תפארת יעקב אבן העזר גיטין ריח

ומערער ושוב לא בעי' בפ"נ כלל בין משום לשמה בין משום לקיימו א"כ ע"כ דכוונת בעל א"ח דדוקא אז שהיו בני תורה היו יודעין דעיקר טעמא דבעל א"צ משום דבי' ל"ש שיבוא ויערער אבל האידנא אינו בקיאין כ"כ בטעמא דבפ"נ לחלק בין בעל לאחר ושפיר יש לגזור שלא תחלוק בשליחות וז"ב וכדברי הרמ"א ודו"ק

סעיף טו. נכתב מקצת הגט בפניו ונחתם כולו בפניו (לד) אם מקצתו הראשון הוא ה"ז אומר בפ"נ ובפ"נ אפי' לא נכתב בו אלא (לה) שיטה אחת בפניו ואפי' שמע קול קולמוס כותב (לו) וחתמו העדים בפניו ה"ז אומר בפ"נ ובפ"נ וכן אם יצא הסופר לשוק וחזר והשליח הגט אינו חושש (לז) שמא אחר מצאו ואמר לו ולשם אשה אחרת כתבו ואם בא להחמיר ולעמוד על כתיבת כולו אין שומעין לו שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים וכל זה בכתיבתו אבל בחתימתו צריך לעמוד עליהם מתחילה ועד סוף

(לד) אם מקצתו הראשון. עב"ש ודבריו צ"ע דפשיטא דצריך בפ"נ משום לשמה ג"כ מועיל בנכתב מקצתו בפניו כדמוכח להדיא בש"ס ותוס' דהטעם דמסתמא סיימוהו לשמה וכן מוכח להדיא בהר"ן שכתב דהראב"ד הביא ראי' מהך סוגי' דהלכה כרבה והוא כתב דגם לרבא יש לפרשה אבל לכ"ע א"צ רק מקצת הגט תדע דלא קאמר בש"ס ריש פ"ב דפריך בנכתב חציו מר"א הניחא לרבה דלדבריו רבה לית לי' דר"א ועוד דלא קאמר א"ב בין רבה לרבא דצריך לראות הכל לרבה ולרבא מקצתו גם מ"ש לחלק בין אומר ששמע תיקון הקלף דצריך לומר שהי' התיקון לשמה בין נכתב בפניו אמרי' מסתמא הי' כותבים לשמה והוא תמוה דפשיטא דלעולם אומר בחד לישנא בפ"נ ואינו מזכיר לשמה כלל רק רש"י פי' דממילא שיילינן לי' והתוס' דחו דבריו דהוי לי' לומר איכא בינייהו אי צריך לשאול אף דבאמת דברי התוס' צ"ע דלדעתם ג"כ יקשה דהא מ"מ באומר שאינו יודע לשמה בוודאי ל"מ א"כ אכתי הול"ל א"ב שא"י כלל אם נכתב לשמה ועכצ"ל משום דכיון דלרבא ג"כ צריך בפ"נ משום איחלופי ממילא צריך לשמה ג"כ כמ"ש ב"י א"כ גם לרבא אם א"י לשמה ל"מ משום אחלופי אך הא קשיא לי' לרבא לימא בפ"נ לשמה דהא הוא ל"ל דחיישינן דגייז וצ"ע אבל עכ"פ אין הפרש בין כששמע תיקון הקלף או שראה הכתיבה בכה"ג אומר בשוה כמ"ש הרא"ש להדיא ואי כוונת הב"ש דבתיקון הקלף צריך השליח שישמע מפי הסופר שמתקן לשמה אבל בכתיבת הגט א"צ שישמע מפיו שכותב לשמה רק כל שרואה כותב סגי הא ג"כ ליתא דמה בכך שרואה כותב הא אנו רואין שנכתב ועיקר בפ"נ הוא שהוא לשמה ואם באנו לסמוך על מן הסתם מה צורך לאמירתו כלל רק דעת ר"ת בהג"א שכל שראה שאמר הבעל לסופר כתוב ונטל הקולמס לכתוב הוי כרואה לשמה ואהא כתבו שאר פוסקים דצריך שישמע בפי' מן הסופר לשמה אבל בהא אין הפרש כלל כנ"ל. והנה דעת רש"י דשיטה ראשונה צריך דהיינו שם האיש והאשה והמקום והזמן דהוא תורף הגט אבל לפענ"ד צ"ע דהא פשטא דבהא כ"ע מודים דא"צ יותר דהא לת"ק יכול לכתוב טופס גיטין להכין עד שיבוא מגרש וא"צ להניח רק מקומות הנ"ל ולמאן דפליג הוא דגזר טופס אטו תורף א"כ האיך ס"ד דצריך בזה דהשליח ידע ויאמר בפ"נ גם נלפענ"ד דרש"י לא פי' כן רק לר"א אבל לרב אשי דקאמר קן קולמס לא בעינן הא תדע דהא לפי' ראשון הכוונה תיקון הקולמס א"כ וכי גרע התחלת כתיבת הגט מתיקון הקולמס וא"כ ממילא גם לפי' שני לא חידש רש"י רק קול קולמס אבל לא שיצטרך בזה קול כתיבת כל השיטה אך בהא אני מסתפק להך פי' קול כתיבת קולמס דאפשר צריך כתיבת כל הגט דאל"כ מנין ידע שכתב שיטה מן הגט או שמא לא כתב בגט כלל וע"כ שתיכף שפסק קול הקולמס ראה הגט כתוב ומקודם ל"ה כתוב ויודע ששמע כתיבת הגט אבל אם לא שמע רק מקצת הגט והלך מנין יודע שכתב בגט וכ"ש אי נימא דצריך שיטה ראשונה דוקא מנין ידע דשמע שיעור שיטה וצ"ע בזה

(לה) שיטה אחת בפניו. בש"ס אפי' לא כתב בו רק שיטה אחת לשמה כשר וכתבו תוס' פי' לא ראה השליח רק שיטה ומסתמא סיימו לשמה ואיכא למידק דמה ס"ד שיראה הכל לשמה אטו יאמר הסופר בפיו בכל אות ואות שהוא כותב לשם פלונית והרי לא נזכר בשום מקום שהספר יצטרך לומר בפי' בכל עת כתיבתו רק קודם שיכתוב אומר פעם אחת ודיו ודוחק לומר דבשליח שאני דכיון דהוא צ"ל בפ"נ צריך שיאמר בפיו בכל אות לכן נראה דהכוונה דס"ד שהשליח צריך לעמוד עליו שמא בא אחד בנתיים ואמר לו לכתוב גט וכותב עבורו קמש"ל כל שראה כתיבת שיטה לשמה שוב אין צריך לעמוד עליו דמסתמא סיים לשמה אבל פשיטא דאפי' למאן דמצריך לעמוד סגי בששמע מפי הסופר קודם הכתיבה שכותב לשמה

אמנם לדעתי נראה לפרש דברי ר"א לפי מה שאמרו פ"א דזבחים לחלק בין אשה לזבחים דלכך סתמא פסול דאשה לאו לגירושין עומדת ולפ"ז כל שכתב שיטה אחת לשמה שוב יצאת אשה זו מכלל וסתמא לשמה הוא כמו בזבחים וא"צ לכוון כלל לשמה רק אפי' כתב סתמא סגי כנ"ל ולפ"ז הפי' בפשטות אפי' לא כתב רק שיטה אחת לשמה כשר והשאר הסופר בעצמו שכתב סתמא סגי בכך

(לו) וחתמו העדים בפניו. ועב"ש שתמה בזה דמאי הקשו בסמא למה ל"מ קול קולמס הא צריך לראות החתימה ממש והניח בצ"ע ולענ"ד נראה דשם במשנה נאמר קיבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח סומא ונתפתח וכו' פסיל והנה פשיטא שאין לפרש סומא ונתפתח היינו קיבל כשהוא סומא ונתפתח והך קיבל דמעיקרא אכלהו קאי דהא ודאי ליתא דדוקא קיבל הקטן והגדיל שייך שפיר דכל שקיבל מיד הבעל להוליכו כשהוא גדול כשר הוא דהא בן שליחות הוא ובפ"נ נמי מצי אמר דגבי גט לא בעי' לענין בפ"נ תחילתו וסופו בכשרות כמ"ש תוס' [וזו הוא ראי' ברורה לדברי תוס' ולדינו של הרשב"ץ שהבאתי לעיל סקכ"ז דאי ס"ד דבעינן תחילתו וסופו בכשרות רק פתוח ונסתמא שאני דמצי מכיון המ"ש הרמב"ן א"כ תקשי קיבל קטן אפי' קיבל כשהגדיל כל שהי' קטן בשעת כתיבה אינו יכול לומר בפ"נ דלעדות פסול כה"ג וע"כ דשאני גט כמ"ש] אבל סומא אפי' קיבל כשהוא פתוח כל שהי' סומא בשעת כתיבה פסול להביא גט שאי"ל בפ"נ [וגט הניתן ע"י שליח יכול להיות כתיבתו כמה ימים קודם שליחותו דליכא בי' משום מוקדם דאית לי' קלא] וע"כ דסומא ונתפתח הכל אפי' קודם קבלתו א"כ תקשי האיך פסיק ותני סומא ונתפתח הא בנתפתח קודם חתימה כשר דכתיבה יכול להיות ע"י קל קולמס ולזה הוצרכו. לתרץ דבסומא ל"מ קול קולמס דאל"כ הו"ל למיתני ונתפתח אחר חתימת העדים אז הוא דפסול [ובאמת כי לדברי כולם קשה מאוד דמתני' קתני קיבל הקטן והגדיל וכו' סומא ונתפתח, והם ב' פרושים כמובן בקטן בעת קבלת הגט ובסומא בעת כתיבת הגט וחתימתו ובמשנה משמע דכלהו אקיבל קאי וצ"ע

] אמנם בלשון הרא"ש יש לתמוה שכתב בלשון הזה שאין להכשיר סומא ע"י קן קולמס משום דנראה שקרן אם יאמר בפני נחתם וקשה בפני נחתם מאן דכר שמי' הא בהא ליכא קן קולמס ובפני נכתב הול"ל ודוחק להגיה בלשון הרא"ש נכתב במקום נחתם ומזה נראה בבירור דעת הרא"ש היפוך מדעת הטור ומחבר רק בחתימה נמי מהני קן קולמס. לכן נלפענ"ד דס"ל לתוס' שהביא הרא"ש דהא דמשני ר"י הך משנה לענין בפ"נ סובר כרבה דטעמא משום לשמה וס"ל דרבא ג"כ דאל"כ האיך אפשר לפרש מתני' מכח בפ"נ דא"כ בקיום חותמיו כשר והאיך פסיק ותני סומא בהדי חש"ו