תפארת יעקב אבן העזר גיטין ריט

דפסולין אפי' בקיום חותמיו וע"כ דס"ל כרבה דאפי' בקיום חותמיו צריך לשמה [ואף דבלא שכיח אודה היינו דוקא פיקח ונתחרש בין לאינה לאמירת בפ"נ לא שכיח] ואפי' לאחר שלמדו וכ"ש אי מוקמינן לה קודם שלמדו והשתא שפיר קשיא להו לתוס' מ"מ בקיום חותמיו סגי ע"י קן קולמס בכתיבה וחתימה דמשום לשמה בקן קולמס סגי ולזה כתבו דנראה שקרן באומרו בפ"נ ואף דהרא"ש מביא אוקימתא דרב יוסף בלבד ש"מ דסובר דהוא להלכה ואי דרב יוסף לרבה אמרה נהי דהדין אמת לדידן מ"מ הוי לי' לאתויי דברי ר"ש ג"כ דהם לרבא הא לא קשיא דהרא"ש סובר באמת כמ"ש שם בשם בה"ג דמעשה קוף כשר ע"י פסולים לשליחות ומשנה רוצה לפסול אפי' מעשה קוף וכולהו בחול מיירי ומכח בפ"נ אתינן עלה ובקיום חותמיו כלהו כשרים כמ"ש לעיל אבל לשיטה זו צ"ל דקטן והגדיל פסול אפי' בכה"ג דאין תחילתו וסופו בכשרות אבל התוס' לשיטתם דלא בעינן לענין בפ"נ תחילתו וסופו בכשרות ע"כ דמפרשים דרב יוסף אליבא דרבה אמרה דל"מ קיום חותמיו ולכך שפיר ס"ל דסומא אפי' בקיום חותמיו פסול ולכך כתבו דל"מ קן קולמס בסומא דנראה שקרן וזכרו בפ"נ דלדידהו גם בפני נחתם קשיא להו בקיום חותמיו

ובהכי ניחא מה דיש להבין דפריך לרבה מהך משנה דאי"ל בפ"נ ומייתי דברי ר"י דמוקי בפקח ונתחרש וכתב מהרש"א דלולא דר"י הוי מצי לאוקמא באלם ומשום לשמה יכול לכתוב אבל משום קיום ל"מ מפי הכתב אבל מדברי ר"י מוכח דגם בקיום כשר מפי הכתב מדלא מוקי לה באלם כמ"ש הר"ן והשתא תיקשי מאי קושיא לרבה הא י"ל דבאמת סובר דבפ"נ מפי הכתב פסול בגט כמו שבאמת דעת הרבה פוסקים ומבואר בהג"ה לעיל ס"ז ור"י דסובר מפי הכתב כשר סובר באמת כרבא ולפי הנ"ל ניחא דרב יוסף גופא ע"כ כרבה ס"ל דמדמוקי סומא לענין בפ"נ ואי כרבא בקיום כשר והאיך קתני סומא בהדי חש"ו דפסולי אפי' ע"י קיום וע"כ דכרבה ס"ל ושפיר מקשה דר"י אדר"י ואי קשיא באמת רבא האיך יפרש מתני' הא דברי רש"י נדחו מקו' ר"י הא לק"מ כמ"ש לעיל דוודאי ס"ל לר"ש דלא דמי כלל הך לבני אדם בנשותיהן וסומא באשתו דרגיל עמה טובא וידע שפיר בט"ע משא"כ כאן דהיא אשה אחרת לא סמכינן על ט"ע דידי' וכ"ש בע"ה. זהו מה שנ"ל בהתרת קו' זו לשי' תוס' ומ"מ הרא"ש ג"כ קשיא לי' מהך דסומא כמ"ש לעיל דדייק לי' אפי' נתפתח קודם חתימה ולשון בפני נחתם שכתב הוא לשון תוס' כנ"ל

אמנם בלא"ה קשיא לי בדברי הרא"ש ז"ל בשם התוס' דמה זו שחלקו בין סומא לפתוח דסומא א"י לומר בפני נחתם דנראה כמשקר דמ"מ תקשי תינח בסומא לפנינו אבל סומא ונתפתח דמבואר ג"כ במשנה דפסול הא אינו נראה כמשקר ואי משום דנדע דהי' אז סומא א"כ בפתוח ג"כ נדע דלא ראה אז רק קן קולמס ומאיזהו צד יהא נראה טפי משקר סומא ונתפתח ששמע קול קולמס מפתוח מעיקרא שלא שמע רק קול קולמס ועוד אי הלשון בעצמותו אינו סובל קול קולמס א"כ האיך יאמר בעצמו שקר ואי הלשון סובלו מה בכך דהוא סומא כיון שלשון בפני, נכתב נופל גם על שמיעת קול קולמס והעולה על כולם הוא מה שאני תמה לכל הפרושים מה זה דשבקו התוס' והרא"ש בפני נכתב הקודם ונקטי בפני נחתם דהא אותו טעם הי' להם לומר על בפ"נ דמכח זה פשיטא ג"כ דסומא פסול דל"מ שמיעת קול

