תפארת יעקב אבן העזר גיטין רו

הילכך בשבוי וגבורות משמע להו דמודה אביי דלא הקשה רק מגבורות לבד וזה שתרצו במסקנא דשבוי עדיף טפי ובודאי ליכא למימר דשבוי הוי כמו גוסס רק דהוי כמו גבורות וחולה וכן משמע להדיא בדברי הרמב"ן בחידושיו שהק' קו' תוס' ותי' דשאני שבוי דכלהו איתנייהו בי' ע"ש וברור דכוונתו כמ"ש דשבוי הוי כמו גבורות וחולה ולפ"ז לרבא דגבורות לחוד סגי לי' אפשר דזקן וחולה הוי כמו גבורות בלבד עכ"פ ומ"מ בראה לפענ"ד דדוקא בזקן וחולה דחולשותו מחמת זקנה כדרך הזקנים הנופלים בחולשת אפיסת הכח ואולי כמעט אין להם רפואה אבל נפל בחולי מצד אחר כגון צינים פחים לא גרע בזה מחמת החולי כמו זקן בלבד ותולה בלבד אבל בזקן וחולה מחמת אפיסת הכח בזה יש לחוש אפי' לא הגיע לגבורות לפי היש מי שאומר דחששו לדעת רבא מחמת איבעית אימא בש"ס ועמ"ש בסמוך

(קח) הוכה ונעשה טריפה. דין זה צ"ע לפענ"ד דבש"ס משמע להדיא דוקא גוסס אבל חולה כל שאינו גוסס לא ולא חלקו כלל בין חולה לחולה. והטעם פשוט דבש"ס אמרו דוקא חולה דרוב חולים לחיים אבל גוסס דרוב גוססין למיתה לא. והנה פשוט דאחד ל"ד דאי רישא דוקא אבל כל דליכא רובה לחיים לא א"כ ע"כ סיפא רובה למיתה ל"ד ואי סיפא דוקא רישא ל"ד ונראה פשוט דרישא ל"ד דהא טעמא דלא חיישי' הוא כמו שפירש"י דאו' הוא העמד דבר על חזקתו א"כ כל דלא איתרע חזקה ברוב כנגדה אכתי חזקה הוא הילכך דוקא ברוב גוססין למיתה איתרע חזקה ולפ"ז בהוכה ונעשה טריפה נהי דודאי ימות אבל מ"מ ליכא רובה דכבר מת בשעה שהביא גט ודוקא גוסס הרוב מכריע דכבר מת דקרוב הוא למות כמו שפירש"י להדיא הביאו ב"י אבל טריפה אינו קרוב למות וליכא רובה דכבר מת ונהי דודאי ימות אבל כבר נתגרשה כשהי' חי מחמת חזקה דלא איתרע ברוב כנגדה ויש לי ראי' ברורה לזה דאל"כ תיקשי להנך פוסקים דפסקו דלא כרבא בהגיע לגבורות ומ"מ פסקו כוותי' בגוסס א"כ תקשי האיך קתני במתני' זקן או חולה כיון דזקן הכוונה אפי' הגיע לגבורות א"כ פשיטא דחולה אינו גוסס דלא חיישינן דהא פשיטא דזקן שהגיע לגבורות עדיף טפי דס"ל לרבא דהוי כגוסס ובאמת הרמב"ם ז"ל כתב להיפוך חולה ואח"כ זקן אבל במשנה קשיא וברור דהכוונה כך דודאי לרבא דסובר בהגיע לגבורות ל"ב דוקא רוב למיתה קודם נתינת השליח לאשה דא"כ בהגיע לגבורות ג"כ ליכא רובה דכבר מת בשעה שהלך השליח מהבעל לאשה רק כיון דעלול הוא למות ליכא גבי' רובא לחיים ס"ל לרבא דחיישינן ולפ"ז בהוכה ונעשה טריפה לדידי' לא גרע מהגיע לגבורות ולאביי דפליג על רבא פליג נמי בהא ולפ"ז הכוונה חולה אפי' נעשה טריפה כל שאינו גוסס ליכא רובה א"כ להאי חולה זקן דמי לי' ואפשר עדיף ושפיר קתני זקן וחולה דמזקן לא שמעי' חולה כי האי במכ"ש אך לפ"ז מוכח דלהנך דחששו לדעת רבא חיישינן נמי בחולה טריפה דאי מודה רבא בחולה טריפה א"כ זקן שהגיע לגבורות גרע מחולה טריפה א"כ אכתי תיקשי קו' הנ"ל וע"כ דחולה טריפה ל"ג מזקן שהגיע לגבורות אבל מה שנראה מדברי הרב דאפי' לסברא קמייתא חולה טריפה הוי כגוסס אינו נראה כלל כמ"ש וכן נראה לעין כמה חולים בחולי הריאה דרובם למיתה ומ"מ חיים כמה עידן ועדנים ולבסוף מתים מחולי זה א"כ אין כאן רוב כשבא השליח עם הגט דכבר מת מחולי זה עד עכשיו ושפיר מוקמינן לי' בחזקתו כנ"ל

(קט) גוסס. והראב"ן כתב דאפי' גוסס ל"ח ונראה טעמו דכיון דנדחה דברי רבא בהגיע לגבורות ממילא בגוסס נמי דאל"כ תיקשי במתני' קו' הנ"ל האיך קתני במתני' זקן או חולה דפשיטא דחולה שאינו גוסס דליכא למיחוש מכ"ש דזקן שהגיע לגבורות וליכא למימר דאי ל"ה קתני חולה הוי ס"ד זקן שלא הגיע לגבורות ובהא חולה עדיף א"כ השתא נמי הי' לו לתנא לחוש דנפרש זקן שלא הגיע לגבורות אבל לפמ"ש לעיל באמת לק"מ דחולה דמתני' בהוכה ונעשה טריפה דבהא ליכא למילף מכ"ש מזקן שהגיע לגבורות ולרבא באמת חיישינן בהא ולדידן לא כנ"ל

