תפארת יעקב אבן העזר גיטין רכז

וודאי מהני א"כ עדיין מוטל עלי' לקיים התנאי כמו כל גירושין על תנאי משא"כ אי הוי נתינה כבר נתקיים וע"כ דס"ל לתוס' דהך דרבא שבאמת כבר נתנה לו ע"כ מיירי רק הוא אינו רוצה בהם והשתא היא כבר עשתה שלה ואי לא ירצה לעולם הרי אין העכבה ממנה ואי ירצה הרי הם בידו ואינן מחוסרין גוביינא שכבר קיבלם בע"כ וא"כ ממילא מגורשת גמורה היא אבל לדעת הריב"ר דבכהאי גוונא לכ"ע הוי נתינה רק רבא מיירי שלא קיבלם א"כ לק"מ קושית התוס' דפשיטא שאם ירצה אחר מכן צריכה ליתן לו ובזה שלא רצה עדיין לא נתקיים התנאי כיון דלא הוי נתינה רק מחמת שאין העכבה ממנה אין התנאי מתבטל שלא תהא מגורשת אבל לא שלא תצטרך לקיימו כלל אם אפשר לקיימו ומזה מבואר דלא כריב"ר וזה ברור ולפי זה מבואר לכאורה ג"כ דאם לא קיבל לכ"ע לא הוי נתינה דלא כריב"ר דאל"כ מאי קשיא להו לתוס' דילמא באמת בלא קיבל אך באמת בעיקר תקנתו של הלל יש ללמוד דאי הוי נתינה אפי' לא הגיע לידו הוי נתינה דהא התם הי' נטמן ואמרינן דהלל תקן דנתינה בע"כ הוי נתינה ש"מ דכל דהוי נתינה אפי' בכהאי גוונא הוי נתינה אמנם מדברי התוס' בערכין משמע בהדיא דרבא ור"פ נחלקו בהא גופא דרבא סובר דכל דהוי נתינה הי' מועיל אפי' לא הגיע לידו כלל ולר"פ לית לי' האי סברא רק אפי' הוי נתינה בעינן שיגיע לידו לכך הוצרך הלל לתקן דאפי' אינו כאן מהני ע"ש ולפי זה נראה ברור דוודאי אם לא יצא המעות מרשותה כלל לכ"ע לא הוי נתינה וכן מוכח ברא"ש ורשב"א דעכ"פ בעינן זיכוי ע"י אחר ולא שיועיל כשהמעות ברשותה אבל כל שיצא המעות מרשותה והניחתם לפניו אף שזרק לה בחזרה או שהניחם והלך לו כבר יצאת ידי נתינה אי נתינה ע"כ הוי נתינה אבל אי לא יצא המעות מתחת ידה כלל בוודאי לא הוי נתינה ולמ"ד לא הוי נתינה אפי' הגיעו לידו כל שאינו רוצה בהם לא הוי נתינה כמו שבארנו

(יב) הרי זה גט פסול. כבר תמהו על הרמב"ם בזה דלמה לא פסק ספק מגורשת ואי דסובר כלישנא בתרא דרבא א"כ מגורשת גמורה היא ולפעד"נ דלק"מ מכמה טעמים חדא דהא בכל תנאי דעת הרמב"ם אם נשאת לא תצא א"כ הכא נמי נהי דעדיין לא נתקיים התנאי אבל עדיין לא נתבטל ג"כ וצריכה באמת לקיימו א"כ ידינו כמו כל גט על תנאי דאם נשאת לא תצא רק תקיים והיינו אף דעכשיו אינו רוצה הרי יכול שירצה לאחר מכן ועוד דהתוס' כתבו דגבי גט עליו לקיימו ומ"מ צריך לומר דלא ס"ל דב"ד כופין כמו בבתי ערי חומה דא"כ מאי קשיא להו לרשב"ג הא הוי עכבה שאינה ממנה ואי ב"ד כופין לק"מ דהא יכולה לקיים ע"י כפיית ב"ד וע"כ דדוקא התם ב"ד כופין להחזיק הבית ביד המוכר כדין תורה אבל כאן נהי דעליו לקיימו מ"מ אין מוטל על ב"ד לכוף להחזיק הגט בדוקא ומאי איכפת לן שלא תתגרש ולפי זה ה"מ בלא נשאת אבל נשאת ב"ד כופין לקבל לכ"ע דהא אסורה לו ובני' ממזרים וכיון דעליו לקבל פשיטא דכופין וזה ברור ועוד דבלא"ה כתבו הפוסקים דלכך לא דמי לפרעון משום דמפסיד הבית וכאן מפסיד האשה א"כ כשנשאת שאינה מפסידה דאי לא יקבל אסורה לו בלא"ה א"כ הוי כמו פרעון ויכולה ליתן ע"כ א"כ הרי דינו כמו פסול שלא, תנשא ואי נשאת לא תצא רק תקיים התנאי דכל שנשאת יכולה ליתן לו ע"כ כמו פרעון דעלמא וזה ברור

