שהתחילה לקיים התנאי רק יום אחד