תפארת יעקב אבן העזר גיטין רט

גמורים להיפוך ולזה ל"ח ובזה הי' מקום ליישב קצת מה שהקשה ב"י על הרשב"א בחידושיו ריש גיטין ובאמת גדלה התמי' דהוא הביא ראי' מהך סוגי' דאי עבדית אהנית ודחה ראי' זו די"ל א"י שאני ובספ"ב מבואר להדיא בחו"ל לא משגחינן בי' ולפי הנ"ל י"ל דעיקר הוכחת הרשב"א דל"מ שום עירעור רק בעדות גמורה דוקא. וזה לא מוכח מהתם כמו שבארנו ולכך הביא ראי' מדיוקא דמתני' דלא קתני הך ואם יש עליו עוררין רק בא"י ש"מ דבחו"ל לא משכחת הך דינא דאי עדות גמורה ל"מ קיום חותמיו. ואי אין עדות גמורה לא בעי קיום כלל. אך קצת יש לדקדק דלא הוי לי' לדחות הראי' מאי עבדית דמיירי בא"י דבלא"ה יש לדחות דהכוונה כשמערער בלבד ובלי שום הוכחה וראי' וצ"ע

(ד) ויש לשליח זה. לא ידעתי לאיזהו צורך זכרו ד"ז דהכא בא"י דהשליח אינו עד כלל שאינו אומר בפ"נ א"כ פשיטא דיכול להיות מדייני הקיום כיון שנתקיים עפ"י אחרים ובש"ס קמש"ל הך דינא בחו"ל כשאומר בפ"נ דשליח הוא עד ויכול להיות דיין ג"כ בדבר דרבנן דמדאו' א"צ בפ"נ כלל אבל כאן אין צריך לזה כלל וכיון שזכרו מקודם בפני שנים א"כ כ"ש כאן

(ה) הרי זה פסול. עב"ש ובאמת בש"ס משמע לכאו' כדברי תוס' דלא פליגו חכמים רק על מה דקאמר ר"מ והולד ממזר וקאמרי הם אין הולד ממזר אבל על מה דקאמר יוציא ל"פ רק דקאמרי תקנתא אבל בלי תקנה מודי דתצא וביותר אני תמה דבברייתא קתני המביא גט ולא אמר בפ"נ אם נתקיים בחותמיו כשר ואי לאו פסול ומקשינן מינה לרבה ומשני כשניסת א"כ תיקשי כיון דאי ניסת לעולם לא תצא האיך שייך ואי לאו פסול ודוקא בלי ניסת שייך פסול שלא תנשא עכ"פ אבל כיון דמיירי בניסת מה נפ"מ בין כשר לפסול והוא תמוה לכאו'. גם בדברי רמב"ם גופא בס"ז כתב אע"פ שנשאר וכו' ואי לא נטלו הר"ז פסול ומאי פסול שייך ובדבריו יש לדחוק דפסול קאי בלא נשאת אבל בברייתא א"א לומר כן. לכן נלפענ"ד ברור דמודה הרמב"ם דאסור לדור עמה עד שיתקיים או שיחזור ויתן לה ויאמר בפ"נ רק אפוקי בגט לא מפקינן לה מיני' כיון דאיכא תקנתא ול"ד לשאר פסול דרבנן דא"א לתקן למפרע מה שנשא באיסור א"כ יכול לדור עמה אבל כאן כיון דבתקנתא יתקן למפרע א"כ האיך ידור עמה בלי תקנה יתקן ולא יעשה אי' כלל ומ"מ שייך ג"כ בהאי כללא דפסול כיון דלא מפקינן לה מיני' ולפ"ז נראה פשוט דלא פליגו הרמב"ם ותוס' כלל דע"כ מ"ש תצא אין הכוונה בגט דנהי דבהך תקנתא דיחזור ויתננו יש מציאות דא"א כגון שמת השליח או הבעל לפי דעת הרמב"ם לקמן פ"ח אבל מ"מ תקנתא דקיום בודאי משכחת לה לעולם והאיך תצא בגט כיון דיכול להיות שיתקיים וע"כ דעיקר הכוונה דאסור לדור עמה עד דמתקן והרמב"ם מודה בזה ודוחק לומר דכוונת התוס' בנשרף הגט ועידי הגט מתו דבהא תצא ומנין להם ד"ז דאי משום דלא פליגו על מה דקאמר ר"מ תצא היא משום דקאמרו תקנתא א"כ האיך תצא ועכ"פ הא ודאי דמודה הרמב"ם דאסור לדור עמה עד שיתקן ואפי' לא ימצא לקיימו אסור כיון שיש במציאות לתקן כנ"ל