לכן נלפענ"ד בכוונת הרא"ש ותוס' בפשיטות ויתיישב ג"כ קו' רש"ך בפשיטות והוא דודאי הך לישנא בפ"נ סובל ג"כ על שמיעת קול קן קולמס שהרי שמע הכתיבה ממש והוי כאילו ראה כתיבת הגט אבל בפ"נ אינו סובל רק כשרואה ממש שחתמו דלשון חתימה הוא שחתם שמו ממש ובקול קולמס אינו יודע איזה אותיות כתב בגט או חתימתו או אותיות אחרים אבל בפ"נ כיון שאינו אומר בפ"נ נוסח גט רק בפני נכתב ואנן הוא דחזינן דגט נכתב אבל נחתם הרי אומר שראה שכתבו שמם וזה נראה כמשקר אף שהאמת כך הוא. הוא לא ראה הילכך משום קיום חותמיו הי' די באמת בשמיעת קול קולמס שהוא מכיר העדים בט"ע של קול (וכ"ש פתוח שרואה אותם] ושומע מהם קול קולמס ובודאי משכחת לה שידוע קול התיקון או הכתיבה שהוא מהם אפי' בסומא ומשום קיום הוי סגי בהכי אבל ה"מ אי הי' אומר שמעתי קול קולמס של העדים אבל בלשון זה א"א לומר רק בלשון שתקנו חכמים בפני נחתם וזה נראה כמשקר שהרי מורה בלשונו שראה שחתמו ואין קול קולמס מברר מה כתבו או חתימתם או אותיות אחרים רק זה יודע שאותן אנשים כתבו בקולמס על הגט ואנו רואין שהוא חתימתם וממילא הוא מקוים אבל לשונו נראה כמשקר אבל לשון בפ"נ אינו נראה כמשקר דודאי קול קולמס הוי כרואה שכתבו בקלף והוא אינו מבאר שראה שכתב נוסח גט ואפי' להך פי' תיקון הקלף והקולמס ג"כ א"ש דבפ"נ שייך שפיר שהרי שמע מתקן קולמס לכתוב הוי כנכתב בפניו אבל ל"ש לומר ששמע מתקן קולמס לחתום שמא לכתוב אותיות אחרים לא לכתוב שמם כנ"ל ולפ"ז דברי הטור הם דברי הרא"ש ממש דכתב דלכך בסומא פסול משום בפ"נ והיינו משום דבפחות משכחת לה שרואה חותמים ממש רק הכתיבה סגי בקן קולמס ויכול לומר בפ"נ ובפ"נ אבל סומא נהי דבפ"נ יכול לומר אבל בפני נחתם לא מצי אמר דנראה כמשקר אבל פתוח אין לפסלו בשביל זה דיכול לראות החתימה ממש רק בכתיבה קן קולמס ודו"ק

ולפ"ז יצא לנו דין מחודש דסומא שנתפתח קודם חתימת העדים וראה חותמין ממש יכול להביא גט דעל הכתיבה יכול לומר בפ"נ ע"י קן קולמס כמו פתוח כנ"ל בכוונת הרא"ש ומ"מ לדינא יש להחמיר בסומא עפמ"ש לעיל דמשמע במשנה דכל סומא ונתפתח פסול כיון דמיירי קודם קבלה כנ"ל אבל עכ"פ אם נדייק כן בודאי לא קשה קו' מהרש"ך כנ"ל

(לז) שמא אחר מצאו. זהו לשון הברייתא שהביאו שם בש"ס ויש להבין דתקשי מהך ברייתא לרבא דלדידי' האיך ס"ד לחוש לשלא לשמה דהא לא חיישינן כלל רק צריך בפ"נ משום איחלופי ומאיזהו צד ניחוש ביצא סיפר לשוק וא"כ מוכח מהברייתא דהטעם כרבה משום לשמה וביותר יש לתמוה על הרמב"ם וש"ע שזכרו זה דהם ס"ל באמת כרבא ולא בעי' בפ"נ רק משום איחלופי וצ"ל דלרבא דמצריך בפ"נ משום איחלופי ומצריך ג"כ שיהא לשמה כמ"ש ב"י ועוד דהאיך יאמר בפ"נ כשלא ראה לשמה דמה עדות הוא זה הא אנן רואין כתוב וא"כ ס"ד דכל דלפי ראייתו יש חשש לשמה רק מצד הסברא אין לחוש א"כ עדיין הוא אינו אומר כלום ואכתי יש משום אחלופי ודו"ק

סעיף טז. (לח) אמר בפני נכתב (לט) ולא אמר בפני נחתם או שאמר בפני נחתם ולא אמר בפני נכתב או שאמר בפני נכתב (מ) חציו האחרון ונחתם כולו או שאמר בפני נכתב כולו (מא) ונחתם עד אחד אבל לא העד השני אינו כלום (מב) אפי' אם הוא אחד מעידי הגט ואמר העד האחד חתם בפני וזאת היא חתימתו יתקיים בחותמיו ואם העיד (מג) הוא ואחד עמו על חתימת העד השני שלא חתם בפניו שפיר דמי ואצ"ל (מד) אם העידו שנים אחרים על חתימת אותו העד שלא חתם בפניו

(לח) אמר בפני נכתב. בש"ס מקשינן עלה הא תו למה לי הא תנינא חדא זימנא המביא צריך שיאמר וכו' ומשני אי מהתם הו"א לכתחילה ויש להבין הא כבר שמעינן לה חדא זימנא דקתני המביא גט ואי"ל בפ"נ אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו ועוד דקתני במתני' המביא גט בא"י אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ומדקתני הכי בא"י ש"מ