תפארת יעקב אבן העזר גיטין רכד

מגורשת ולכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכבר השיגו הר"ר משה הכהן ז"ל עכ"ל והנך רואה שלא כיוונו יפה לדעת הר"ן שכתבו בשמו דאפי' הגט קיים סובר אם נשאת תצא וזה אינו שהרי בפי' כתב בדוקא בנתקרע ואבד אם נשאת תצא גם כשהעתיק דברי הרמב"ם להשיגו כתב דבריו בנתקרע ואבד והיינו דבהא פליג עליו במה שכתב דאפי' בהא אינו רק לכתחילה ובאמת שדברי הר"ן תמוהין מאוד בזה האיך עלה על דעתו לפרש דברי הרמב"ם כך הלא דבריו פשוטין ומבוארין שכתב כל החילוקים שבין על מנת לאם דבאם מת ואבד ונשרף אינה מגורשת ואי קיים לא תנשא לכתחילה וההיפוך בעל מנת מת ואבד ונשרף מגורשת ויכולה להנשא לכתחילה אבל פשיטא שלא הי' כוונתו לומר ולכתחילה לא תנשא בנשרף ואבד כיון שכתב אינה מגורשת וכבר ביאר הרב דאינה מגורשת אפי' ריח הגט אין בו והאיך לא תצא בנשאת וכן מבואר מתוך דברי ה"ה שם שאף שתמה על הרמב"ם בזה מ"מ לא עלה על דעתו לפרש דבריו דאפי' מת ונשרף לא תצא רק הוא תמה אפי' לא מת אבל הר"ן דמיירי במת ונתקרע לא הי' לו לתמוה על הרמב"ם דמיירי בקיים כנ"ל אבל מ"מ פשיטא שאי אפשר לפרש דברי הר"ן כמבואר לכל מבין רק בנתקרע ואבד בהא פליג דתצא וא"כ לא ידעתי מנין להו להוכיח מדברי הר"ן ז"ל דאפי' קיים תצא במה שלא נזכר בדבריו כלל וההיפוך מבואר לכל מעיין כנ"ל

אמנם בעיקר הדין בוודאי גם בגט קיים יש לתמוה מאוד מנין לו לרמב"ם דבר זה ומה טעם יש בזה וכפי הנראה היא אשת איש גמורה עד שיתקיים התנאי. והנה ה"ה כתב וז"ל ואת"ל שכשנתקיים התנאי נמצא שלא בא על אשת איש ונתגרשה למפרע אפ"ה ניחוש שמא יבטלנו הבעל קודם קיום התנאי ונמצאת אשת איש למפרע ע"כ והנה משום הא לא אירי' דהא אנן לא תנשא אמרינן ואם נשאת לא תצא ובלי ספק אין כוונת הרמב"ם שתדור עמו ומשמשתו דזה וודאי אסור רק שאין מוציאין אותה בגט מתחת ידו רק תקיים התנאי ותשב תחתיו אבל כל שלא קיימה אסורה לדור עמו וזה ברור אמנם בגוף הדבר מנין לו לרמב"ם דבאם מגורשת למפרע ובש"ס משמע דרק בעל מנת כך הדין ובאם אינה מגורשת רק לכשיתקיים התנאי

אבל כד מעיינין בי' שפיר טעמא רבה איכא בהא מילתא והוא דהאיך אפשר לומר דלר"י הגירושין מתחילין מעת קיום התנאי א"כ מה ס"ד דשואל מאי בנייהו וכי צריך להמציא נפקותא בין האשה המגורשת ובין אינה מגורשת שהרי לר"י באותו הזמן אינה מגורשת ולא תהא מגורשת לעולם וא"א גמורה היא ולר"ה מגורשת גמורה ובכל מקום דנחלקו תנאי ואמוראי אי הוי גט או לא ואי מגורשת או אינה מגורשת נשאל מאי בנייהו ומאי נפקא מינה במה שתהא אח"כ מגורשת לכ"ע סוף סוף עכשיו א"א היא לר"י ולר"ה מגורשת, גמורה ועוד כששאלו בש"ס (די"ז) שם גיטין הבאין ממדה"י מאי איכא למימר ואמרינן הני קלא אית להו א"כ הוי להו לשאל גיטין שהם על תנאי באם מאי איכא למימר הא הוי מוקדם דהגירושין בקיום התנאי הם והזמן מוקדם דוודאי אי אפשר שכתב בו זמן קיום התנאי א"כ מאוחר הוא ועוד שהרי אינו יודע אימת תקיים התנאי ובוודאי דוחק לומר דהני נמי קלא אית להו דהוי להו למימר בש"ס הני כמו גיטין הבאין ממדה"י ועוד דהא וודאי אינו ידוע אי הי' תנאי בעל מנת דבאמת נתגרשה למפרע ואי הי' באם דאינה מגורשת רק בקיום התנאי שנאמר דקלא אית להו דהי' באם גם בלא"ה קשה מאוד לומר כיון דהגירושין בשעת קיום התנאי הם האיך סגי בלי אמירת הא גיטך עכ"פ כיון דעכשיו אין כאן נתינה כלל רק בגט שבידה המונח מתגרשת והוי כמו נתן בידה והיא ישינה ודו"ק