עוד כתב הב"ש אע"ג לרמב"ם כל עדות בשטר דרבנן וכו' ודבריו צ"ע דבגט ודאי מודה הרמב"ם דהוא דאו' דל"ש בזה מפי כתבם כלל ודוקא בשטר דאנו דנין על השטר להוציא ממון וכדומה אין דנין רק בעדות בע"פ אבל הגט מגרש מצד עצמו כל שהוא כפי מטבע הגט וכל שנתגרשה בגט הרי היא מגורשת רק בבא הבעל ועירער דאז אנו דנין על הגט נגד הבעל המכחיש שלא גירשה מעולם בזה י"ל דהוי דאו' ולפ"ז י"ל דמה״ט בבא ועירער פסק דאינה מגורשת והיינו מדאו' דהוי מפי כתבם ולא הקילו רבנן מפי כתבם רק בקיום כמ"ש מקודם ולפ"ז אינו מוכרח מ"ש הב"ש לעיל סק"ב וסק"ה להוכיח דבטוען מזויף הקיום דאו' כדעת הר' אביגדור כהן רק טעמייהו דבמערער הוי מפי כתבם אבל להפוסקים החולקין על הרמב"ם דכל שטר דאו' שפיר י"ל דלזיוף ל"ח אפי' מערער ואפשר לומר עוד דאפי' החולקין על הרמב"ם בכל שטר דהוא דאו' היינו שטר חיוב שחתמו בו עדים לעשותו שטר שיהא לו תוקף שטר ובזה מועיל הדבר מדאו' אבל בגט ודאי לענין גוף הגירושין מתגרשת בגט מן התורה כל שנתן לה כפי מטבע הגט אבל כשהבעל מערער והם באין לדון ומכחישין זה לזה הוא אומר לא גרשתי והיא אומרת שנתגרשה בגט זה ואנו דנין להוציא ראי' מתוך הגט לסלק עירעור הבעל בהא ודאי הוי מפי כתבם לכ"ע שאין ענין הגט לראי' שנתגרשה רק כך מטבע הגט שאינה מתגרשת רק בכתב אבל לא שהכתב יהי' ראי' שנתגרשה משא"כ בשאר שטרות דהשטר נעשה לראי' הילכך לכ"ע הוי בגט מפי כתבם ואינה מגורשת ד"ת בלי קיום כל שמערער כנלפענ"ד בזה

(ו) אינה מגורשת. בטור כתב ספק ממזר והיינו שמא יתקיים עוד ובאמת בש"ס מוכח כהרמב"ם דא"כ תיקשי לר"מ דקאמר הולד ממזר דהא מודה דקיום מהני כמ"ש תוס' ד"ה כשניסת ולמה יהא ממזר אולי יתקיים א"כ כ"ש לרבנן היכי דמדאו' אינה מגורשת דהוי ממזר דלא נחלקו רבנן אר"מ רק דל"ל כל המשנה אבל לא במה שהוא דאו' כשהבעל מערער ודוחק לפרש דר"מ נמי ממזר ספק קאמר דהא כלהו הולד ממזר דקאמר מותר בממזרת כדמוכח בפירש"י פרק הזורק דפי' דאסור כממזרת על הולד משני ש"מ דמראשון מותר כיון דשינה א"ג כלל א"כ ה"נ הכוונה ממזר גמור וע"כ דכיון דרבנן אצרכי קיום סובר ר"מ דכל שלא נתקיים חספא בעלמא הוא והוי כמו שאומרת שנתגרשה אף שתברר מ"מ ודאי בכאינה מגורשת לגמרי חשבינן לה כל שאינה מבררת א"כ אף ביש בידה גט שאינו מקוים בחו"ל כיון דרבנן אצרכי קיום הוי כמאן דליתא כל שאינה מקיימת א"כ כ"ש לרבנן היכי דבעי קיום מדאו' ודאי דאין משגיחין על גט זה אפי' ליפוק בו שמא נתגרשה רק הוי כמאן דלא נקיטא גט כלל אף שאפשר שתוכל לברר שנתגרשה

(ז) ספק מגורשת. יש לי ספק אם הכוונה דוקא בבא וערער ונאבד אז הוי ספק מגורשת דשמא גט מקוים הי' אבל בלי עירעור הבעל אינה רק כמו פסול דרבנן כמו בישנו בידה ולא נתקיים או דאפי' לא עירער האיך נתיר לה לישב תחתיו שמא יבוא וערער ולא תוכל לקיים ותעשה למפרע איסור א"א ודוקא בישנו בידה בלי קיום אינו רק פסול דרבנן דאפי' עירער תוכל לקיימו אבל באין בידה ניחוש שמא יבוא ויערער שהרי כל התקנה הי' שיבא ויערער שלא תצטרך להדר אחר קיום וכיון שלא תוכל לקיים כלל בשום פנים ואם יערער תהא ספק מגורשת א"כ אף עכשיו בגדר זה ספק שמא יערער וצ"ע וכבר כתבתי מזה לעיל בסי' הקודם

(ח) ויש חולקין דהרשאה לא מיקרי קיום. עי' בב"י הטעם דשמא גט אחר הוא זה והנה לכאו' י"ל בפשיטות לפי דעת הריב"ש גופא דל"מ קיום בכתב דהוי מפי כתבם א"כ מאי מועיל הרשאה הא הרשאה גופא בכתב הוא ואף שהקילו בעדות בכתב גבי שטר הקילו ולא בזה דהוא עדות ביחד ממש ומזה ראי' למה שאכתוב לקמן בס"ד דמודה הריב"ש גבי קיום דמהני בכתב כמ"ש בחו"מ סי' מ"ו בשמו רק בפ"נ פוסל בכתב כמו שאבאר בסמוך ולכך גם כאן הי' בדין שיועיל הרשאה דהוא קיום ממש כמו שמועיל כל קיום בכתב להריב"ש קמש"ל דל"מ דלא נתברר אם זהו הגט שהוא לפנינו ביד השליח: