תפארת יעקב אבן העזר גיטין רג

סעיף סא. שלחו ע"י ב' או ע"י י' (צה) יכול (לו) לכתחילה לבטל זה שלא בפני זה ואותם שביטל שליחותם בטל ואינם יכולים לעשות שלוחים אא"כ יתמנו פעם אחרת ובעשרה שעשאם שלוחים (בין) לכתוב וליתן גט בין שעשאם שלוחים להולכה אם ביטל מקצתם (צז) לא נתבטלו כולם ויש מי שאומר (צח) דבשליחות אם ביטל א' מהם נתבטלו כולם

(צה) יכול לכתחילה. עב"ש מ"ש בשם הב"ח בדעת הטור ובאמת שדברי הטור לקוחין מדברי תוס' בד"ה ליבדור דכתבו דאפי' להך טעמא דפליגי בעדות שבטלה מקצתה דייק שפיר דמ"מ לרבי ל"מ איבדורי דיכול לבטל כולן זשב"ז משא"כ לרשב"ג אפי' יבטל כולן זשב"ז ל"מ וצ"ל דאף דל"ש דכתבו ויהבו דהא ביטל כולם מ"מ אינו יכול להתחיל לבטל זשב"ז דאכתי כיון דלרשב"ג בטלה כולה שיבטל להב' ילך הב' ויתן הגט אבל לרבי כיון דלא בטלה כולה כדין ילך הב' ויתן א"כ הוא יבטל כל אחד בפ"ע עד שיבטל כולן ולפ"ז אם יבטל לכ"א כולן רבי מודה לרשב"ג דהא אכתי יש לחוש קודם שיבטל להם ילך ויתן ובאמת כבר נתבטל א"כ אסור לכתחילה עכ"פ אפי' לרבי רק דיעבד מבוטל דכל מצד התקנה בטלו מבוטל לרבי אבל לכתחילה אסור והן הן דברי הטור ולפ"ז לפמ"ש לעיל בכוונת התוס' וכפי הנראה מדברי תוס' שם לעיל מינה דמודה רבי בפחות מג' לר"ש ופחות מב' לר"נ דבטלו אינו מבוטל מתקנה חוץ דבשב"ע א"כ הכא אם ביטל כאו"א בפ"ע רק לכל אחד ביטל כולן שלא בפניהם אפי' לדידן דקיימ"ל כרבי אינו מבוטל אפי' דיעבד דמודה רבי כל שלא ביטלו בפני ג' לר"ש או ב' לר"נ דאינו מבוטל ואף דהכא ביטל כולם קא כבר נתבאר דבכה"ג אפי' ביטל כולם איכא למיחוש דמה"ט לרשב"ג אפי' לא ביטל רק לכאו"א בעצמו אינו מבוטל. איברא כבר נתבאר דדברי התוס' צ"ע בזה ועיקר קושיתם מה שהקשו מנפ"מ בין ר"נ לר"ש כבר נתבאר לעיל ליישב בפשיטות וכן מה שהק' מנ"ל דבעדות שבטלה פליגו דילמא בבטלו מבוטל ומתוך כך הוצרך ג"כ לחדש דלרבי נמי איכא גוונא דבטלו אינו מבוטל מתקנה כמ"ש לעיל ובאמת כבר נתבאר דבלא"ה לק"מ. אבל עכ"פ יש לתמוה האיך לא זכרו הפוסקים כלל דעת התוס' בזה דבכה"ג אפי' בטלו אינו מבוטל אם ביטל כולם כ"א בפ"ע רק לכל אחד ביטל השאר שלא בפניהם אבל עכ"פ לכתחילה ודאי לדעת התוס' הנ"ל א"י לבטל כמו שהוכחתי וזהו כוונת הטור בודאי. איברא דברי התוס' בד"ה ליבדור לא נתברר לי כלל במנ"פ אי דלא משמע להו דהכוונה זילו אטמורי ואותן השנים שיכתבו הגט רק דמשמע דלכולהו אמר שיטמינו עצמם א"כ אכתי תקשי להך טעמא דעדות שבטלו למה לו להטמין כולן יטמינו איתן שכתבום ואם יבטל השאר לא יתבטלו הם וע"כ דבאמת י״ל כך שציוה שיטמנו אותם שכתבום וא"כ בלא"ה פשיטא דא"ש לרבי דליכא לאקשוי' ליבדור איבדורי דהא שנים החותמים צריכין בהכרח לחתום זה בפני זה וצריכין להיות ביחד א"כ הוצרך ליתן עצה שיטמינו עצמם ודברי התוס' צ"ע אבל עכ"פ דעת הטור ודאי כמ"ש בדברי תוס' הנ"ל

צו) לכתחילה. כ"כ כל הפוסקים דקיימ"ל כרבי אפי' לכתחילה, אבל לפענד"נ דדעת הרי"ף והרמב"ם שלא זכרו כלל הך פלוגתא בעדות שב"מ אי בטלה כולה או לא דס"ל דלפי המסקנא דקאמר הילכתא כרבי בשתיהן לא נחלקו כלל בעדות שב"מ דלכ"ע בטלה כולה כמ"ש התוס' ורבי לטעמי' דבטלו מבוטל ויכול דקאמר היינו שיש כח בידו לבטל ומיירי קודם תקנה או בתר תקנה דיעבד והא דמוקי בש"ס פלוגתייהו בעדות שבטלה וכו' היינו להך דקאמר חדא כרבי וחדא כרשב"ג א"כ ע"כ דלאו בבטלו מבוטל תלי' מילתא רק בעדות שבטלו פליגו ושפיר י"ל חדא כרבי וחדא כרשב"ג: כמ"ש תוס' אבל אי בבטלו מבוטל פליגו ע"כ או הלכה כרבי בשתיהן או לא ואי קשיא באמת מ״ש דפליגו בהא שנית גם למה לי זשב"ז י"ל דקמש"ל דרבי אפי' לא ביטל רק אחד הכל בטל ולרשב"ג קמש"ל אפי' ביטל בפני אחד הוי כשלא בפניו וכן צ"ל בתוס' שם בד"ה רבי דאל"כ ל"ה מקשה תוס' מידי וזהו כוונת הרי"ף ורמב"ם דעתם דאינו יכול לבטל כלל בתר תקנה לכתחילה רק מעיקרא לא מיירי הרמב"ם כלל רק מדינא פסק כרבי דיש כח בידו לבטל והכל בטל ואפי' ביטל רק אחד דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כדקיימ"ל בעלמא

(צז) לא נתבטלו כולם. יש לי ספק אם אמר כולכם למ"ד ל"ב כולה דקיימ"ל כוותי' אי בכלכם נמי לא בטלה כולה דמה בכך דביטל לזה יכולים כלן הנשארים לכתוב וליתן או דנימא כיון דקאמר כלכם לכ"ע כל שנתבטל הקשר של כולן בטלו כולן ולכאו' מש"ס פ"ב דגיטין גבי אמר לעשרה לא נחלקו ר"י ור"ל אי משום עדים או חנאי ובקשו שם נפ"מ ולמה לא קאמר בפשיטות אם ביטל אחד והתם כלכם מיירי ולכ"ע בטלה כולה אבל משום תנאי פשיטא דל"ב כולה וע"כ דאפי' בכלכם ל"ב כולה דמה בכך דאמר כלכם כיון דביטל אחד יצא מן הכלל ונשארו הנשארים שיכתבו כולם חוץ מזה שביטל. והנה מדברי הרה"מ משמע דבכלכם בטלה כולה לכ"ע שהרי ביקש ליישב דברי הרמב"ם בכלכם כתב דזה רחוק אבל מ"מ נראה מדבריו דבכלכם בטלה כולה רק לא משמע לי' דרמב"ם מיירי בכלכם דוקא שהי' לו לבאר. והנה בדברי תוס' בד"ה רבי בחד תי' דכתבו דאפי' יבטל בפני ג' באמר לעשרה לכ"ע בטלו אינו מבוטל דאע"ג דבטלה כולה פעמים יטעו דל"ב כולה ויש לתמוה דשם מבעי' לן בכלכם אי טעמא דרשב"ג דעדות שבמב"כ ואזילו כתבו ויהבו א"כ בכלכם דל"מ כתבו ויהבו מודה או לא עיי"ש והשתא תקשי מה בכך מ"מ איכא למיטעי דל"ב כולה ואזילו ויהבו דאף דאמר כלכם הרי נתבטל זה ויצא מן הכלל ואין בכלל רק הם ועכצ"ל דבכלכם לכ"ע בטלה כולה וליכא למיטעי כלל דלא בטלה אבל מסוגי' הנ"ל ודאי מוכח כמ"ש. גם לא הבנתי כלל לחלק בין כלכם ללא אמר כלכם לענין שיתבטלו השאר וכן נראה מסתימת הפוסקים אף דמדברי התוס' וה"ה נראה לחלק בזה כמ"ש מ"מ כיון דבלא"ה נראה דלא ס"ל להפוסקים מ"ש התוס' לחוש לטעות דאל"כ הי' להם להזכיר למ"ד בשלוחים בטלה כולה דאפי' דיעבד אינו מבוטל דיחשבו לא בטלה ואפי' רבי מודה בפרט דעיקר קושית התוס' כבר כתבתי ליישב בלא"ה ומסוגי' הנ"ל מוכח דאין חילוק כלל ואפי' בכלכם לא בטלה כולה לכך אין חילוק בין עדים לתנאי א"כ נראה פשוט דאין לחלק כלל בזה ולמ"ד לא בטלה בכל גווגא לא בטלה כולה אפי' בכולכם

(צח) דבשליחות. זהו מה שכתבו לדעת הרמב"ם וא"צ להשיב כמה רב מהדוחק יש בפי' זה ודברי הרמב"ם א"א שיתפרשו כך דהא אמר כתבו ותנו וכן בש"ס ע"כ שאמר להם תנו דאל"כ צריכין להחזיר לו הגט א"כ בידו לעשות מה שירצה וע"כ דאמר תנו א"כ מבואר דגם בשליחות הולכה נחלקי אבל כבר נתבאר דעת הרמב"ם דלא מיירי התם כלל מתקנה דזה זכר אח"כ שם רק שיש כח בידו לבטל וסובר עדות שבמב"כ ורבי ורשב"ג בבטלו מבוטל נחלקו ובש"ס קאמר להנך דס"ל דחדא כרבי וחדא כרשב"ג אבל לדידן דבאמת בתרווייהו הלכה כרבי כמסקנא דר"נ לא פליגו כלל בעדות שבמב"כ דלכ"ע בטלה כולה בין בעדים בין בשלוחים. והנה רש"י פי' שם בשלוחים דכי היכי דבטני' להאי בטלי' להאי ומשמע דזהו סברא דבטלה כולה, ויש לתמוה דא"כ מאי איכפת לי' לרשב"ג כיון דסובר בבטלו בפי' אינו מבוטל שלא בפניו א"כ ביטול זה דאינו רק מכח כי היכי דבטלי' להאי בטלי' להאי למה יהא עדיף שיועיל וא"כ