תפארת יעקב אבן העזר גיטין רז

פנ"י ולפ"ז תי' הש"ס בין לרבא בין לאביי דלאביי דמפורש משנה כפשטא דאוכלת מחמת חזקת חי בלבד א"כ שא"ה דיוצאת שעה אחת כו' ולרבא דמחלק בגבורות ממילא ע"כ טעמא דמתני' לדידי' מכח חזקת היתר לתרומה א"כ ממילא לק"מ ובהכי ניחא מה שהק' תוס' דמה ס"ד לתרץ תרומה אפשר דכי לא ידע משנה בתרומה ולפי הנ"ל ניחא דמגט אתרומה ל"ה מצי לשנוי' כדמשני מתרומה אתרומה דאכתי תיקשי ללישנא בתרא לרבא למה לא תאכל עד שהגיע לגבורות ובהא ליכא חזקה רק חזקת חי לבד לכך מחלק בין אפשר ללא אפשר ובתרומה אתרומה משני כדמשני שא"ה ותרווייהו צריכי ודו"ק היטב ולפ"ז כיון דחזינן בש"ס חששא לדרבא א"כ אנן האיך לא נחש כנ"ל

(קיב) דינו כגוסס. משמע אפי' דיעבד ואף דבב"י כתב דמודה הרמ"ה דיעבד צ"ל דלא כוון להרמ"ה רק להג"מ בשם ראב"י דמחסר לגמרי כרבא ודלא כהמציין הטור בשם הרמ"ה אמנם דברי הב"י תמוהין לפענ"ד דאיך אפשר שיסבור הרמ"ה כך דאי חיישינן לדרבא מה נפ"מ לכתחילה או שכבר נתן למה תנשא ואי אתה מתירה לינשא לכתחילה ומ"ש הטור ואם נתנה לה תנשא לכתחילה לא קאי אדברי הרמ"ה רק אמה שהתחיל דזקן וחולה אין חוששין ויכול ליתנו לה וס"ד דוקא ליתנו לה מותר משום שמא ימות מכאן ולהבא אבל לא תנשא עד שתתברר שמת לכך קאמר דאם נתנו מותרת להנשא לכתחילה בלי שתברר אם מת. ואין להקשות מאיזהו צד לא יתן אי לא תנשא הא ליתא דהא חזינן בגוסס באמת לא יתן אף שלא תנשא לכך כתב הטור דבאמת תנשא לכתחילה רק שהכניס דברי הרמ"ה בתוך דבריו. או אפשר דהרמ"ה כתב זה אריש דבריו דיכולין לינשא לכתחילה רק שביאר בתוך דבריו דוקא זקן עד פ' וחזר לפרש דיכולה לינשא לכתחילה אבל לא הי' כוונתו להתיר לינשא לכתחילה בהגיע לגבורות כנ"ל לפענ"ד ברור ואפשר דמחבר נמי לא זכר בש"ע דעת הרמ"ה כלל מטעם הנ"ל

סעיף סט. עיר שהקיפוה חיל (קיג) מאותו מלכות והיו במצור וספינה המטורפת בים והיוצא לידון בדיני נפשות הרי אלו בחזקת חיים ואם היה גט אחד מהם ביד שליח נותנו לאשתו ותהיה בחזקת מגורשת אבל עיר שכבשוה כבר או עיר שהקיפוה חיל ממלכות אחרת וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג (קיד) בדיני כותים ומי שגוררתו חיה או שטפו נהר או נפלה עליו מפולת נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים ואם היה גט א' מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע גט לידה אינו גט

(קיג) מאותו מלכות. זה מה שאמרו בירושלמי והעתיקו הרא"ש אבל הרי"ף ורמב"ם לא זכרו מזה כלום והטעם כי דבר ברור דהירושלמי לא קאי שם רק לענין כהנת שנמצא בתוכה דהא מעיקרא מחלק בין יש שם פירצה מצלת על הכל ומספקא להו שם אם יש שם מחבואה אחת וברור דזה ל"ש רק לענין כהנת והאיך יעלה על הדעת לומר ביש שם פירצה לדון בחזקת חי ודוקא התם דטוענה ברי דלא נבעלה כשיש פירצה או מחבואה נאמנת ולא לדון ע"ז כחזקת חי וכן הרא"ש גופא לא העתיק הך דמעיקרא וע"כ דמודה דהא לענין כהנת איתמר א"כ ה"ה בהא דהאיך אפשר בשביל שהוא מלכות אחרת לא יתן הגט דהא אן רובה למיתה כגון רוב גוססין דקרוב למות אבל מנין דאיכא רובה דכבר כבשו העיר כיון דעד עתה לא כבשוה ונהי דלא יחוסו באמת על העיר כיון שאינה שלהם אבל רובה ליכא דכבר כבשוה וזה נהרג שלא ליתן הגט וז"ב

