תפארת יעקב אבן העזר גיטין רה

כמו שפירש"י אבל ל"ש לקרות לגט בטל פסול בשום פנים וע"כ פסול יש בו קאמר לכך אינו בטל כיון שאין בו פסול באמת איברא מדברי הרמב"ן בחידושיו מוכח כדעת הרמ"ה שכתב שם דלכך לא פריך במשנה גופא דקתני בטל הוא הר"ז בטל משום דאיכא למימר דגילוי דעתא כי האי מילתא הוא אבל בברייתא דקתני פסול הוא ל"א כלום שפיר מקשה ולפ"ז צ"ל דפסול הוא דמי ממש לבטל הוא רק לישנא דפסול הוא אינו משמע להבא כמו בטל הוא דאי ס"ד אפי' אומר בפי' להבא פסול גרע דל"מ א"כ אכתי תיקשי הא י"ל משום גילוי דעת ושאני פסול דהא חזינן דאפי' אמר בפי' להבא ל"מ א"כ ל"ה ג"ד כמו בטיל וע"כ דבאמת גם בפסול אם אמר יהא מהני רק דלא משמע פסול הוא להבא ושפיר מקשה דהא עכ"פ ג"ד הוי וע"כ דל"מ רק להבא א"כ מוכח דבטל הוא להבא אך יש ליישב קושית הרמב"ן ז"ל בענין אחר דלכאו' תקשי באמת לרבא דסובר ג"ד מילתא הוא מהך פסול דהכא דל"מ ולא יהא רק גילוי דעת ועדיף מג"ד דעלמא דהא חזינן דס"ד דהא עדיף דאביי מודה דאל"כ תיקשי מתני' וע"כ צ"ל דהא גופא דייק המקשה דע"כ דבאמת אמרי' דליכא ג"ד כלל דעירעורי הוא דקא מערער עלי' ויתקיים בחותמיו ודייק כן דאל"כ תקשי לרבא וא"כ גם בטל הוא י"ל כן וליכא ג"ד ולפ"ז י"ל דפסול יהא ג"כ ל"מ מה"ט דכוונתו לערער כיון שאמר לשון פסול אבל בטל סובר על ביטול הגט ג"כ לכך לישנא דמהני בי' קאמר אבל מ"מ כיון דמדברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל מוכח כדעת הרמ"ה ודאי יש להחמיר דעכ"פ ספק מגורשת היא

סעיף סה. אם לא גילה דעתו מתחלה שרוצה לבטלו ואמר אחד מלשונות שאינם מועילים לבטל הגט מ"מ (קד) עירעור הוא לפוסלו וצריך שיתק ים בחותמיו

(קד) עירעור הוא לפסלו. כבר נתבאר דהרשב"א בחידושיו נראה דחולק דאפי' קיום לא בעי בפסול הוא ויש לו ראי' מהש"ס דקאמר אינו כלום וכ"נ מפירש"י דלישנא דפסול לא משמע רק באותיות לא שאר פסול הצריך קיום ורק באינו מועיל אינו מתיר כתב רש"י דצריך קיום ולא בפסול הוא. גם תמהני על הטור שכתב דבלי קיום אינו כלום דהא פשיטא דעכ"פ ספק הוא דילמא לביטול נתכוון לא לערער וביטול אינו מועיל בהאי לישנא לכן ברור דבלי קיום הוי ספק מגורשת

סעיף סו. השולח גט ביד שליח וביטל הגט ה"ז חוזר ומגרש בו כשירצה שלא בטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות לפיכך אם היה הגט ביד הבעל ובטלו כגון שאמר גט זה בטל הוא (קה) אינו מגרש בו לעולם וכן אם פירש בעת שבטלו והוא ביר השליח ואמר גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט אינו מגרש בו ואם גירש הרי זו ספק מגורשת

