תפארת יעקב אבן העזר גיטין רטז

ספרא שאל על עיקר הענין דאינו יכול לומר בפ"נ כלל ואפי' לר' אבא אינו יכול לעשות שליח ולפי' זה א"ש טפי כוונת התוס' דמה ס"ד התוס' דלא ידעו לחלק בזה ולפי הנ"ל ניחא דלא ס"ד דהטעם מקפידא דבעל דכמו דשליח לגירושין יכול לעשות שליח לגירושין כן שליח למסרו לפלוני יכול לעשות שליח למסרו לאותו פלוני רק הטעם התם או לפי שאינו יכול לומר בפ"נ כהרשב"ץ או שאין שליח לגירושין יכול לעשות שליח כלל ולזה תירצו דהטעם שכל שאינו לגירושין אין בו כח לשנות ממאמר הבעל ע"ש

ולפי דברי הרשב"ץ יש לפרש מה שאמרו מכי מטי' גיטא לידה איגרשה לה והנה לפי דעת הרמב"ם א"ש אבל להפוסקים דאין אשה נאמנת בגט שבידה בלי קיום א"כ מאי קושיא וע"ש ברשב"א מה שדחק בזה ולהרשב"ץ ניחא דהכוונה כיון דכבר נתגרשה הרי אינה שליח לגירושין וכל שאינו לגירושין לא האמינו בפ"נ וכן מה דמוקי התם מעיקרא באומר לא תתגרשי עד מקום פלוני פירש"י דתנאה הוי וקשה דהו"ל לישנוי' באומר בפי' דהגט יהא אז דוקא ולאו מתורת תנאי ולהרשב"ץ יש לפרש בפשיטות דמ"מ כיון דשם איגרשה תיכף א"כ אינה שליח לגירושין שתהא נאמנת בפ"נ דקודם אמירתה נהגרשה ושוב אינה לגירושין ועוד יתבאר בסמוך. עכ"פ בארנו שיש לדברי הרשב"ץ פנים בהלכה וצע"ג

(כט) ב"ד פלוני. זהו איבעית אימא בש"ס ודקדקו תוס' דמאי בקשו בתי' זה טפי מקמא ומה נפ"מ והנה מפירש"י נראה לכאו' דעיקר החילוק הוא לפי דס"ל דמה שאמרו שם לא חזרה שליחות אצל הבעל צריך להיות שיהא שליח זה ראוי לחזור לשולחו קודם שיעשה הוא בעל המעשה וא"כ אף כאן כיון שהיא בעצמה מקבלת הגט צריכה להמתין שיעור שתוכל לחזור ולומר עשית שליחותי ואח"כ תקבל הגט שכן דיקדק רש"י בהדיא וז"ל שוי' שליח אחרינא להולכה כדי שתהא שליחות חוזר אצל הבעל ולאח"ז קבלי גיטך מיני' ושליח שעשה שליח אמרי' בכל הגט שהשליח הראשון עושה את השני בב"ד ואומר לפניהם בפ"נ וכו' עכ"ל משמע בהדיא דאינה יכולה לקבל הגט תיכף רק לאח"ז ולפ"ז בכה"ג ודאי דצריך השני אח"כ לומר שליח בי"ד אני ואפי' מגרשה לפני אותו בי"ד דכל שליח ב' צ"ל שליח בי"ד אני ולא פלוג בין נעשה לפני אותו בי"ד או לפני אחר וזימנין דלא דכירי בי"ד כלל שנעשה בפניהם ואהא קאמר ואב"א דמשמע במתני' דא"צ רק בפ"נ בלבד ובכה"ג צריך תרתי בפ"נ ושליח בי"ד אני לכך משני דא"ל שתעשה בי"ד שליח ותאמר לפניהם בפ"נ והם א"צ לומר שליח בי"ד אני דהם בי"ד עצמן ולכך בפ"נ בלבד סגי כן נלפע"ד אף שראיתי להרמב"ן ז"ל שכתב היפוך זה ולא נתבררו לי דבריו ודו"ק

והנה הרי"ף והרא"ש לא זכרו שינוי' קמא כלל ואפ"ל דס"ל כס"ד דתוס' דשליח של"נ לגירושין לא מצי שוי' שליח והא דהי' יכול למסור לאבא בר מניומי כיון שהי' מייחד לו שליח יכול השליח לעשותו אבל לא שהשליח של"נ לגירושין יבחר שליח כרצונו ואפי' ציוה לו. רק בשנוי' קמא מחלקו כמו שתרצו תוס' לכך קאמר ואב"א דבאמת אינו יכול לעשות שליח רק שמייחד לה הבי"ד פלוני ואז יכולה כמו לאבא בר מניומי וזה שדקדק הרי"ף והרא"ש בי"ד פלוני ולפ"ז הך אוקימתא קמא אינה להלכה וצ"ע כי לא ראיתי מי שפירש כן וכל הפוסקים כתבו אוקימתא קמא להלכה

(ל) וצריכה לאמרו. עב"ש מחלוקת הת"ה והריב"ש ולפענד"נ ברור דלא פליגי מתרי טעמא חדא דנראה לפענ"ד דכל שליח שעשה שליח והראשון הוא שליח לגירושין דהוי במקום הבעל בעצמו שהרי יכול למנות אחר בלי ציווי הבעל כלל א"כ יכול לחזור בו כל שלא ניתן להאשה ויוליכנו בעצמו כמו שהבעל יכול לחזור משליחותו כ"כ השליח כיון שמכחו נעשה שליח יכול הוא לבטל דבריו אבל שליח שלא ניתן לגירושין רק למסור לאחר כל שמסר אין בו כח לבטל דאינו במקום בעל רק למסור לאחר וכל שמסר פקע שליחותו והשתא הכא באשה דאינה שליח לגירושין כל שמסרה לשליח פקע שליחותה ואינה יכולה לבטל לעשות אחר ושוב אינה יכולה לחזור קליש לו ממנו אבל שליח שניתן לגירושין יכול לחזור מאותו שליח שעשה א"כ כל שמסר לו ועדיין בידו יכול לחזור וליטלו ממנו שהרי חוזר ממה שעשאו שליח עד עתה ואח"כ עושה אותו מחדש

אמנם מה שהקשה הב"ש מהא דיכול השליח לקבלו מהאשה שנית אף דכבר נתגרשה ועשה שליחותו ובהא הבעל ג"כ אינו יכול לחזור א"כ י"ל דה"ה שליח שלא ניתן לגירושין אבל באמת אין ראי' כלל בלא"ה דשאני שליח הניתן לגירושין כל שלא גירש לא עשה שליחות הבעל וכן שליח לגירושין שעשה שליח אחר ואותו אחר אינו יכול לגרש שלא אמר הראשון בפ"נ לא עשה שליחותו שנעשה שליח לגרש או לעשות שליח במקומו לגרש ולא שליח שאינו יכול לגרש לזה לא נעשה שליח לעשות שליח אחר שאינו יכול לגרש דהא שליח לגירושין הוא אבל שליח שלא ניתן לגירושין כל שעשה שליח עשה שליחתו דאי משום שלא עשאו לגירושין הרי הוא בעצמו ל"ה שליח לגירושין ושפיר עשה שליחותו כל שמסרו לאחר וכ"כ אין לדמות זה לגט פסול דשאני דיכול להתכשר ע"י קיום חותמיו וי"ל טפי דעשה שליחותו לכן דין זה צ"ע דלא כהב"ש שהחליט דיכול לחזור וליטלו אבל שליח לגירושין נראה ברור דלכ"ע יכול לחזור וליטלו משליח ראשון מהני טעמא דאמרן אף דבהך דינא דיכול לחזור אני מסתפק שלא מצאתיו מפורש ולהיפוך קצת שמענו דמת לא איכפת לן מ"מ בהא נראה ברור דלית מחלוקת כנ"ל

(לא) ואם לא התנה עלי' הבעל וכו'. זהו מה שנחלקו הראב"ד והרמב"ם וראיית הרמב"ם מהך סוגי' אשה מכי מטי' גיטא לידה איגרשה והראב"ד יפרש סוגי' זו להיפוך דכל שכבר נתגרשה שוב אין מועיל בפ"נ דלא תקנו רק לשליח שהביא גט לגרש בו ולפ"ז נראה בשליח קבלה שהביא גט ג"כ צריך קיום להראב"ד אף שהגט בידו גם נראה דאשה בא"י שהיא שליח הולכה אף להראב"ד נאמנת בלי בפ"נ כללא דבשליח לגרש בחו"ל יכול לומר בפ"נ ובא"י א"צ ושליח שכבר נתגרשה בין הוא בין אחר אין נאמנין לומר בפ"נ רק בקיום חותמיו ובאמת קצת משמע כן בסוגי' כמ"ש לעיל לשיטת רשב"ץ דכל שליח שאינו לגירושין אין לו נאמנות לומר בפ"נ

אמנם מדברי הרשב"א בחידושיו נראה דאף דחולק על הרמב"ם מ"מ מודה דאם אומרת בפ"נ נאמנת כמו באשה שהיא שליח הולכה שהרי פי' הך סוגי' דהקו' הוא דמשמע במשנה דהגט עכשיו כשאומרת בפ"נ ובאמת כבר היא מגורשת ומדלא פי' בפשיטות דהואיל דאומרת דכבר נתגרשה צריך קיום חותמיו דוקא ש"מ דסובר דלא גרועה מכשהיא שליח הולכה בפרט דיש לה מיגו דשליח הולכה היא. והנה הר"ן דעתו ג"כ כהרמב"ם וכתב דלא תפטרה כשאומרת שהיא שליח הולכה במיגו דנתגרשתי שם ע"ש וצ"ל דהטעם דלא תחלוק בשליחות שכל שבאה בתורת שליח לא חילקו בין שליח לשליח ואין להקשות מאי מיגו איכא הא כתב הר"ן הטעם דלא חיישינן לעירעור הבעל כל שכבר גירשה א"כ בהולכה אכתי יש לחוש לעירעור לק"מ דמ"מ כיון דיש לה מיגו הרי נתברר באמת דהבעל שלחה והוי כמו אתי' בי תרי דכל שידוע ששלחם לא חיישינן שיבוא ויערער ואף כאן ע"י המיגו הוי כאילו עדים מעידין דשלחה ועוד דהרי כתב הרמב"ם, דבאשה עצמה אין לחוש לזיוף כלל דלא מקלקלה נפשה ובודאי גירשה