תפארת יעקב אבן העזר גיטין רד

ממילא לא יועיל כמו אם הי' מבטל בפי' שלא בפניהם א"כ למה לא יוכל לבטל זשב"ז ולכתחילה י"ל דאסור לגרום הפקעת קידושין אבל דיעבד למה לא יהא בטל ובאמת נראה דרש"י לא פי' כן רק גבי שלוחים דלא מצא סברא למה יתבטל הכל דדוקא בעדות שייך לומר בטל מקצת בטל כולו ולא בשליחות לכך בעדות לא פי' כנ"ל רק בשליחות אבל אכתי קשה כנ"ל וצ"ע

סעיף סב. בד"א שהוא בטל כשביטלו בפירוש אבל אם לא ביטלו בפירוש אע"פ שגילה דעתו שחפץ בביטולו כגון שא"ל השליח לא נתתיו לה עדיין ואמר ברוך הטוב והמטיב וכיוצא בזה אינו בטל ולא עוד אלא אפי' (צט) היה מחזר לרוץ אחר השליח לבטלו ולא הספיק להגיע אליו עד שהגיע לידה אינו בטל: הג"ה. וכן אם אומר לשליח החזיר לי גט זה ואני נותן לך גט אחר אינו אלא גילוי דעת ואינו בטל (מרדכי ריש התקבל) כתב אחר השליח שלא ליתן הגט הוי ביטול דיכול לבטל ע"י כתיבה (תשו' הר"ן בב"י) השולח גט לאשתו ואמר לשליח אם תרצה האשה (ק) לבוא אלי אקיימנה ואם לא פטור אותה בגט והלך הבעל מן העיר ההיא ואח"כ באתה האשה עם השליח לאותה העיר יכול השליח ליתן הגט דהא לא באתה האשה אל הבעל כי יצא מן העיר קודם בואה ואפי' היה הבעל בעיר אם לא יוכל להתפייס עמה יוכל השליח ליתן הגט דמה שאמר תחילה אם תבוא אלי אקיימנה אינו אלא דברים בעלמא ולא הוי אלא גילוי דעת שאינו כלום (טור בשם תשו' הרא"ש)

(צט) הי' מחזר לרוץ אחר השליח. זהו מה דאמרי' בש"ס משהגיע גט לידה פשיטא [והא דלא קאמר קמש"ל תכ"ד משום דזהו הו"ל לאשמעינן בעל בעצמו בלי שליח] ומשני מהו דתימא בטולי' בטלי' וכו' והקשו תוס' דתקשי לי' לרבא דקאמר גילוי דעת בגט מילתא וע"ש מה שדחקו מאד ליישב ולפעד"נ דלק"מ במנ"פ אי מיירי דהי' רודף אחריו ואין עדים כלל בדבר רק הוא אומר כך או שיש ע"א א"כ וכי עדיף גילוי מאם הי' מבטל בפי' דלא מהני אפי' דיעבד רק בפני שנים עכ"פ ואי דיש עדים דרדף אחריו לבטל א"כ למה באמת לא ביטל לפניהם ובאמת דלפי דעת הריב"ש דזה שלא בפני זה ל"מ אפי' לר"נ אם כן יש לומר דיש שנים שלכל אחד הי' אומר ושואל על השליח לבטלו ול"ה זב"ז ול"ה יכול לבטל בפניהם אבל באמת ברמב"ם קשיא דלא זכר כלל הך דינא דזה בלא זה ל"מ אפי' דיעבד לכן ברור דאמרי' דודאי לא ביקש כלל לעבור על התקנה לבטל שלא בפניו מחשש ממזרות וכדומה רק שאל על השליח והי' מחזר להשיגו לבטל בפניו והשתא שפיר ס"ד אם באמת לא השיג השליח נימא כיון שהי' מחזר לבטל בודאי שלא בפניו קמש"ל כיון דלא ביטל בפני הנך דשאל להם על השליח רק הי' מבקש לבטל לשליח אמרי' דלא ביטל כל כמה דלא השיג לשליח וא"כ ל"ש כלל גילוי דעת בכאן דדוקא התם בשעה שאמר הטוב והמטיב הי' דעתו לבטל משא"כ כאן ולשון הטור ומחבר שכתבו ולא עוד אפי' הי' מחזר צ"ע דהא בהא ע"כ אפי' רבא מודה כמ"ש תוס' או כמ"ש אבל בהך דמעיקרא רבא פליג א"כ הך דמעיקרא הוי רבותא טפי

(ק) לבא אלי אקיימנה. עב"ש בשם ט"ז ולא משמע כן בתשו' הרא"ש ומבואר להדיא דאמר לו כן בשעת מעשה אבל העיקר בזה דמשום תנאי בלא"ה ל"מ שהרי לא זכר כלל בפי' שיתבטל אם תבוא רק אקיימנה ותנאי צריך ביאור בפי' דהא בעינן כפול ושאר משפטי התנאים רק מטעם ביטול אתינן עלה ושפיר קאמר דהוי גילוי דעת ולפ"ז אם התנה בפי' ככל משפטי התנאים בודאי מהני ובלא"ה הכא בודאי לא הי' כוונתו רק שאם תבא אלי' ותרצה לדור עמו יתרצה בכך אבל אם לא תרצה רק הוא יבא אצלה אינו רוצה א"כ אם באה לקבל גט ולא לדור עמה אינו כלום והוי כלא באה ואם באה ורוצה להיות עמו אז תלוי בהנ"ל אי הי' תנאי גמור או לא

סעיף כג. באיזה לשונות מבטל הגט אמר (קא) בטל הוא אי אפשי בו גט זה לא יועיל לא יתיר לא יעזוב לא ישלח לא יגרש יהא כחרס הרי הוא כחרס אם אמר א' מלשונות אלו וכיוצא בהם הרי זה בטלו אבל אם אמר גט זה אינו גט פסול הוא אינו מועיל אינו מתיר אינו משלח אינו מגרש חרס הוא לא אמר כלום. אמר גט זה בטל ולא אמר הוא או שאמר גט זה בטל שמשמעו פועל עבר כמו חמק עבר (קב) הרי זה ספק

(קא) בטל הוא. בש"ס הקשו הא גבי מתנה לשעבר משמע ותרצו דלישנא דמהני בה קאמר והק' הרשב"א דהא אפי' אי לשעבר משמע נאמן במיגו דהי' מבטל להבא ותי' דדומיא דאי אפשי בה קתני דלאו משום מיגו הוא. ויש לתמוה דמ"מ מאי מבעי' לן בטל מהו דהא ס"ס נאמן במיגו ומאי נפ"מ וצ"ל דכוונת הרשב"א דדומיא דאי אפשי בה קתני דלאו משום מיגו ה"ה בטל הוא מיירי בגוונא דליכא מיגו שאמר לפנינו בטל הוא תיכף כשמסרו לשליח ליתן ובכה"ג בעי בטל מהו אך יש להקשות מאי מייתי מהרי הוא הקדש הא התם פשיטא דנאמן במיגו ואפשר דמה"ט הביא רש"י מהא דנדרים הרי הן מוקדשין ושם ליכא מיגו דתיכף אמר כשנתן לו חבירו עיי"ש ובזה יש ליישב קו' תוס' מככר זה הקדש ודו"ק גם בלא"ה צ"ל כן דאל"כ בהקדש בלא"ה שחד"א ואינו ענין לגט ולפי הנ"ל א"צ למה שדחק הב"ש בהך בעי' דבטל בלא הוא. עוד הקשה הב"ש באמר פסול הוא למה ל"א דנכתב במחובר והוא תמוה במנ"פ אי גילה דעתו שרוצה לבטלו הרי ידעינן דלביטול נתכוון ול"מ בלשון זה ואי לא גילה דעתו הרי הדין שיתקיים בחותמיו ואם נתקיים הוי כמיגו במק"ע והרשב"א דהקשה כן ע"כ דפליג באמת אהך דינא דיתקיים בחותמיו ונראה טעמו כיון דקתני אינו כלום משמע דלא הועיל כלום ואפי' קיום אינו צריך אבל לדידן דצריך קיום בלא"ה לק"מ

(קב) הרי זה ספק. הרמב"ם מסיים בזה דאם נתגרשה בו הוי ספק מגורשת ואף כפי הנראה מהרמב"ם בשנים ששלחו שני גיטין דכל ספק ע"י שליח לאו כלום דלא נעשה שליח על הספק היינו אם יש ספק שנולד ביד השליחות מצד אחר לא בספק אם הוא שליח ודו"ק

סעיף סד. יש מי שאומר שאם אמר (קג) יהא פסול בטלו (אמר לא תצא לצמיתות הוי בטל וכאילו אמר היום אין את אשתי ולמחר את אשתי) (ב"י בשם תשובות הר"ן סי' מ"ח)

(קג) יהא פסול. זהו מה שנחלקו הרמ"ה והטור. ודעת הרמ"ה דהוא בטל והטור חולק וטעמו דלא דמי להרי הוא כחרס דשם זה א"א שיתקיים על הגט כלל ע"ש. והנה מדברי רשב"א בחידושיו שהקשה בפסול הוא דילמא מחובר קאמר ותי' דא"א פרושא הוי מפרש ומדקאמר פסול הוא סתם הכוונה באותיות הגט והרי אנו רואין שהאותיות כתקנן ולפ"ז גם פסול הוא א"א שיתקיים על הגט כלל דא"א שיתקיים בפסול מבחוץ. א"כ באמת יפסול דנאמן במיגו וע"כ דמפרשינן פסול באופן שאנו רואין להיפוך והרי ממש כחרס הוא והי' אפשר לדחות דברי הרמ"ה בענין אחר דהרי הוא חרס יש לפרשו על ביטול ג"כ דכשנתבטל באמת חספא בעלמא הוא