תפארת יעקב אבן העזר גיטין רכ

בחו"ל ל"ש הך דינא מאי דיעבד כשר בלי בפ"נ גם בחו"ל שייך הך דינא חדא דמינה דייק הרשב"א בחידושיו פ"ק דגיטין דל"מ עירעור דבעל כשאומר בפ"נ מהנ"ל מדלא משכח עוררין שיתקיים בחותמיו רק בא"י א"כ פשיטא דגם הנ"ל מוכח ובאמת לק"מ דעיקר הכוונה כאן דס"ד דחד מהני בפ"נ או בפ"נ דיעבד כשר קמש"ל דאפי' אמר חדא דיעבד פסול ולפ"ז לא הבנתי כלל מאי קשי' להו לתוס' בהך סוגי' ריש גיטין דקאמר אי מההיא הו"א דיעבד אבל לכתחילה צריך אפי' בא"י קמש"ל דבא"י אפי' לכתחילה א"צ והקשו בתוס' דהאיך ס"ד הכא דבמדה"י אינו רק לכתחילה א"כ למה איצטרך יתורא דא"י לכתחילה א"צ ולפי הנ"ל לק"מ דאין ענין הך דהכא להתם דודאי ידע הש"ס דבמדינות הים אפי' דיעבד צריך רק ס"ד דיעבד בחדא מינייהו סגי קמש"ל דאפי' דיעבד לא סגי עד שיאמר תרווייהו ומה"ט לא נקט במשנה שלא אמר תרווייהו רק לא אמר רק אחד דזהו עיקר החידוש כנ"ל

ואיכא למידק דקתני במתני' פסול וא"כ תקשי לי' לרבא דלדידי' ל"ש למיתני פסול רק יתקיים בחותמיו כדקתני לעיל מינה אם אינו יכול לומר בפ"נ יתקיים בחותמיו אבל לרבה ניחא דדוקא בא"י סגי בקיום אבל ביכול לא סגי בקיום כדאמרי' לעיל ואפי' אחר שלמדו א"כ ה"נ ל"מ קיום חותמיו כיון דמיירי ביכול אבל לרבא קשיא ואפשר דקמש"ל דס"ד דצריכה להדר אחר קיום אבל אי לא משכחא קיום תנשא בלא"ה קמש"ל דפסול וצ"ע

(לט) ולא אמר בפני נחתם. משמע דכל גט הבא ע"י שליח צריך שיהי' חתומים בו עדים ואפי' לר"א דאמר ע"מ כרתי היינו דוקא כשניתן מיד הבעל אבל ע"י שליח לא וכן מוכח להדיא בש"ס דקאמר טעמא דלא בעי תרי משום דדבר תורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה בב"ד ורבנן הוא דאצריך ומשום עגונא הקילו רבנן אבל כשאין בו עדים כלל לא הימנוהו רבנן לחד. איברא צ"ע בהא דתנן המביא גט ממדה"י ואי"ל בפ"נ ובפ"נ אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו משמע בהדיא דפעמים שאין עליו עדים ומ"מ נאמן השליח לומר בפ"נ ולמסרו בע"מ לפנינו דאי ס"ד דכל גט ע"י שליח צריך עדים הול"ל יתקיים בחותמיו דלא משכחת לה בלי עדים ואפשר לומר דמשכחת לה כשהביא גט בלי עדים ובידו כתב מיד הבעל שמכירין כתב ידו או חתום בעדים שמסר גט בלי עדים שיתקיים בחותמיו אבל קיום ההרשאה ל"מ כמבואר לעיל דהרשאה אינה פוטרת בפ"נ ולפ"ז יהא הדין אם הביא גט בלי ע"ח והרשאה בידו נאמן לומר בפ"נ בלבד וסגי בהכי וצ"ע כי לא נמצא בשום מקום שיאומן השליח רק בפ"נ ובפ"נ דוקא

(מ) חציו אחרון. זהו מה דפריך הש"ס אי חציו ראשון הא אמר ר"א אפי' לא כתב רק שיטה לשמה ומשני ר"א חציו אחרון. ויש להבין דהוי לי' להקשות מהך דר"א דקאמר אפי' לא שמע רק קן קולאס מועיל דהלכה כר"א ומזה יש ראי' להנך דפרשו קן קולמס על הכתיבה דהשתא הך דר"א קאי להלכה דבאמת צריך שיטה ראשונה עכ"פ רק ר"א מחדש דקול הכתיבה הוי כנראה הכתיבה ויכול לומר בפ"נ אבל לא נתברר בדברי ר"א שיעור שצריך לשמוע קול קולמס ויכול להיות כל הגט לכך מקשה מר"א דסובר דא"צ לשמוע רק שיטה ראשונה בלבד אבל לדעת מי שפירש תיקון הקלף והקולמס קשה כנ"ל דלמה יקשה מר"א הו"ל להקשות מר"א גופא דאפי' שיטה ראשונה לא בעינן רק תיקון הקולמס וצ"ע

(מא) ונחתם ע"א. בתוס' הקשו ע"ז דלמ"ד משום עדים מצויין לקיימו הוי כ"ש מרישא ולדעתי לק"מ דלפי דעתם דל"מ רק בפני נחתם אבל אני מכיר החתימה לא וכ"ש לפי מה שאבאר בסמוך דאפשר דגם רש"י מודה בזה ולא פליג רק באומר אני מכיר שניהם דהוי כולו בקיום הגט א"כ טובא קמש"ל אפי' מכיר החתימה שני' כל שלא נחתם לפניו לא. ועיין בסמוך. אך בלא"ה לק"מ לפענ"ד דס"ד כיון דהאמינו אחד על הקיום א"כ אותו חד שהעיד עליו השליח מצטרף עם השליח דהבעל ציוה לגרש וכל ששנים מעידין ששלח הבעל כ"ע מודים דלא חיישינן עוד שיבוא ויערער א"כ אף כאן שוב ליכא למיחוש שיבא ויערער ויכחיש השליח והעד החתום קמש"ל דל"מ