גם קשיא לי' לרמב"ם קושית התוס' דאמאי לא קאמר לעיל איכא בנייהו שפשטה ידה וקיבלה ואף דהרשב"א כתב דה"ה דהוי מצי למימר הכי וטובא איכא בנייהו לאו מילתא הוא דודאי נפקותא אחריתי דלא נזכר בקידושין אין להקשות כמ"ש הרשב"א אבל הך נפקותא שזכרו גבי קידושין למה טרחו בגירושין אחר אחרת מה שיש די באותה נפקותא שזכרו בקידושין ועל כולם תמוה מאוד מה שזכרנו דמה צורך להמציא נפקותא בין המגורשת לאינה מגורשת דלזה א"א היא ולזה פנוי' היא והוא תמוה מאוד)

הן אמת כי נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' בפשיטות והוא כי נראה לפע"ד דאפי' למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואי מקדש אשה לאחר שתתגרש לא מהני מ"מ כאן אי מקדשה כשתקיים התנאי מקודשת כיון שבידה לקיים תיכף כדבר שבא לעולם דמי כדמוכח בכמה מקומות דמהאי טעמא מהני שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש לפי שבידו לקדשה וכן כל דבר שהוא בידו לעשות באופן המועיל אף באופן שאינו מועיל יכול להקנות [ועמ"ש בספרי ת"י בח"מ סי' ס"ו שכן מוכיח לפרש דברי התוס' פרק כל שעה ע"ש] ואף כאן כיון דלכ"ע צריכה לקיים התנאי א"כ כשקיימה אח"כ מקודשת לשני דאף שאינן חלין לכשתתן דדבר שלא בא לעולם לא הוי מטעם הנ"ל ואפי' קידשה סתם מ"מ הרי קידשה לעולם ואף שאינן חלין עכשיו חלין לאחר זמן עכ"פ ואפי' תימא דהוי כמו קני את וחמור שהוא הי' דעתו שתתקדש לו עכשיו לעולם א"כ הרי קיימא לן דקנה מחצה א"כ נהי דעכשיו לא מקודשת לו מקיום התנאי ואילך ובפרט דיש לומר דמ"מ יש לשאל מה נ"מ במה דסובר ר"ה והיא תתן אף אי יהא הדין לכשתתן לדידי' דסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדמוכח ביבמות א"כ מקודשת לשני ג"כ משעת קיום התנאי מכח קידושין דמעיקרא אך מ"מ תקשי כיון דלר"ה מקודשת תיכף ולר"ה אין חלין רק משעת קיום התנאי א"כ פשיטא דהא גופא הוי נפקותא טובא אך בזה יש לומר כמ"ש התוס' דלר"י נמי ספק הוא שמא היא תתן ואי דיש נפקותא כשקיבלה עוד משלישי א"כ במה נפשך אי קיבלה קודם קיום התנאי לכ"ע אין קידושי שלישי כלום במה נפשך ודו"ק ואי קיבלה לאחר קיום התנאי הרי נתבאר דגם לר"י מקודשת גמורה לשני ואין קידושי שלישי כלום ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"א במה שתרצו התוס' דלר"י הוי ספק דאכתי איכא נפקותא בקיבלה עוד מאחר ולפי הנ"ל ניחא דהא ע"כ שקיבלה אחר קיום התנאי א"כ מקודשת לשני קידושין גמורין מקיום התנאי ואילך ודו"ק אך מ"מ כמה רב מהדוחק לומר דר"י ספק קאמר ולא וודאי לכשתתן והתוס' גופא בגיטין בתירוץ בתרא לא ס"ל כן ע"ש ובמהרש"א ואף דלכאורה יש להכריח זה דאל"כ מה צורך בקידושין לפשטה ידה לימא שחזרה בה וע"כ דר"י ספק קאמר ובאמת שיש לתמוה בתוס' שהי' להם להכריח מכח קושיא זו אבל באמת הא ליתא דכיון דפלוגתא הוא ר"י ור"ל ולר"ל לא הוי נפקותא לא קאמר לה אף דהלכה כר"י לא בעי לעיולי נפשי' בפלוגתא ובוודאי פשטות הסוגי' דר"י וודאי לכשתתן קאמר א"כ תקשי כנ"ל

ומעתה דברי הרמב"ם מוכרחין דלר"י נמי כל שקיימה התנאי [ומ"מ בקידושין אפי' אי נימא דחלין למפרע מהני פשטה ידה דמעשה מבטל דיבור והכא נמי מהני ביטול הגט רק לא קאמר נ"מ בהא דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל ודו"ק] הגירושין חלין למפרע ומתגרשת בנתינה ראשונה ואין כאן לא משום מוקדם ואין צורך להא גיטך וזה ששואל בש"ס מאי בנייהו כיון דבהכרח צריכה לקיים התנאי לכ"ע ואז לכ"ע תהא מגורשת למפרע א"כ מאי נפקא מינה בין ר"ה לר"י והיינו דקאמר נ"מ שנתקרע הגט או שאבד דלר"ה כיון שהגירושין חלין תיכף ומיד לגמרי שוב אין צורך לגט כלל דכבר נתגרשה לגמרי מעיקרא אמנם לר"י כיון דמעיקרא אין