תפארת יעקב אבן העזר גיטין רכא

לר"ח ועוד דמוקי לכלהו אחר שלמדו א"כ בכתיבה לשמה סגי משום גזירה כיון דחתימה גופא גזירה היא לר"א תדע דאי לאו כלהו אחר שלמדו לא הוי מקשה הא תו למה לי דקמש"ל אפי' אחר שלמדו גזרינן שמא יחזור אפי' דיעבד וע"כ דמשמע לי' להש"ס דלרבה דמוקמינן אחר שלמדו כלהו אחר שלמדו מיירי ואף משנה קמייתא דגיטין כך מיירי וכן מתני' דכאן הכל אחר שלמדו ולכך לא בעינן לשמה והא דלא מוקמינן מתני' בפ"ק לרבה חדא משום קיום וחדא משים לשמה היינו דלא ס"ד דרבה אית לי' דרבא ומה שכתבו התוס' שם והכריחו דבעי חתימה לשמה דאל"כ תיקשי לפי המסקנא רבה מ"ט לא אמר כרבא כבר כתב הרמב"ן בחידושיו דרק בס"ד הקשו כן דרבא לית לי' דרבה אבל אי אית לי' דרבה לק"מ דחייש כל החששות ואתיא לי' שפיר מתניתין בפני נכתב משום לשמה ובפני נחתם משום קיום וכתבתי זה לפי שנראה לי דגם לרבא כל שהגט מתקיים ע"י שליח באמרו בפ"נ ובפ"נ צריך כתיבה וחתימה לשמה לשיטת התוס' כמו דצריך בפני נכתב לשמה דאנן חיישינן לדר"מ ג"כ אבל לפי הנ"ל לדידן דקיי"ל כרבא בחתימה ליכא לשמה כלל ודו"ק

סעיף יז. היו שלשה עדים חתומים בו והשנים חתמו בפניו אע"פ שהאחד חתם שלא בפניו (מה) אין בכך כלום

(מה) אין בכך כלום. עב"ש מה שתמה על הרב ודבריו תמוהין דפשיטא דכל הספק בירושלמי למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה ובהא חיישינן שמא לא חתמו האחרים לשמה אבל למ"ד לפי שאין עדים מצויין לקיימו דקיימ"ל כוותי' מה מקום יש לספק זה במה נפשך אי אמר כלכם הרי אנו רואין חתימתן בו ומה יש לנו לחוש ואם באת לחוש דילמא פסולים או קרובים כ"כ יש לחוש לראשונים דהא לא העיד השליח שאיננו פסולים ואי באת לחוש דמזוייף הוא א"כ מאיזהו צד אתה אומר שציוה להם לחתום כיון שבאמת לא חתמו רק שנים ועוד כיון שיש שני עדים על הגט מהיכי תיתי לחוש דהני מזוייפים באופן שאין מקום לחוש בשום דבר והרא"ש לא העתיק הירושלמי רק לפי שדעתו דהלכה כר"י א"כ מוכח בירושלמי להדיא דכשר אבל פשיטא דאפי' לר"ל אין מקום לחוש רק למ"ד לשמה ולא לדידן וכן מוכח להדיא בתוס' דהקשו מה קמש"ל נחתם חציו הא הוי כ"ש מרישא נכתב חציו ולדעת מי שמצריך בפני נחתם על הכל לק"מ דקמש"ל אפי' חתומים הרבה ל"מ נחתם חציו רק כל החתומים ועוד דבש"ס גופא מוכח דמקשה נחתם חציו אי דלא קא מסהיד כלל פשיטא וקשה הא קמש"ל כהנ"ל ולא מוכח מסיפא מידי וע"כ דכל שמעיד על שני חתומים מהני. גם בלא"ה מבואר ברא"ש שם טעם אחר דלא חיישינן שאמר כלכם ע"ש. עכ"פ יפה עשה הרמ"א שלא הגיה כאן ונראה לענ"ד עוד דכל שנים מהן שמעיד מהני אפי' האחרונים היפוך מהב"ש והב"ח ואין להק' למה לא קאמר איכא בינייהו בין רבה לרבא שחתמו הרבה אי צריך להעיד על כולם דכיון דלר"י אין נפ"מ א"כ ל"ש לומר נפקותא אליבא דר"ל בלבד בפרט דהלכה כר"י

סעיף יח. (מו) עשה הבעל שנים שלוחים להוליך גט לאשתו אע"פ שלא נכתב ונחתם בפניהם נותנים אותו ותהיה מגורשת והוא שהיו כשרים להעיד שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה אע"פ שאינו מקויים שהרי שלוחיו הם עדיו (וי"א דאם בא הבעל וערער צריך להתקיים בחותמיו) טור וכן משמע מהר"ן לדעת ב״י) (מז) וי"א שאפי' לא עשה שליח אלא אחד והשני מעיר שבפניו נתן הבעל לזה הגט להוליך לאשתו א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ ויש מי שמצריך בזה שימסרנו בפני עידי שליחות עצמם

(מו) עשה הבעל שנים שלוחים. בזו נחלקו רש"י ותוס' כי לפירש"י משמע להדיא דמהני עירעור דבעל דפי' אתוי' בי תרי דהם מצויין לקיימו ש"מ דעירעור מועיל אבל התוס' והרא"ש הקשו על פירושו דאטו בכיפה תלי להו שיהיו מזומנים לקיימו ועוד דכך שווין שנים מן השוק ועוד דלקמן קאמר אטו אם יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני משמע דלאו משום ה"ט הוא לכך פרשו הם משום דאם יאמר לא שלחתים לא יאומן ואינו חשוד לחתום עדים פסולים להכשילה וכ"כ הרא"ש ומדבריהם מבואר לכאו' דלא מהני עירעור הבעל. והנה בעיקר מה שהקשה תוס' על פירש"י מיושב לפענ"ד דמה שהקשה אטו בכיפה תלי להו י"ל דכוונת רש"י דכל שמצוי לקיום לא תקנו רבנן ולא חשו לעירעור הבעל דהא אשה עצמה יכולה לקיימו אחר הגירושין ע"י העדים שהביאו הילכך אין אנו אחראין לתקן עבורה לומר בפ"נ מחשש עירעור דהא יכולה לקיימה עכשיו ומה שהקשו דכך שווין שנים מן השוק תמהני דודאי בלא"ה יש לתמוה אי סובר רש"י דידעינן בהו דיכולין לקיימו א"כ וכי יחלוק רש"י על דין מפורש דנתקיים בחותמיו כשר ומה צורך שיהו הן שלוחין דוקא לגרשה וברור דהכוונה דבאתוי' בי תרי אפי' לא ידעי' אי יכולין לקיימו אין צריך בפ"נ דכיון דל"ש שיביאהו שנים שלא יוכלו לקיים לא חשו רבנן וכל שהביאו שנים הוי כמו א"י דמן הסתם יכולין לקיימו וגדולה מזה נראה באירע דאין יכולין לא תקנו רבנן בזה תדע דרש"י פי' רפ"ב שם דלכך בעי' שניהם שלוחים משום קיום וקשה שם במשנה משמע דאין יודעין לקיימו שניהם כיון שאין כאן שנים האומרים בפנינו נחתם ודוחק לומר דלא ראו החתימה אבל לקיים יכולין דא"כ הוי להו לומר אנו מכירין החתימה בפרט דלרש"י מהני יודע אני וע"כ דאפי' אין יודעין כל שהם שניהם שלוחין לא תקנו רבנן בכה"ג דל"ש ואי אירע דהביאו רוב פעמים מכירין החתימה לכך אפי' אין מכירין לא תקנו רבנן בהא אבל אי אינן שלוחין לא חלקו בין בא עם חבורת אנשים או יחידי וע"כ מיירי רש"י באין מכירין דבמכירין פשיטא דאפילו אינן שלוחים מהני דבהדיא קתני אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו וע"כ דהכל באין מכירין א"כ פשיטא דשנים מן השוק לא מהני אך מה שהקשו מהך דאילו יאמרו בפנינו גרשה לכאורה קושיא הוא אבל באמת הא נמי לא קשיא דעיקר הכוונה דס"ד דוקא שנים מן השוק יכולין לקיים החתימות אבל שלוחים לא דנוגעין נינהו כדי שיתקיים שליחותם כמ"ש בירושלמי הביאו התוס' רפ"ב דלכך לא מהני אני עצמי עד ואהא אמרינן דבשנים לא שייך זה דאטו אי יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני אבל בחד שליח אבאר לקמן דעת הטור דבאמת אינו מועיל קיומו מהאי טעמא] ומעתה כיון שנתבאר דלק"מ לרש"י אבאר דאדרבא דברי התוס' והרא"ש קשין להולמן דלפי דעתם תיקשי בחד שליח למה אצרכוהו לומר בפ"נ יאמר בפ"נ ב' או ג' שליח הבעל אני בגט זה וכמו שהאמינוהו בפ"נ נאמינהו שהוא שליח הבעל דהא השתא נמי ע"כ צריך להאמינו שהוא שליח הבעל כמ"ש הרא"ש להדיא א"כ נאמין אותו בדבר זה בלבד ושוב ליכא למיחוש לעירעור לכן נראה לפע"ד דמה שכתבו התוס' והרא"ש דהבעל לא יוכל לערער היינו לומר לא שלחתים ומזוייף הוא דהא בי תרי נאמנין ששלחן אבל. אי יאמר אני זייפתי לקלקלה חוששין לדבריו וצריך קיום רק להא לא חיישינן דוודאי לא יאמר הבעל על עצמו שזייף הגט ולהא לא חיישינן דבאמת זייף דיודע דלא יאומן לומר דהוא לא זייף רק לא שלחם דשנים אומרין ששלחם ועל סמך זה לא יזייף שיאמר הוא זייף דלהא לא חיישינן שיאמר על עצמו שהכשילה במתכוון ומהאי טעמא בחד שפיר חיישינן שיבוא ויאמר לא שלחתיו ומזוייף הוא ואף דאנן מאמינין לשליח דשלחו מ"מ הוא יוכל להעיז ולומר אם אין אתם מאמינים אני זייפתי ס"ס מזוייף והוא אינו מעיז