(מב) אפי' הוא אחד מעידי הגט. עב"ש בשם התוס' דהוי נוגע בעדות ותמוה מילתא דהא יש לו מיגו שהי' אומר בפ"נ והאמת כך הוא דנחתם לפניו הכל ולפענ"ד י"ל על דרך אחר כמו דפסלינן אומר אמרו משום דילמא מחתמי לסופר משום כיסופא אלמא דגנאי הוא שלא נחתם לעד על הגט א"כ גבי השליח ג"כ י"ל דגנאי הוא לו שלא יהא הוא עד לכך אומר דהוא עד לכך אינו נאמן. גם נלפענ"ד דהכא מיירי שאומר אני עד אבל אינו זוכר גוף הדבר שחתם על גט זה לכך תרתי לא עבדינן לי' להאמין אותו זה כתב ידי בלי שיזכור גוף הדבר ולהאמין על השני שחתם בפני' אבל אי אומר זה כתב ידי ואני זוכר שחתמתי על גט זה הוי ממש כאומר בפני נחתם וסגי בהכי

(מג) הוא ואחר. עב"ש סקל"ג ולפענד"נ דמודה רש"י דבכה"ג ל"מ דהוי מקצת בקיום ומקצת בתקנת חכמים רק הא דמקשה רב אשי לרבא הכוונה דודאי תרי עדיפא בקיום מחד בפ"נ ובהכי ניחא מה שהקשו תוס' על רש"י דמה ס"ד דרבא ולפי הנ"ל ניחא דס"ד כיון דאם הוא אומר יודע אני על השני בלבד ל"מ ה"ה אינו מצטרף עם אחר קמש"ל רב אשי דלא עדיפא תרי בקיום מחד אי הי' אומר כולו בקיום דהי' מהימן רק מה שנחלק רש"י הוא באומר יודע אני על שניהם ובאמת שיש לתמוה מאד בסוגי' הש"ס דפריך לר"ח ממתני' דקתני נחתם חציו היכי דמי וקשה הא טובא קמש"ל דבאומר יודע אני על השני ל"מ ומנין לנו להוכיח דברי ר"א ורבא וכמו שפירש"י שם דהקושיא על רב חסדא משום שא"א לתפוס המרובה כמו כן קשה על רב אשי ורבא דמנא לן כה"ג הא קמש"ל כשאומר יודע אני דלא מהני כדברי תוס' ומזה מוכח לכאו' דבכה"ג באמת מהני יודע אני כמו בפ"נ ואפי' על העד השני ואפ"ל דס"ל לתוס' דעיקר הקושיא בש"ס באמת מרישא ג"כ דקתני ברישא בפ"נ אבל לא בפני נחתם וקשה פשיטא אפי' חציו ל"מ כ"ש לא נחתם כלל וע"כ דקמש"ל אפי' אומר יודע אני על החתימה ל"מ א"כ אכתי תקשי סיפא דאי להורות יודע אני הוי כ"ש מרישא דל"מ על שניהם כ"ש על אחד דהוי מקצת בתקנה ומקצת בקיום ואי להשמיענו דחציו ל"מ שמעינן מסיפא אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפני נחתם וע"כ דקמש"ל כרבא או כרב אשי דליכא למימר יודע אני דמוכח מרישא אבל הך דרבא ור"א לא מוכח מרישא ואהא משני דלק"מ דלא זו אף זו קתני והביא ראי' דאל"כ אכתי תקשי הך רישא בפ"נ אבל לא בפני נחתם ל"ל הו"ל למיתני בסיפא בהדיא בפני נחתם תצי' אפי' אומר אני עד וא"כ כ"ש רישא וצ"ע דפשטות הסוגי' מורה כפירש"י מדלא משכח רק הך רבא ור"א וצע"ג

(מד) אם העידו שנים אחרים וכו'. זהו מה דקאמר בש"ס דר"ח קאמר דל"מ בזה ורבא מקשה עלי' והקשו בתוס' דמה ס"ד דר"ח דמהני הא בס"ד פ"ק דגיטין סובר ר"ח כרבה ותי' דאמרי' לשמה ג"כ ותמהני דא"כ ברישא נמי כשאומר בפ"נ אבל לא בפני נחתם לימא ר"ח אבל שנים מעידין על חתימה לשמה ל"מ דהוי חצי בתקנה וחצי בעדים דמנפ"מ כיון דבעי כתיבה לשמה ג"כ לכן נראה דלק"מ דאפי' ס"ל כרבה לא בעי קיום לשמה כלל דמתני' דבעי תרווייהו אוקימנא לה כר"י דבעי כתיבה וחתימה לשמה אבל לר"א לא בעי חתימה לשמה וכדמשני רב אשי במסקנא ולא ניחא לי' לאוקמא משנה כר"א משום דלא דמי לשמה למזוייף מתוכו כמ"ש התוס' שם או דכיון דאינו רק דרבנן לא תקנו רבנן על זה לחוש לומר בפני נחתם כיון דסתם ספרי גמירי ולא חיישי רבנן רק לשמה דכתיבה דהוא דאורייתא וכמו כן ס"ל