והנה הרי"ף השמיט מימרא דרבא לגמרי ויש לתמוה למה ונראה לי דעתו דסובר דהכל לר"י דסובר לכשיתן אבל לר"ה דסובר דתיכף מגורשת גמורה היא א"כ בהכרח דלא בעינן עוד דעתו כלל דאי עדיין בעינן דעתו האיך תהא מגורשת תיכף הא עדיין תלוי בדעתו וע"כ דכבר נסתלק כח הבעל לגמרי והכל ביד האשה ומהאי טעמא אינו יכול לבטלו ג"כ וכן. מוכח לכאורה בהך בעי' דמחולין לך דיש לתמוה אי ס"ד דבאמת בתורת מתנה נותנת לו א"כ האיך יעלה על הדעת שיועיל לשון זה מחולין לך ודוקא הריני כאילו התקבלתי הי' מקום לומר דמועיל אבל האיך שייך שימחול מה שחבירו יתן לו מתנה דהאיך שייך מחילה בדבר שלא הגיע לידו ולא ניתן לו עדיין ודוקא על חוב שייך מחילה ולא על מתנה שעדיין לא ניתן לו וע"כ דס"ל דמעות הללו חוב הם עלי' ליתן לו ושפיר ס"ד שיכול למחול החוב וכיון דחוב הוא ממילא מהני בע"כ ולכך כיון דזכר הרי"ף הך דר"ה להלכה גם הך בעי' דמחולין דלא מהני משום לצעורי' אבל בלא"ה הוי מהני ש"מ דאינו רק חוב וכבר נסתלק כח הבעל לגמרי ואפשר דמה שכתב הרמב"ם הרי זה פסול היינו ג"כ דמשמע לי' דבאמת הוי נתינה כדעת הרי"ף רק להחמיר לכתחילה חשש לדברי ר"פ]

סעיף ה. אמר לה ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן ועד ל' יום וחזר ואמר לה בתוך השלשים יום הרי הם מחולים לך אינה מגורשת שהרי לא נעשה התנאי (יג) וי"א דה"מ בשלא אמר לה אלא הרי הם מחולים לך לבד אבל אם אמר לה להוי גיטא בלא שום תנאי ה"ז מגורשת וא"צ ליטלו ממנה

(יג) ויש מי שאומר וכו' ואינו צריך ליטלו ממנה. דין זה צ"ע לפע"ד דבתוספתא מבואר להדיא שצריך ליטלו ממנה ומה שכתב הר"ן דהך רשב"א הוא הוא תמוה למעיין שם דהא שם בפ"ו מייתי פלוגתייהו דרבי ורשב"א בנתן בידה והיא ישינה והאיך מקודם בפ"ה זכרו אליבא דרשב"א בלי מחלוקת כלל ולמה לא נשנה פלוגתא זו בפ"ה רק בסתם ובפ"ו במחלוקת ובלא"ה הך תוספתא הכל לרבי דעל מנת כמעכשיו ע"ש. גם, בלא"ה אני תמה מאוד דהא בפרק המגרש אמרו שם שאני הכא דקנאתו ליפסל לכהונה א"כ ק"ו הוא ומה התם דלא קנאתו רק ליפסל לכהונה בעינן שיחזור ויטול הימנה כ"ש הכא דקנאתו לגמרי דהא תפסי בה קידושין של אחר ומגורשת גמורה היא לר"ה א"כ כל שרוצה ליתן בלי תנאי בוודאי צריך ליטול הגט דהא כבר קנתה הגט מקודם לגירושין גמורים וכ"ש הכא מה בכך דהוא אמר מחולים מ"מ נהי דלא נתקיים בזה התנאי אבל מ"מ מגורשת גמורה היא שהרי בידה לקיים ובאמת שיש לתמוה על לשון ר"י דפשיט לו אינה מגורשת דהאיך קורא לה אינה מגורשת הא מגורשת גמורה היא רק שתקיים תנאה דהא קיימא לן כר"ה והיא תתן וצ"ל דמיירי דמת הבעל ומזה מוכח דלא כראב"ד] אבל פשיטא שהיא מגורשת וכיון שקנתה הגט לא גרע מקנתה לכהונה [דג"כ לא מהני רק בקיימא התנאי] דצריך לחזור וליטול וה"ה הכא וצ"ע. ומ"מ די בזה ליישב דברי הב"י דכאן כתב בשם י"א ובס"ו פסק כן בפשיטות משום דשם באבד דנתבטל התנאי לרבנן לא קנתה כלום ואין צריך ליטלו משא"כ כאן ולכך גם ה"ה דיקדק ובאבד מהני אם אמר ליהוי גט בלי תנאי והיינו כדאמרן דשאני אבד דאינה מגורשת לרבנן משא"כ במחולין דאכתי מגורשת גמורה היא רק דלא אמרינן דכבר קיימה תנאה באומרו מחולין רק צריכה לקיים אבל מגורשת היא ובידה לקיים ואין לך קנין גדול מזה ודו"ק

שוב ראיתי בחידושי הרשב"א שהרגיש בזה וכתב דמ"מ כיון דאי לא מקיים תנאה אינו גט לא קנתה כלום אבל לפע"ד דבריו צ"ע דמ"מ כיון דתפסי בה קידושין ואין יכולת בידה לבטלם לגמרי דכל אימת שתתן מהני א"כ בהכרח תפסי בה קידושין שאין בידה לבטל התנאי לגמרי א"כ אין לך קנין גדול מזה בפרט שכבר בארנו דאי אפשר לפרש התוספתא לרשב"א כנ"ל א"כ בתוספתא מוכח דצריך ליטול הימנה ולענין הקושיא שהקשה שם הרשב"א כיון שיכול לומר ליהוי גט בלי תנאי מאי מבעי' לן במחולין לך והוא תמוה דפשיטא דנ"מ בנקרע הגט דאז אי מבטל התנאי פשיטא דצריכה גט אחר ובהא בעי מחולין לך ודו"ק: