תפארת יעקב אבן העזר גיטין רכה

כאן התחלת גירושין כלל רק אח"כ כשתקיים התנאי אז חלין למפרע א"כ כל שאין כאן גט עכשיו אין כאן על מה לחול למפרע והאיך תתגרש מעיקרא לא נתגרשה כלל ועכשיו אין כאן גט ולכך בהכרח צריך שיהא הגט והבעל קיימין ואז חלין הגירושין למפרע והיינו דלא קאמר שפשטה ידה וקיבלה מאחר דמ"מ כיון שבהכרח צריכה לקיים תנאה ואז יהיו הגירושין תלין למפרע לכ"ע כמ"ש ה"ה ז"ל א"כ קידושין גמורין נינהו גם לר"י וליכא נפקותא כלל וזה ברור לפע"ד גם מדברי הר"ן ז"ל נראה כן כמו שבארנו רק מדברי התוס' שהקשו דלימא לעיל שפשטה ידה וודאי מוכח דלא ס"ל כהרמב"ם הנ"ל ויקשה עלייהו כל מה שהקשינו ודו"ק היטב. אך מה שנראה מדברי הר"ן דגם בנתקרע הגט להרמב"ם אם נשאת לא תצא הא וודאי ליתא כמו שבארנו ועיין בדברי רפ"ט מה"ג עד הלכה ו' שם ותמצא כל מה שכתבתי בכוונתו כאן אמת ויציב ודו"ק

(ה) בתנאי שבירה. לפי שנראה לפע"ד שדברי ה"ה לדעת הרמב"ם תמוהין מאוד לפע"ד צריך אני להאריך קצת והנה ה"ה דעתו דסובר הרמב"ם דהך ברייתא דקתני ולאחר לא תנשא נדחית היא לדעת הרמב"ם מכח הך סוגי' דפרק המגרש אי הכי בכלהו תנאי דעלמא נמי לא תינסוב וכן בהך סוגי' דהרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני מבואר דאפי' בתנאי שהוא מתקיים במעשה כל בידה לקיימו נשאת ואין חוששין שמא לא תקיימנו ע"ש ודבריו תמוהין דמהך סוגי' דעל מנת שתנשאי פשיטא דההיפוך מבואר דהתם אמרינן וכי תימא אפשר דמינסבה היום ומיגרשה למחר וקיימא לתנאה ולהך דפליגת עלי' דר"י קא מידמת לה דאיתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר וכו' הכי השתא התם בדידי' קיימא וכו' הכא בדידה קיימא לאיגרשי ומזה למד ה"ה ז"ל דהיכי דקיימא בדידה לכ"ע לא חיישינן שלא תקיים והוא תמוה דהא מוכח התם דהוא רק לר"נ דסובר בקונם עיני בשינה היום לא חיישינן שישן למחר משום דבדידי' קיימא אבל לר"י מוכח בהדיא דאפי' בכהאי גוונא חיישינן שלא יקיים א"כ כיון דקיימא לן בנדרים כר"י אל ישן היום א"כ מוכח להיפוך דאפי' בדבר שבידו חיישינן וה"ה בגט דהא בש"ס מדמינן להו להדדי ועוד האיך קורא להך תנאי דבר שבידה כיון דנתינה בע"כ לא מהני ועוד שמא תמות ולא תקיים או שמא ימות הוא ובש"ס כשאמרו אטו בדידה קיימא לאיגרשי ה"ה דהוי מצי לומר שמא תמות ולא תנשא והוי אשת איש למפרע רק דעדיפא קאמר שמא לא תתגרש ועוד דהאיך אפשר דהרמב"ם מיירי בתנאי כהך ברייתא שהרי כתב ומקיימת התנאי אתר מותו ופשיטא דבתנאי כהך ברייתא אם מת לא מהני כמ"ש הרמב"ם להדיא שם דקיימא לן לי ולא ליורשי ועוד דהאיך אפשר לדחות הך ברייתא מפני הנך סוגיות דתקשי בש"ס גופא הא לא זכרו שם שום משנה או ברייתא להוכיח מינה דמותרת להנשא תיכף רק סתמא דתלמודא קאמר הכי א"כ מנין להו לחלוק באמת על הך ברייתא ולאתיוהי בפשיטות אי הכי כלהו תנאי נמי מבלי שיזכירו איזה מקום דבכלהו תנאי מותרת מה דבהך ברייתא מבואר להדיא דאסורה ועוד מאי פירכא לר"ע התם איהו סובר באמת כהך ברייתא והאיך קאמר היינו פירכא ועוד האיך מביא ראי' מהתם והא כהך דהתם וודאי ליכא למ"ד שתהא אסורה להנשא דהא בהדיא אמרינן על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות א"כ מוכח להדיא דמותרת להנשא דאל"כ האיך הוי כריתות כיון שאסורה להנשא עד שימות וע"כ דלא חיישינן שתעבור בידים על התנאי אבל בכהאי גוונא דהכא מי שמעת לי'. וביותר יש לתמוה אי ס"ד דלא ס"ל להרמב"ם כהך ברייתא ומותרת להנשא לכתחילה א"כ מה מקום שאלה ששאלו מאי בנייהו בין ר"ה לר"י הא בפשיטות לר"י אסורה להנשא עד שתתן ולר"ה מותרת להנשא מיד והוי נפקותא פשוטה מבוארת בדברי ר"י לכשתתן ואז תוכל להנשא משא"כ לר"ה נשאת מיד לכן ברור דהרמב"ם לא מיירי הכא בתנאי כהך ברייתא כמו שכתב להדיא ומקיימת אחר מותו ובכהאי גוונא מודה דאסורה להנשא רק מיירי בתנאי דעלמא שלא תשתי יין וכדומה דכל בעל מנת מותרת להנשא משא"כ באם ולפי זה יש לומר דסובר ממש כהך דעה דבעינן בידה ושב ואל תעשה ואף דאפשר לומר דאפי' בקים ועשה כל דבר שתלוי בידה בלי שום היזק ממון ולא שתתן לאחר רק שתעשה איזה ענין שתוכל לעשותו בעצמה בלי שום צירוף מאחר סובר הרמב"ם דיכולה להנשא אבל בהך דתתני מאתים זוז כהך ברייתא ברור דמודה דאסורה להנשא כמו שבארנו ולפי זה גם דברי הטור שהביא דברי הרמב"ם שחולק על הרמ"ה בהך גוונא דעל מנת שתתני לי מאתים זוז תמוהין מאוד דפשיטא דלא מיירי הרמב"ם בהכי כמו שבארנו

סעיף ג. אמר לה ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן ועד שלשים יום ומת בתוך השלשים יום קודם שנתנה לו אינה יכולה לקיים התנאי (ו) שאם תתן ליורשים אינו כלום וכיון שכן כיון ששלמו ל' יום (ז) ולא נתנה לו (ח) בטלו הגירושין וחולצת או מתייבמת ואם אמר לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע לה זמן ומת קודם שתתן לו אע"פ שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר (ט) עד שתחלוץ

(ו) שאם תתן ליורשין. זהו מה דנחלקו רשב"ג ורבנן ולרשב"ג לי ואפי' ליורשי ולת"ק לי ולא ליורשי. ומ"מ ברור שאם פי' בפי' ליורשי לכ"ע מהני ואני מסתפק בזה אי צריכה ליתן דוקא ליורש הקודם בנחלה דאיהו מיקרי יורש אבל לאחר כיון שיש יורש הקודם לו בדין תורה איהו לא יורש הוא ובת במקום ברא לאו כלום היא וה"ה שאר יורשין או אפשר שכל שנתנה ליורש שלו די בכך ולא אמרינן שנתכוון לזה ליורש הקודם בנחלה דוקא. ואשר הביאני לזה היא מה שאמר רשב"ג בברייתא נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים והשתא בשלומא אביו ואחיו שפיר אביו דהוא קודם בנחלה דקודם לכל יוצאי יריכו אחיו נמי היכי דליכא אב אבל האי אחד מן הקרובים הכי דמי אי דאיכא אח הא אח קודם בנחלה לקרובים ואי דליכא אח למי היא זקוקה ליבם שתצטרך ליתן המעות להתגרש והתם בהדיא לענין זקוקה ליבם מיירי ומזה מוכח לכאורה שאינה צריכה ליתן דוקא לקודם בנחלה רק כל שנתנה ליורש די בכך ומ"מ אפשר לומר דרשב"ג קאמר כשאין האח רוצה לקבל המעות ונתינה בע"כ לא מהני ובהא נותנת לקרובים דכיון דאיהו לא בעי לירש וודאי דהרחוק ממנו מיקרי יורש וכן נראה מדלא קתני בפשיטות נותנת לקרובים רק מסדר אביו ואחיו וקרובים ש"מ דקודם בנחלה דוקא בעינן אך לפי זה נצטרך לומר דסובר רשב"ג דכהאי גוונא לא מיקרי עכבה שאינה הימנה דאל"כ הוי מהני בע"כ ואפשר לדחות דמ"מ כיון שהוא אינו רוצה ויורש אחר רוצה כל שאינה נותנת לאחר הוי עכבה ממנה ואפשר דאינה יכולה ליתן לו בע"כ אפי' אי הוי נתינה ולא נסתפקו בש"ס רק לו בעצמו אבל ליורשיו כל שאינו רוצה לקבל צריכה ליתן לאחר הרוצה דאותו אחר מיקרי יורש כשהראשון אינו רוצה ודו"ק

(ז) ולא נתנה לו. אבל כשהיא נותנת להם אפי' קבע לה זמן לא מתייבמת להרמב"ם כיון שמקיימת תנאה רק בקבע זמן משכחת שתבטל התנאי ואז תתייבם ג"כ אבל בלא קבע זמן אי אפשר שתבטל התנאי ולעולם אינה מתייבמת ובהכי ניחא דברי הטור שכתב לאחר ל' וא"כ הוי כקביעות זמן והאיך הביא על זה דברי הרמב"ם דאינה מתייבמת ולפי הנ"ל ניחא דהטור מיירי דמקיימת תנאה ולכך להטור מ"מ מתייבמת דאין זה קיום כיון שמת ולהרמב"ם אינה מתייבמת וזה ברור ולחנם טרחו הפוסקים בזה דדברי הטור ברורים כמ"ש

(ח) בטלו הגירושין. עב"ש ס"ק ה' ולפע"ד שאין ענין