(קיד) בדיני כותים. משמע דבדיני ישראל בחזקת מת אבל בהל' תרומות שם כתב הרמב"ם בדיני ישראל והניחוהו בבית הסקילה ולפ"ז י"ל דמודה דגם בדיני ישראל יש ספק כמ"ש הרשב"א רק דהני לישנא לא פליגי ביצא ליהרג כמ"ש התוס' שם אבל כשהוא בבית הסקילה ולא למדו זכות לכ"ע מהני דודאי מת והא דלא מוקמינן ברייתא מת ונהרג בבית הסקילה דא"כ דכוותי' בעכו"ם ע"כ דכבר חתים כו' ולמה ל"מ עיי"ש בתוס' ולתירוץ ב' בתוס' ג"כ י"ל דבכה"ג מסלפ"ת נאמן דלא טעי ודו"ק ולפ"ז אפשר דגם הרשב"א מודה בכה"ג ולא פליג רק לאחר גמ"ד ומה שהקשה במ"ל מעירוכין כתב דהרמב"ם דמהני גמ"ד שא"ה דמ"מ אין האדם שוה כלום ולא יתן איש בעדו ערך או דמים כיון שהולך למות אבל לענין אשתו או תרומה בודאי חיישינן כנ"ל. והנה בדעת הרי"ף כתב הרא"ש דסובר בעכו"ם מהני והוא תמוה כיון דלא זכר שום הפרש בין עכו"ם לישראל ש"מ דס"ל כרשב"א לכך הביא ברייתא דמת ונהרג כפשטא דישראל דוקא בהא מהני ועכו"ם כשמעיד בעצמו אפי' בהא אינו נאמן וביוצא ליהרג אפי' ישראל מעיד לו כהרשב"א וז"ב

ועיין בטור שהביא תשו' הרא"ש בענין שליח שנשא האשה וצ"ע כי נראה מהרא"ש כל שלא קיים החתימות מיד נסמכו עליו אסור לישא. ולא ידעתי מנ"ל הא כל שקיים אח"כ דיתברר דהאמת אתו שוב ליכא לזות שפתים רק אם נשא קודם והתרו בו כיון דעבר התראה לפי סברת הרא"ש דבזה יוצא דיעבד י"ל אפי' קיים החתימות ל"מ אבל גם זה צ"ע אבל בקיים קודם שנשא האשה נלפענ"ד פשוט דיכול לישא לכתחילה ודו"ק

סימן קמב. דין המביא גט בח"ל ובו יט סעיפים

סעיף א שליח שהביא גט (א) ממקום למקום בח"ל או מא"י לח"ל או מח"ל לא"י אם היה השליח עומד בשעת כתיבת הגט וחתימתו (ב) ה"ז אומר בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם ואח"כ יתן לה בפניהם ותתגרש בו ואע"פ שאין עידיו ידועים אצלנו ואפי' היו שמות עדיו כשמות הכותים אין חוששין להם ואם בא הבעל ועמד וערער (ג) אין מישגיחין בו לפיכך אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גט זה ולומר בפני נכתב ובפני נחתם וכן שליח שהביא גט מא"י ואמר בפ"נ ובפ"נ אע"פ שאינו צריך אם יבוא הבעל ויערער אין משגיחין בו ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה אל ינתן לה אא"כ נתקיים בחותמיו (ד) ויש לשליח להיות מכלל הג' שקיימו אותו ואם לא נתקיים ונתן לה (ה) ה"ז פסול עד שיתקיים ואם בא הבעל וערער ולא נתקיים (ו) אינה מגורשת אבד הגט הרי זו (ז) ספק מגורשת ומפני מה הצריכו לומר בפ"ג ובפ"נ בח"ל כדי שלא תהיה האשה צריכה לקיימו אם יבוא הבעל ויערער מפני שאין ערים מצויים לקיימו ממקום למקום בח"ל ונ"ל דהאידנא אפי' בא"י צ"ל בפ"נ ובפ"נ: הג"ה. ובזמן הזה המביא גט אפי' מבית לבית בעיר אחת צ"ל בפ"נ ובפ"נ (תו' ריש גיטין) וע"ל סי' קמ"א סעיף נ"ה דאין ליתנו בזמן שהבעל בעיר. י"א דאם יש לשליח הרשאה