תפארת יעקב אבן העזר גיטין רכג

לעשות ודבר זה פשוט ומוכרח בהרבה מקומות והאחד תן גט זה לאשתי במקום פלוני והלך ונתנו במקום אחר דנחלקו אי קפידא ומראה מקום וע"כ שלא הי' תנאי כפול דאל"כ האיך שייך מראה מקום ואעפ"י כך במקום אחר פסול והטעם בזה פשוט שלא אמרו רק תנאי בטל ומעשה קיים וזהו בשנעשה מעשה והוא מתנה בשעת מעשה אבל שליח זה כשקיבל הגט מהבעל אינו כלום רק כשמסרו לאשה וכל שלא נתקיים תנאי הבעל אסור לו לעשות המעשה כי אינו שליח והאיך נאמר מעשה קיים. גם בהא שאמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי דכולם משום תנאי ושם לא הי' כפול דאל"כ ליכא למ"ד דהוי משום עדים ומ"מ מועיל תנאי וכהנה רבות. אך מה שאני מסתפק באומר לשליח תן גט לאשתי על תנאי זה והיינו שיתנה עמה תנאי והלך השליח ועשה כרצונו והתנה עמה רק לא כפול רק כמו שאמר הבעל לו בהא אני מסתפק דהא שלוחו של אדם כמותו ואם הוא עצמו הי' מוסר לה בתנאי שאינו כפול הי' המעשה קיים ותנאי בטל א"כ ה"ה ע"י שלוחו דמ"ש או שנאמר כיון שהתנה על השליח ליתן על תנאי זה כל שהתנה באופן שלא יתקיימו דבריו הוי שינוי בשליחות ואפי' לא זכר הבעל בדבריו שום כפילת התנאי אין צורך ודמי להא דפרק הכותב דבין אמר הב זוזי ושקיל שטרא או להיפוך מחייב שליח לשלומי והיינו דהוי שינוי כי הוא צריך לעשות באופן שיתקיימו דברי השליח והכא ממילא הגט בטל ולפי זה ממילא כל ששלח הגט ע"י שליח השליח הזה אין צריך שיכפול תנאו כשמסרו ליד האשה כי כל שלא יתקיים תנאי הבעל הרי שינה בשליחותו ובטל הגט א"כ ע"כ צריך שיתקיים התנאי ולפי זה יש לתמוה על בעל סדר הגט שכתב בגט שכ"מ הניתן ע"י שליח שיאמר לשליח כפי תקנת שמואל דאתקין בשכ"מ ולפי הנ"ל תקנתו קלקלתו דאם לא כפל התנאי הוי מגורשת בלי תנאי לדעתו ולפי הנ"ל הא ליתא דכל תנאי שהוא ע"י שליח אינו צריך שום דבר ממשפטי התנאים רק השליח הזה כל שנתן באופן שלא יתקיימו דבריו שינה בשליחותו והגט בטל ואפי' את"ל דמהאי טעמא גופא צריך השליח באמת לומר כפי משפטי התנאים שכל שלא אמר בטל הגט לגמרי מחמת שינוי בשליחות ואפי' תקיים התנאי כיון דלפי מאמר השליח לא הי' ראוי להתקיים הוי שינוי מלבד מה שאינו, נראה כלל דמ"מ כיון דבהכרח צריכה לקיים תנאי השליח דאל"כ יתבטל השליחות א"כ הרי נתקיים רצון הבעל אבל עכ"פ מהבעל לשליח אין צורך שיכפול תנאו

וראיתי להר"ן ז"ל פרק האומר שהקשה במה ששנינו [ובאמת לא ידעתי מה זו קושיא הא התם אינו תנאי כלל רק קביעת זמן ודומה לדלקמן סי' קמ"ו ס"א וצ"ע] כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי מכאן ועד יב"ח דהא לא הוי כפי משפטי התנאים וכתבו דמתני בהדי שליח שאני וזו הוא סברא ראשונה שכתבתי דתנאי עם השליח וודאי לא בעי משפטי התנאים אמנם משמע מדבריו דדוקא התם שהתנה עם השליח שלא לכתוב וליתן רק אם לא יבוא אבל תנאי שלא התנה עם השליח והשליח עשה שליחותו בכל אופן רק מצוה לו בשעה שיעשה שליחותו יתנה עם האשה תנאי כך וכך משמע דבכהאי גוונא סובר דבעינן כפי משפטי התנאים דהא לא התנה בהדי שליח כלום רק עם האשה מתנה ע"י שליח אבל מ"מ אפי' בכהאי גוונא אני חוכך מאוד לפי מה שכתבתי שכל שהתנה הבעל תנאי ואומר לו למסרו על תנאי צריך לעשות באופן שיתקיימו תנאי המשלח ואי לאו שינה בשליחותו ואף שהוא לא כפל דבריו השליח הי' לו לעשות באופן המועיל ודמי להך דפרק הכותב הנ"ל וצ"ע ועיקרי דיני משפטי התנאים יתבארו אי"ה בסי' ל"ח

סעיף ב. המגרש על תנאי (ב) כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט לידהה לפיכך יש' לבעל (ג) לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות תנאי אחר כ"ז שלא נתקיים התנאי הראשון אע"פ שהגיע לידה ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת (ד) ואם נשאת תצא ואם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך או שאמר לה הרי את מגורשת ע"מ כך וכך (וע"ל סי' קמ"ד סעיף ד' די"א דע"מ לאו כמעכשיו דמי) כשתיקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאי משהגיע לידה ואם אבד או נשרף (ואפי' מ הבעל) קודם שיתקיים התנאי ה"ז מקיימת התנא אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה ולכתחילה לא תנשא קודם קיום התנאי ואם נשאת יפרוש ממנו עד שיתקיים התנאי ומיהו (ה) בתנאי שהוא בידה והוא בשב ואל תעשה לא חיישינן שמא תעבור עליו ולפיכך מותרת לינשא מיד בתנאי דעל מנת או מעכשיו וי"א דאפי' לא אמר מעכשיו ולא מהיום ולא על מנת דינו כאומר מהיום משום דזמנו של גט מוכיח עליו הילכך אזלינן בה לחומרא (וי"א דאפי' בתנאי דמעכשיו יכול לבטלו ויש להחמיר) (עיטור וכן משמע בהר"ש)

(ב) כשיתקיים התנאי. עב"ש ותמוה לי שלא ראה התוספתא דגיטין פ"ה דשם מבואר להדיא בתנאי על מנת כשרוצה לבטל התנאי שיהא גט בלי תנאי צריך לחזור וליטלו הימנה וראיתי להגר"א לקמן אות כ"א והוא מדברי הר"ן פרק מי שאחזו שכתב דהתוספתא כרשב"א ואנן קיי"ל כרבי ובאמת קשה הדבר לומר כן דשם הכל לרבי דהוא מרא דשמעתא דהאומר על מנת כאומר מעכשיו ע"ש ועוד דבפ"ו שם מייתי בתוספתא גופא פלוגתא דרבי ורשב"א באומר לה כנסי שט"ח זה וא"כ כיון דבפ"ה מייתי הא מילתא בלי מחלוקת כלל ש"מ דלכ"ע הוא וצ"ע ובסמוך אבאר דמדברי רמב"ם משמע קצת כהב"ש

(ג) לבטל הגט. בש"ס לא נאמר רק נקרע או נאבד ויש להבין למה לא קאמר נ"מ אי ביטל הגט בשלומא מת ליכא למימר דאפי' לר"ה לא מהני דלי ולא ליורשי אבל למה קאמר נקרע ונאבד כיון דסגי בביטול הגט הי' לו לומר נ"מ כשביטל הגט ואפשר לומר דלא שייך נ"מ בכהאי גוונא כיון שאם הבעל אינו רוצה לקבל לא מהני נתינה בע"כ א"כ אפי' לר"ה כיון שרוצה לבטלו בידו שלא לקבל המעות ואי משום דבהא הוי פסול דרבנן או ספק יש לומר דגם לר"י הוי ספק כמ"ש התוס' שם או אפשר דאפי' לר"י למ"ד אינה חוזרת בפרק האומר דלא אתי דיבור ומבטל דיבור א"כ הכא נמי אינו יכול לחזור אפי' לר"י אף דקיימא לן כר' יוחנן דאמר חוזרת לא בעי למימר נפקותא במה דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל תדע דאל"כ תיקשי בהך דקידושין מה צורך לומר שקיבלה קידושין מאחר לימא דחזרה בה ואף דלפי דעת התוס' בקידושין דר"י ספק לק"מ מ"מ התוס' בגיטין לא ס"ל כן שהרי הקשו מהך דגירושין ולפי הנ"ל ניחא דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל הנ"ל ועיין בסמוך

(ד) ואם נשאת תצא. עב"ש ס"ק ב' והדבר צריך ביאור וז"ל הר"ן פרק הזורק ודאמרינן דהיכי שנתקרע הגט או שאבד דמגורשת היינו דוקא בעל מנת משום דכאומר מעכשיו דמי אבל באם כיון שאין הגט חל אלא בשעה שהתנאי מתקיים משמע שאם נתקרע קודם לכן אינה מגורשת כלל ואפי' נשאת תצא ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק הנזכר שאם נשרף הגט או שאבד קודם שנתקיים התנאי שהוא באם אינה