(קי) לא יתננו לה. עב"ש והנה תשו' רש"ק אין בידי אבל מה דפשיטא לי' להב"ש לדעתי נראה להיפוך דהא ביבמות אמרי' כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם וא"כ ה"נ כל שאפשר להתברר אם מת אם חי אין ראוי ליתן הגט לפסלה לכהונה עד שיתברר שמא מת ולא חצטרך גט ואם יתברר שהוא חי יתן לה אז רק במקום שא"א להתברר בשום פנים ותשאר עגונה כל ימי' בהא ודאי אין לחוש אבל בלא"ה יש מקים לחוש מטעמא דאמרן ואדרבא בהיפוך כשאין לה בנים אני חורך מאד דמ"מ למה לא יתן לה ואח"כ תברר אם חי או מת ושמא הי' חי בעת גירושין וימות אח"כ ותפול ליבם ומנ"ל לחוש ליתן הגט שמא תנשא קודם בירור ומאי דאמ"ר אבל גוסס לא היינו שלא תנשא אבל מנ"ל שלא ליתן כיון שיגיע לה טובה מזה אם יתברר שהי' חי וימות אח"כ וצ"ע ואפשר דהפוסקים לא מיירי רק באופן שא"א להתברר בשום פנים ושפיר אין נותנין הגט להחזיקה בספק גרושה אבל כל שאפשר להתברר אפי' בקושי איני רואה מקים להחמיר שלא ליתן לה הגט להצילה מזיקת היבם וכ"כ אם בקל תוכל לברר ויש לה בנים נראה פשוט שאין ליתן לה לכתחילה מטעם הנ"ל

(קיא) עד מאה. כ"כ הרמ"ה וכונתו ליישב קו' תוס' מסבתא דשניהם הגיעו לגבורות סבתא וברתא וכ"כ הרמב"ן בחידושיו להדיא ליישב קו' תוס' לפי סבר הרמ"ה וכ' שאין זה כלום גם מלשון הברייתא אפי' בן מאה משמע דבפחות מכאן פשיטא ולהרמ"ה הוא להיפוך. והנה רש"י פי' עד נ' וכל זה תמוה בעיני האיך לא נזכר שיעור זה בש"ס ע"כ הוי הגיע לגבורות והאיך נחדש מעצמינו עד צ' לכן ברור לפענ"ד דודאי כל שעברו עליו פ' הוי זקן דאיפליג הך מע' עד פ' דל"ש שיבא אדם לגבורות יש לחוש שמת באותן הימים וכ"ש סמוך לפ' אבל כל שעברו עליו פ' משמע בהדיא דליכא למיחוש למידי. ובעיקר קו' תוס' מסבתא נלפענ"ד דהא בש"ס מסקינן שמא מת ל"ח שמא ימות חיישינן א"כ א"א לעשות לאחתא אפטרופס שמא תמות סבתא אחר שעה ובהא יש לחוש וכאשר נעשה אותה על הנכסים שוב לא יצא מתח"י דלעולם לא ניחוש שמא מתה הילכך א"א למסור לה הנכסים שמא תמות סבתא או ברתא ולשון דילמא שכיבא סבתא לא משמע כלל דוקא שכבר מתה וז"ב לפענ"ד. והנה בעיקר המחלוקת אי הלכה כרבא כאב"א או כלישנא קמא דאיתותב רבא נלפענ"ד להוכיח מן הש"ס דשם מקשה מעיקרא מגט אתרומה ומחלק בין אפשר ללא אפשר ופריך מתרומה אתרומה ומשני שא"ה דיצאת שעה אחת ע"ש והכוונה כיון דאסורה בתרומה שעה אחת מחיים א"כ כל שעה ושעה יש להסתפק דילמא אותה שעה היא דאין לפרש דהכוונה שמא ימות חיישינן דא"כ היינו דמשני בתר הכי ול"ה מקשה עלה מידי ודו"ק. והשתא יש לתמוה אי ס"ד דהלכה כרבא לחלק בזקן בין הגיע לגבורות ללא הגיע א"כ מאי משני אכתי למה אסורה לאכול בתרומה מיד נהי דאסורה שעה מחיים. שעה זו יהא קודם שיגיע לגבורות אבל מקמא הכי למה תיאסר נימא דודאי יחי' עד לגבורות ואי דנחלק בין שמא מת לשמא ימות הא אכתי לא ידעינן הא דא"כ ל"ה מקשי מידי וע"כ דס"ל דאין חילוק כלל בין הגיע לגבורות ללא הגיע אך יש לדחות דאולי מודה רבא דבתרומה לא מחלקינן בהכי דהא קתני במתני' אוכלת בתרומה משמע דלא מפסקא כלל מלאכול ואי נחלק בהכי כשיגיע לגבורות נפסיק מלאכול והול"ל אוכלת בתרומה עד שיגיע לגבורות ועכצ"ל דשאני תרומה דמלבד חזקת חי יש חזקת היתר לתרומה כמ"ש הפנ"י א"כ אין קו' בלא"ה מתרומה דהתם דאיתרע חזקת היתר בי' שקיבלו גט עכ"פ כמ"ש בס'