תפארת יעקב אבן העזר גיטין רב

גם בב' דאיכא חשש ממזרות בטלו מבוטל והוא תמוה כיון דכל עיקר דינו של ר"נ דגם משום חשש ממזרות בטלו מבוטל א"כ מה צורך לו לפרש ב"ד ב' אפי' יפרש ב"ד ג' ומעיקרא נמי לא עשו פחות מג' משום חשש ממזרות מ"מ משום חשש ממזרות בטלו מבוטל לעולם בין מעיקרא בין השתא ולא חידשה התקנה רק לכתחילה אפי' בפני ג' לא דליכא למימר דהשתא יש לו הכרח דגם משום חשש ממזרות בטלו מבוטל דהא ליתא דפשיטא דהא גופא אינו הכרח דבי תרי מיירי דג' פשיטא דאיקרי ב"ד וע"כ דמשמע לי' מסברא דבטלו מבוטל לעולם א"כ תיקשי כנ"ל. ואמת דדברי תוס' הללו יש להשיב קצת דבלא"ה הקשה מהרש"א דמה צורך להם לומר דחד לכ"ע בטלו אינו מבוטל משום מה כח בי"ד יפה הא בלא"ה הוי דבשב"ע ולפי הנ"ל דהתוס' הכריחו דע"כ לית לי' לר"נ בחד משום דבשב"ע דא"כ תקשי כנ"ל וע"כ דבחד טעמו של ר"נ משום מה כח בי"ד יפה והיינו דכל דלא נזכר בראשונה להתיר אף אז הי' בטלו אינו מבוטל וא"כ מוכרח לפרש בפני ב' דאי ג' א"כ כל פחות מג' מ"ש חד או ב' הי' בדין בטלו אינו מבוטל ולק"מ קושית מהרש"א אך הא גופא קשיא דהתוס' כתבו לעיל משום דבשב"ע וביותר יש לתמוה דפי' כתוס' ונתן טעם בחד משום דבשב"ע ולפ"ד פשיטא דקשיא כנ"ל

ולפ"ז הי' נ"ל להכריח דעיקר פלוגתייהו לדידן אי מהני בג' וא"כ כיון דקיימ"ל כר"נ הי' מותר בג' אמנם בעיקר קו' תוס' דמנפ"מ נלפענ"ד פשוט ליישב והוא דאפי' ר"נ דפסק כרבי דאמר בטלו מבוטל היינו משום דל"א מה כת בי"ד יפה באיסור שתהא התקנה בעצמותה אלים שלא יוכל לבטל בשום פנים כיון דאיסורא הוא אבל ודאי אי לא הועילו חכמים בתקנתן רק באופן זה בודאי מודה דיש להם כח לעשות כן דהא הך מילתא אפקעינהו אמרי' בכמה מקומות והלכה כך היא רק דסובר באמת דהתיקון משום ממזרת ובהא כל שתקנו דלא יבטל בפני ב' בודאי הועילו בתקנתן דהא אינו חשוד לקלקלה במזיד א"כ אף הוא שירצה לבטל הגט יבטלנו בפני ג' שיתוודע הדבר ושוב ליכא חשש ממזרות וא"צ להפקיע הקידושין אבל בהך חשש משום עגונא אי היתה תקנת חכמים בשביל זה בודאי הי' ראוי להפקיע הקידושין דאל"כ לא הועילו כלום דאכתי כדי שלא תתגרש יבטל בפני ג' עכ"פ וכ"ש כפי הנראה עיקר התקנה לאותן שכופין להוציא כדאמרי' לקמן שם דלאחר הכפי' אכתי יבטל ותתעגן א"כ אי לא יפקיעו הקידושין לא יועילו כלום והשתא בהא פליגו ר"ש סובר בפני ג' א"כ ממילא הלכה כרשב"ג ולר"נ בפני ב' הלכה כרבי ומהאי טעמא סובר ר"נ כרבי באמת אבל בממון כל שתקנו ב"ד ראוי שיועיל תקנתם ולכך פריך לר"נ ומשני ממון שאני ודו"ק

(צב) בפני שנים. עב"ש דהתוס' מסופקים אי בפני השליח צריך שנים ובאמת הא ליתא דמעולם לא נסתפקו התוס' בזה רק דמעיקרא תרצו בפשיטות דרגיל בכך מכח האיסור וחזרו לתרץ דהוי משמע לכאו' דמעיקרא קודם תקנה מיירי להנצל מב"ד ובתי' הראשון הוי ס"ל דמ"מ בקל יוכל לבטל בפני ב' מלהגיע בשליח וע"ז תרצו עוד דקמש"ל דל"א לצעורא אבל הא פשיטא להו דבפני השליח אין צריך כלום דהשליח נאמן שביטל בפני' דבידו שלא ליתנו. והנה הרי"ף והרא"ש כתבו דהלכה כר"נ דר"י קאי כוותי' והוא תמוה לכאו' דמפורש בש"ס הלכה כר"נ ונראה דהם ס"ל דר"נ מטעמא דב"ד בי תרי קאמר דאזיל לטעמי' שנים שדנו דיניהם דין א"כ הוי משמע מדקיימ"ל כר"נ דהלכה דיניהם דין ג"כ לזה קאמרי דהלכה משום דר"י קאי כוותי' והוא לאו מהאי טעמא קאמר רק אפי' אי הפי' ב"ד ג' מ"מ באמת כך הי' עושין משום חשש ממזרות דאינו חשוד לקלקלה אבל ר"נ הי' חש דפעמים לא ימצא ג' ויבטל בפני ב' שלא יוכל לבטל רק בפני השליח וקיימ"ל כוותי' ומהאי טעמא שקלינן וטרינן אליבא דר"ש בפרוזבל משום דבהא לית הילכתא כר"נ ובזה מיושב פירש"י במשנה ודו"ק: י

והנה הב"י הביא דברי ר"י והירושלמי דמשמע דבפני השליח צריך שנים ולפענד"נ דודאי עיקר כוונת רבינו ירוחם דאף דתיקן ר"ג שלא לבטל רק בפני' ה"מ הבעל בעצמו אבל בשולח אחריו שליח והשליח יודע שיבוא לשם עכ"פ במשך שלשה חדשים להבחנה דליכא חשש ממזרות רק דירא שיגיע הגט לידה קודם בואו א״כ יוכל לבטל מעיקרא בפני ב' כדי שיועיל הביטול בבואו לשם אפי' אחר שהגיע לידה וכן ראו באמת שיעשה דאי לא יבטל ויבוא אח"כ יש חשש דהוא לא יאומן ובאמת כבר נתבטל שהרי מסר לשליח שיבטל קודם שהגיע לידה ולכך קאמר דצריך שיבטל בפני ב' ואין הוא מכלל דהוא במקום הבעל אבל במבטל בפניו מידה דמהני רק דמ"מ צריך שיעידו עליו שנעשה שליח כמו שכתב בהג"א בשם ריב"א

(צג) ואין הבעל נאמן. עב"ש מה שדחק בזה ולק"מ דפשיטא דהכוונה דהבעל א"נ כשאין השליח כאן כבר מסרו לאשה והשליח נאמן אם אמר מעיקרא קודם שמסר שהבעל ביטלו ומ"מ מסרו לידה דאולי לצעורא אמר וכדומה או ששכח הביטול ומסרו אבל ודאי אי לא אמר השליח הביטול קודם מסירתו לאשה ג"כ א"נ וזה פשוט

(צד) ביחד. דין זה צ"ע כיון דמיגו מהני וכן השליח נאמן אלמא דלא בעינן בהא רק שיתוודע לנו אמתות הביטול א"כ וכי עדיף עדים שלא ביחד משליח או הבעל בלבד במיגו וכאן דמיגו מהני כ"ש עדים ומ"ש בביאור הגר"א כיון דקרי להו ב"ד בעינן זה בפני זה דל"ש לאכשורי זה שלא בפ"ז רק בעדות הוא תמוה לפענ"ד דהא חזינן דאינו צריך רק שיתברר לנו אמיתות הביטול דהא אפי' בינו לבין עצמו מהני וא"כ כ"ש עדים וצ"ע ועוד דבלא"ה כ"כ לעיל סקס"ב דאף דקיימ"ל כר"נ מ"מ בהא לא קיימ"ל כוותי' דב"ד תרי מדשקו"ט בש"ס בפרוזבל אליבא דר"ש רק הוא לטעמי' דב' שדנו דיניהם דין ולכך קאמר דבי תרי ב"ד קרי להו ואנן באמת מפרשי' משנה בג' וכן מוכח מפירש"י במשנה להדיא ע"ש א"כ שפיר י"ל דסגי זה שלא בפ"ז אם ביטלו וכ"כ לר"נ כמו דתרי מקרי ב"ד דסובר שנים שדנו ה"ה חד כמ"ש תוס' פ"ק דסנהדרין רק הכא חד לא משום דשב"ע אבל ל"ש לומר דזה שלא בפני זה לא מיקרי ב"ד לר"נ. ואף שהתוס' שם כתבו בד"ה רבי ג"כ דזה שבפ"ז ל"מ היינו מכח קושי' שם דילמא רבי לטעמי' דבטלו מבוטל ודיעבד קאמר אבל המעיין ברש"י שם טפי בפשיטות דיכול היינו לכתחילה וכוונתו דאי דיעבד מכח בטלו מבוטל ל"ל זה שלא בפ"ז אפי' שלא בפניו לגמרי מבוטל ועוד כיון דהיינו הך פלוגתייהו דבטלו מבוטל הא תו ל"ל וע"כ דהכא בלכתחילה נחלקו בעדות שבטלה מקצתה וגם עיקר ראייתם מפרק הזהב יש לדחות ודו"ק]

ועוד דבלא"ה דברי תוס' תמוהין לכאו' בזה דאכתי תיקשי כיון דבפני השליח מודים התוס' דא"צ כלום וזה בעצמו שביטל בפני' נתבטל א"כ כיון דס"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה א"כ ממילא כלהו בטילין ומה בכך דאין דבשב"ע פחות משנים הא לאו מביטולו של זה בטילין רק כיון דהאחד נתבטל כלהו בטלין ואפי' אי בעלמא בעי' זה בפ"ז הכא ל"ש זה. ואכתי תקשי די"ל דרבי לטעמי' דבטלו מבוטל ובאמת בזה יש לדחוק דס"ל לתוס' דלר"נ כל פחות מב' מודה דאינו מבוטל מתקנה וכמ"ש תוס' לעיל והמהרש"א הקשה שם למה להו לתוס' זה הא בלא"ה הוי דשב"ע ולפי הנ"ל ניחא דאי מתקנה לר"נ לעולם בטלו מבוטל תקשי כנ"ל אבל מה דחוק דבר זה לומר דלרבי דסובר בטלו מבוטל מודה דאיכא גוונא דאינו מבוטל מתקנה ועכ"פ ד"ז צ"ע לפענ"ד ועיין מ"ש בסמוך: