תפארת יעקב אבן העזר גיטין ריד

כוונתם להכריח חילוק זה דגט שאני דחכמים הקילו דלא נימא בהתרת קו' זו כסברת הרמב"ן ולזה הוכיחו דבלא"ה בהכרח צ"ל כן ומעיקרא לא הקשו בסומא מעיקרא מהך די"נ די"ל שא"ה דאינו עדות כנ"ל רק הוכחה הוא אי ס"ד דעיקר הכשר פתוח ונסתמא דגט משום דמצי מכוון יפה ובעלמא לא מצי מכוון א"כ האיך מקשה מעיקרא סומא אמאי כיון דסומא מעיקרא הוא לא מצי מיכוון כמו בעלמא א"כ כמו דפסול לעדות כ"כ פסול להבאת גט דחששו שמא לא כוון יפה ממי קיבלו ומדמקשה בפשיטות סומא אמאי לא ש"מ דמשמע לי' בפשיטות דסומא מצי מכוון כמו אחר רק מגזירות הכתוב סומא פסול לעדות ובגט ל"ש זה א"כ ה"ה בפתוח ונסתמא עכ"פ נ' לי דרשעים ועשו תשובה תליא במחלוקת הנ"ל ועי' לקמן עוד בזה

(כג) בטביעות קול. עב"ש מה שגימגם בזה דהאידנא ליכא צ"מ להאמין בט"ע ולכאו' היא תמוה דהא אפי' אינש דלאו צ"מ מהימן בהא ובאמת דבריו נכונים דאי ס"ד דהך ט"ע עדיף דאפי' לאו צ"מ מכיר א"כ האיך מייתי ראי' פרק גה"נ מהך דט"ע עדיף דאל"כ סומא האיך מותר דהא הך ט"ע עדיף דאפי' לאו צ"מ מהימן משא"כ ט"ע אחר וע"כ דודאי לענין גוף ההכרה בט"ע תרווייהו שווין רק מה שלא האמינו למי שאינו צ"מ דחשו שמא משקר א"כ בסומא מותר באשתו דל"ש דמשקר וכן בני אדם בלילה כ"ע סומכין ע"ז אפי' אינו צ"מ א"כ ה"נ כיון דמכח עדות אתינן עלה ניחוש דמשקר דאינו מכירה כלל אך לפ"ז כיון דגם ע"ה יכול להכיר בזה דאל"כ האיך סומא מותר בזה"ז רק מחסרון אמונה נגעו בה א"כ נראה לפענ"ד דבלא"ה לק"מ קו' הב"ש והוא כי נלפענ"ד פשוט דמה שאמרו שיכיר בט"ק לאו למימרא שיכיר אותה מכבר בפני' וכשנסתמא מכירה בקולה דא"כ סומא מעיקרא האיך יכיר בט"ק וע"כ דכל שאמרו לו שנים שזהו האשה בקול זה שמה כך והיא אשת פלוני וכן שמע מרבים אח"כ כששומע קולה מכירה בט"ק ודי בזה א"כ ה"נ דוקא כשאמרו לו אחרים תן לזו שהיא אשת פלוני ושמה כך והוא אינו מכירה ל"מ אבל כל שאמרו לו אחרים זו בקול זה אשת פלוני ושמה כך והוא מכירה בקולה כשנותן לה שזו היא שאמרו לו שהיא אשת פלוני די בכך א"כ מאיזה צד נימא דמשקר דהא באמת יודע קולה וגם ע"ה מכיר בט"ק כנ"ל א"כ נאמן דמכירה. גם נלפענ"ד דאפי' אין מי שיכירה רק שליח זה בקול סגי בכך ודוקא בגט הנמצא חששו דמשקר דאינו מכיר ואמר שמכיר דחושב מסתמא הוא הוא ואינו ירא דיהא מוכחש אבל כאן כמו בפתוח נאמן על האשה דהיא היא דמכירה בפני' כן בסומא נאמן בקולה ומאיזה צד ניחוש בסומא דמשקר טפי מבפתוח כיון דיהא מוכחש בט"ק כמו בהכרת פנים ודו"ק

(כד) לא מהני מה שאחרים אומרים לו. עמ"ש לעיל סי' קמ"א בזה ונראה לדקדק ג"כ מדאמרי' בש"ס ה"ה אף דלא נתפתח וכו' ויש להבין האיך ס"ד דאיידי סיפא יאמר דבר שאינו חזר ונתפתח דוקא וע"כ דבאמת איכא גוונא דבעי' חזר ונתפתח כשאינו מכיר בעצמו בט"ק רק דהקו' היתה האיך קתני חזר ונתפתח דמשמע דלולא זה ל"מ בשום פנים ואהא משני דאיידי סיפא דבעי' לעולם חזר ונתפקח נקט נמי רישא בגוונא דבעי' חזר ונתפתח

סעיף יב. אם יש עדים שהבעל מסר לסומא זה גט זה לגירושין כשר שהרי (כה) כיון שיש עדים אינו צ"ל בפ"נ ובפ" (כו) ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופייהו אם נתקיים בחותמיו כשר בכל גוונא

(כ״ה) כיון שיש ערים. עב"ש ונראה שזה תלוי במחלוקת פרש"י ותוס' בהך דאתוי' בי תרי דלפירוש תוס' דכל שאינו יכול להכחיש שלא שלחם שוב לא חיישינן דמערער דאינו חשוד לקלקלה א"כ ה"נ אבל לפירש"י בעי' דוקא דשניהם נעשו שלוחים והגט יוצא מתחת ידי שניהם אבל כל שאין כאן רק אחד שליח אף שיש שנים שמסר לו צ"ל בפ"נ כן מוכח להדיא בפירש"י ד"א ע"כ וריש פרק ב' שם וכבר כתבתי לעיל בכמה מקומות כי דברי תוס' ורא"ש צ"ע בזה לכן נראה ברור דיש לההמיר כל שאין העדים מכירין החתימות

(כו) ויהיב לה באפי' הנהו סהדי גופייהו. עב"ש דלתוס' ל"ה בכאן חצי דבר דאין יכולין לראות יותר רק להרי"ף כיון דל"מ המסירה בלבד ואינו מוכרח דהכא שפיר מהני המסירה בלבד שיהא גט מן התורה עכ"פ ולמ"ד דכל פסול דרבנן ל"ת מהני דל"ת ואם קיבלה קידושין מאחר צריכה גט. גם מה שהחליט דלהתוס' ל"ה חצי דבר אינו מוכרח ג"כ דשאני חזקה דמה שהיו יכולין לראות ראו ועכשיו שבאו להעיד אינן יכולין לראות עוד השאר אבל כאן נהי דאז ל"ה יכולין לראות יותר מ"מ כשבאו להעיד עכשיו שיוכל למסור הגט לאשה הם יכולין לראות הכל וכיון שיכולין לראות הכל ולא ראו הוי חצי דבר משא"כ בחזקה דהראי' אינה עכשיו בשעת עדות ודו"ק

גם בעיקר הדבר נלפענ"ד דבלא"ה אין מקום בכאן לפסול חצי דבר מטעם אחר והוא דדבר פשוט הוא דאין לפסול מטעם חצי דבר רק העדות שמעידין שהבעל מסר לשליח לגירושין ולא עידי מסירה כמו שאבאר והוא דתוס' הקשו בפרק מרובה ובגיטין דלמה יוכשר הגט בשתי כתי עדים הא הוי חצי דבר ותי' דעידי אמירה לא צריך לעידי קבלה כשהגט בידו ולכך אפי' נקרע ל"ה חצי דבר ויש לתמוה תינח עידי אמירה אבל עידי קבלה האיך מהימני הא אינהו ודאי לא סגי בלי עידי אמירה לעולם ועכצ"ל דעיקר ח"ד ל"ש רק בכת ראשונה דהיינו עידי אמירה אבל כת אחרונה ל"ש לפסול משום ח"ד דכל מה שנחסר לנו לתשלום הדבר שיהא גט הם משלימין בעדותם ועל ידם נעשה הגט תדע אטו אם יודה בעל דין שאכל שתי שנים ועדים מעידין על שנה שלישית יהא ח"ד הא ודאי ליתא כיון שבשעה שבאו להעיד לא נחסר לנו לקיום החזקה רק שנה אחת מקבלין עדות על שנה רק כת ראשונה שאף אם נאמין אותם לא יועיל עדיין עד שיתברר לנו עוד שאר העדות הצריך לזה זהו מיקרי חצי דבר ואף אותו מקצת אין מקבלין שיצטרף אח"כ וזה שתרצו תוס' כיון דעידי אמירה ל"צ לעידי קבלה חשיב עדות שלם ומקבלין עדותם א"כ אח"כ כשיקרע הגט אף עידי קבלה מקבלין דכל דעידי אמירה ל"ה ח"ד ונתקבל דבריהם בעידי קבלה ל"ש שוב למיפסל מחמת ח"ד כנ"ל

ולפ"ז ה"נ עידי מסירה ודאי ל"ה חצי דבר כל שיקבל עדים שנמסר לשליח לגירושין רק כל הקושיא דעדים שראו שנמסר לגירושין הוי ח"ד ובהא בלא"ה נראה פשוט דכמו דהכשירו אשה לעדות בפ"נ הואיל והוא דרבנן וכן האמינו אחד לקיים וכן תחילתו וסופו בכשרות לא בעי' בזה כמ"ש תוס' ספ"ב דמה"ט סומא ונתפתח כשר אף דפסול לעדות א"כ כ"כ חצי דבר כשר בזה כיון דאינו רק דרבנן ולדעת הרבה פוסקים מפי כתבם כשר בזה א"כ ה"ה חצי דבר דאינו רק גזה"כ בעלמא ובגט לא החמירו בדבר דרבנן והשתא כיון דעדי מסירה לשליח לגירושין נתקבלו כדין עדי מסירה לאשה ממילא ל״ה חצי דבר כנ"ל

עוד כתב הב"ש לחלק בין הך דהכא לאשה שאמרה התקבל דהתם לא צריכי עידי אמירה לעידי קבלה כמ"ש תוס' שם ויש להבין הא אף כאן כך הדין דאם יש בידה גט ותאמר שקיבלו מן שליח שנעשה בפני עדים תהא נאמנת בלי עידי מסירה ובאמת לק"מ דהתם עיקר עדות של עידי אמירה הוא אחר גירושין כשבאה לינשא כמבואר להדיא לעיל סי' קמ"א דמדינא יכול הבעל למסור לשליח קבלה בלי עידי אמירה וכך