תפארת יעקב אבן העזר גיטין רכב

דיוכל לומר דבאמת השליח משקר אבל נגד שנים יודע דוודאי הכל יודעין ששלחם ושוב לא יאומן רק לומר אני זייפתי בעצמי וזה לא יעשה כנ"ל ולפי זה מבואר מדבריהם דבאמת אי מערער אני זייפתי הגט חוששין לדבריו דאל"כ אין פי' לדבריהם כלל ואולי זאת כוונת הב"ח דכתב לדעת הרא"ש דיכול לערער וזהו כוונת הטור דכתב בהדיא דיכול לערער והוא לכאורה נגד אביו ז"ל והאיך לא יזכור דעת אביו כלל וברור דנתכוון להנ"ל. עכ"פ נראה ברור דהעיקר בזה דאי מערער שזייפו נאמן לחוש לדבריו להצריך קיום כמו שבארנו ומ"מ בהא נראה לפע"ד ברור לדעת רש"י ג"כ אין צריך לידע בבירור דאותן השנים יודעין לקיימו ולא עוד אלא אפי' אין יודעין אפשר דאהני לרש"י אבל עכ"פ בסתמא וודאי מהני כמו שבארנו ודלא כהב"ש דמצריך לדעת רש"י שיכירו באמת החתימות דהא וודאי ליתא דבכהאי גוונא פשיטא שאין צריך שיהיו שלוחים דכללא הוא דקיום חותמיו מהני לכ"ע

(מז) וי"א שאפי' לא עשה שליח. עב"ש דלא נמצא שום חולק על זה ודבריו תמוהין דבהדיא פרש"י להיפוך דרק בשניהם שלוחים דלא שכיח לא תקנו בזה אבל כל שאין שניהם שלוחין לא פלוג בין בא עם חבורת אנשים לבא יחידי ובכהאי גוונא וודאי שכיח כדמוכח להדיא מדברי התוס' אליבא דרבה ורש"י כ"כ אליבא דרבא והרי מבואר דחולק בזה. ואמת כי נראה דזה תלוי ג"כ במחלוקת בס"ק לפני זה ולפי פירש"י בהך דאתיו' בי תרי מפרש כאן ג"כ דוקא שהם שלוחים וכמו שפרשתי כוונתו לעיל והתוס' לשיטתם ג"כ אבל עכ"פ רש"י חולק בזה וכבר כתבתי בס"ק לפני זה דדברי רש"י נראין ולק"מ מה שהקשו עליו התוס' גם מהך סוגיא גופא מוכח כן דאליבא דרבא קיימינן ומצרכינן דוקא גט יוצא מתחת ידי שניהם אבל אחד שמע שעשאו שליח לא. ואמת דהתוס' כתבו שם דקאי גם לרבה ולאחר שלמדו והוא תמוה דמשמע בהדיא בש"ס דמעיקרא לא אסיק אדעתי' לאחר שלמדו תדע דאמאי לא מוקי פלוגתייהו בפשיטות דר"י לא גזור שמא יחזור דבר לקילקולו וע"כ דס"ד קודם שלמדו וכן מוכח דבתר הכי קאמר הב"ע לאחר שלמדו ש"מ דעד השתא לא אסיק אדעתי' רק קודם שלמדו א"כ ע"כ דלרבא נקט דוקא גט יוצא מתחת יד שניהם והיינו כפירש"י ונראה שלזה נתכוון הריב"ש דכתב דיש הוכחה לזה מהגמרא גם קושית התוס' שם בד"ה במאי פליגי לק"מ אי נימא דמעיקרא הכל למ"ד לקיימו ודו"ק היטב עכ"פ יפה עשה הרב המחבר שכתב דין זה בשם יש מי שאומר דרש"י חולק בזה וסתמא דש"ס כוותי' וכן נראה עיקר לדינא לחוש לדעת רש"י כמו שבארנו

סעיף יט. שנים שמביאים גט (מח) ואחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ ואחר אם אין שליח אלא אחד מהם לא ינתן לה עד שיתקיים בחותמיו וכן אם שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד שלישי אומר בפ"נ אם אין שליח אלא אחד לא ינתן לה עד שיתקיים בחותמיו אמר אחד בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם אע"פ שאינו יוצא מתחת ידם כשר שהרי נתקיים בחותמיו: הג"ה. י"א דאם הביא השליח הגט מקויים בחותמיו אע"פ שאין מכירין חתימות דייני הקיום מ"מ במקום דחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו אע"פ שלא אמר השליח בפ"ל ובפ"נ הואיל וא"א להחזיר ולומר יש לסמוך על החתימות דמן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי (ב"י בשם רשב"ץ)

(מח) אמר אחד בפ"נ וכו'. עב"י שהאריך מאוד לתמוה על הטור והביא דברי מהרנב"ח וסוף דבריו ג"כ תמוה ולא כתב ליישב הקושיא דהא נתקיים בחותמיו והנה לכאורה חשבתי דבאמת סובר הטור לדעת רש"י דלא מהני קיום חותמיו רק באינו יכול אבל ביכול לא מהני קיום חותמיו דלא פלוג רבנן לומר בפ"נ ובפ"נ בכל גוונא ויש סעד לזה מדלא קתני במתני' יתקיים בחותמיו כדקתני באינו יכול רק קתני פסול ש"מ דליכא תקנתא וכהאי גוונא פריך ריש סוכה מ"ש הכא דתנא פסולה והתם קתני תקנתא והכי נמי תיקשי הכא וע"כ דביכול לא מהני תקנתא והשתא הוי אתי שפיר מה שהקשו פ"ק דגיטין אי הכי יכול נמי ותמהו התוס' שם דהא לרבא נמי קשה וכמו דמפרש רבא כן רבה דרבה אית לי' דרבא ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דלרבא ביכול ל"מ קיום חותמיו דלא פלוג רבנן אבל לרבה דאין צריך בפ"נ רק משום לשמה וכיון שלמדו מה צורך לזה ולעולם ליסגי בקיום וכמו כן מה שהקשו התוס' למה לא קאמר נ"מ בין רבה לרבא בנתקיים בחותמיו ולפי הנ"ל ניחא דלא מהני אפי' לרבא רק בשניהם שלוחין כמו שפירש"י והשתא ניחא מה שהקשו התוס' לרש"י כך שווין שנים מן השוק דבאמת ל"מ לרבא ביכול אמנם מה שאני תמה דבפי' אמרו בברייתא שהביאו פ"ק דגיטין המביא גט ולא אמר בפ"נ אם נתקיים כשר ואי לאו פסול הרי להדיא דאפי' יכול מהני קיום חותמיו ומה צורך שיהיו שלוחים לכן נראה לפע"ד בכוונת הטור בפשיטות דוודאי משמע לי' דדוקא בשנים שהביאו מהני שנים אומרים בפנינו נחתם כדמוכח בש"ס וכמ"ש מהרנב"ח אמנם הא וודאי ברור ג"כ דקיום חותמיו מהני בלי שום שליחות רק הכא טעמא אחרינא איכא כיון דאחד שליח ואחד אינו שליח א"כ זה שאומר בפני נחתם שהוא שליח הגט הוי נוגע שרוצה לקיים דברי שליחותו ואני אומר דבאמת משקר במה שאומר שהוא שליח והשני אינו מעיד עליו בזה וכיון שהוא משקר בזה שהוא שליח אף במה שאומר בפני נחתם הוי נוגע כמ"ש כעין זה בירושלמי הביאו התוס' שם ולשליח אחר האמינו שהוא שליח כשאומר בפני נכתב ונחתם כתקנת חכמים אבל זה שאינו אומר בפ"נ אין נאמן שהוא שליח ושוב הוי נוגע באומרו בפני נחתם ואין רק אחד על הקיום ואינו נאמן כיון שאינו שליח ושפיר כתב הטור דאחד שליח מהאומרים בפני נחתם לא מהני אבל אם האומר בפני נכתב שליח הגט נהי דהוי כמאן דליתא השנים האומרים בפנינו נחתם נאמנין כיון שאין אחד משניהם שלוחין הוי עדים גמורין על הקיום אבל אם אחד מעדים על החתימה שליח הגט לא מהני מטעם הנ"ל ודו"ק היטב כי זה נראה נכון ומשמע בסוגי' כמ"ש מהרנב"ח אבל עדים מן השוק המעידין על החתימה מהני לכ"ע כמ"ש דכן מוכח להדיא בברייתא הנ"ל והטור מודה לזה רק אם אחד מעידי הקיום שליח הגט בהא לא מהני מטעם הנ"ל כמו דל"מ לרב אשי אני עד כמבואר בירושלמי שהביאו התוס' ודו"ק

סימן קמג. דין המגרש על תנאי ובו כג סעיפים

סעיף א. (א) המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי ה"ז מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת ואפי' הוא כהן מותרת לו וככר נתבארו משפטי התנאים בסי' ל"ח

(א) המגרש על תנאי וכו'. נראה לי ברור דע"כ לא בעינן משפטי התנאים רק במה שהבעל מתנה עם האשה בשעה שמוסר לה הגט אבל מה שהבעל מתנה עם שליח הגט פשיטא שאין צריך תנאי כפול וכל משפטי התנאים שהשליח הזה אינו יכול לעשות שליחותו רק באופן שנצטווה