(קה) אינו מגרש בו. זהו מה שנחלקו הפוסקים כי לפי סוגי' הש"ס בקידושין משמע דיכול לבטל הגט בעצמו בפי' ולפי סוגית הש"ס בגיטין משמע דא"י לבטל והכריעו רוב הפוסקים דיכול לבטלו כשמבטל בפי' ובאמת שיש לתמוה בהך סיגי' דקידושין דמעיקרא מקשה ר"י לר"ל מהך משנה דביטול מהני וסליק בקו' והדר קאמר הילכתא כר"י ופריך קשיא הלכתא אהלכתא דקיימ"ל כר"נ ומשני לחלק והשתא, תקשי כיון דהך משנה כר"ל לא מצי אתיא בשום פנים א"כ אי ס"ד דר"י ור"נ פליגו תקשי לר"נ המשנה כמו לר"ל ועוד דהא ר"י גופא מודה שם דלא אתי דיבור ומבטל מעשה א"כ האיך מקשה לר"ל תקשי לדידי' למה יוכל לבטל הגט דהוי מעשה וע"כ דסובר כר"נ והאיך סלקא אדעתי' דפליגו ר"נ ור"י. גם מ"ש תוס' דלכך ל"ה כתיבת הגט מעשה דלא מטי' לידה דהא ר"י גופא לא ס"ל הך סברא דהא חזינן דפריך עלי' דר"ל בלישנא קמא שם ור"ל משני לי' דשא"ה דלא מטי' לידה. לכן נלפע"ד לפרש בפשיטות דעיקר הקו' בקידושין התם אהא דהלכה כר"י אפי' בקמייתא דאף דנתינה ליד האשה חשיב מעשה מ"מ כיון דל"מ המעשה רק ע"י הדיבור שקידשה וכשמבטל הדיבור מעשה ממילא בטיל ולפ"ז בגט ג"כ אף דהוי מעשה כיון דע"י דיבורו שמצוה לכתוב לשמה נעשה יכול לבטל הדיבור ומעשה ממילא בטיל ולזה משני דהתם באמת ל"ה כוונתו שיבטל רק השליח לא הגט אבל בגיטין לא הקשו אר"י רק אר"נ דהאיך אמרי' הלכה כר"נ הא קיימ"ל כר"י ושם לא זכרו אפי' בקמייתא ושפיר י"ל דכל היכי דהוי מעשה אפי' ל"מ רק בדיבור לא מבטל לי' בדיבור ואין כאן קו' מגט כלל דגט אינו יכול לבטל ושם הקשו אי נימא הלכה אפי' בקמייתא דליכא לישנוי' כך וצ"ל דלא מבטל כלל לגט רק כוונתו לשליח ולפ"ז כיון דבאמת קיימ"ל אפי' בקמייתא א"כ ממילא ע"כ גם הגט יכול לבטל כסוגי' דקידושין ודו"ק

סעיף סז. מי ששלח גט לאשתו וחזר ובטלו (קו) בפני שנים אחרים וכן מי שמסר מודעא על הגט מכין אותו מכת מרדות מפני שגורם להיות ממזרים

(קו) בפני שנים אחרים. ורש"י חולק דאפי' בפני השליח מכין אותו. ונראה שטעמו דמדנחלקו נהרדעי דאין מכין רק בקידש בביאה וק' כיון דבפי' שנינו במשנה דתקנו דלא יבטל מ"ט דנהרדעי הא עבר אתקנתא דרבנן ועוד אי מודי נהרדעי דאיסורא איכא א"כ מאיזהו צד סמכו חתנים לדור בבית חמיהם דסמכו אנהרדעי דהא מ"מ י"ל דמודי נהרדעי דאסור רק אין מכין וע"כ דאי איכא איסורא מכין בודאי א"כ הא הכא עבר בודאי אתקנתא דרבנן. גם לישנא דרב מאן דמבטל גיטא משמע בפשיטות כפירש"י ואין להקשות הא יש שם דברים דוודאי אסור כגון להכות שלוחא דרבנן הא ליתא דדינו כמו אחר דמשלם לו כפי הדין אבל כאן שיסברו דאין עליו כלום והוא עבר איסור ותקנתא דרבנן ואפי' דעדיפא מינה ראוי לו דהיינו לנדותו כעבריין וע"כ דרב בפניו מיירי ומ"מ נראה דמודה רש"י דאי ביטל בפני עדים בפני' דאין לו כלום דליכא למיחוש דשליח יתן רק בפני' בלבד יש לחוש דיכחישנו שלא ביטל והבעל לא יאומן שביטל כל שאין לו מיגו כשימסור לאשה אבל בפני עדים ובפני השליח נראה דמודה ואפשר אפי' לכתחילה מותר בזה

סעיף סח. שליח שהביא גט אין חוששין שמא בטלו הבעל או שמא מסר מודעא ונתנו לאשה בחזקת שהוא חי אפי' הניחו (קז) זקן או חולה (וי"א דוקא חולה בידי שמים אבל (קח) הוכה ונעשה טרפה דינו כגוסס) (הגהות אלפסי) אבל אם הניחו (קט) גוסס (קי) לא יתננו לה שרוב גוססים למיתה ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת ויש מי שאומר דהא דאמרינן בזקן דוקא בפחות מבן פ' (או יותר מק' אבל מבן פ') (טור בשם הרמ"ה) (קיא) עד בן מאה (קיב) דינו כגוסס

(קז) זקן או חולה. ה"ה זקן וחולה כדמוכח מדברי התוס' דלא מצי לאשכוחי בסבתא וברתא שום גוונא לחוש להו דמתו ומ"מ נלפענ"ד דבהגיע לגבורות וחולה אף אביי מודה דהא לא מקשה עלי' דרבא רק מזקן שהגיע לגבורות בלבד א"כ בחולה נמי מהיכי תיתי דחולק וכן נראה להוכיח מדברי תוס' פרק המפקיד הנ"ל דאל"כ מה זה שתרצו דהגיעו לגבורות דהא התם אביי שואל היכי ניעביד ואביי ל״ל דרבא בגבורות וברור דכוונת התוס' דידעו דשבויים דמי לחולה תדע דמסקי דעדיף טפי דאפי' שבוי לבד הוי סגי לחוש דמתו