תפארת יעקב אבן העזר גיטין רא

הדר ל"ה גירושין כלל וע"כ צ"ל דבאמת הך סוגי' ר"מ הוא ולדידי' קמש"ל מתני' רבותא דל"א לצעורא ולפ"ז הרמב"ם דפוסק דאפי' לר"א מועיל ע"ח בלבד זכר כל הני בבי אבל הטור דסובר דבעינן דוקא ע"מ לא זכר כלל מכל הני בבי דלא צריכי כנ"ל ומיהו בדברי המחבר יש לדון דהביא לעיל סי' קל"ג דעת הרמב"ם גם להי"א אינו רק פסול ולא בטל לדעתו וכדברי הגאונים שהביא הרמב"ם א"כ הי' לו להזכיר גם כאן כל הני בבי וצ"ע. ודע דעל מה שאמרו שם או ששלח אחריו שליח כ' במרדכי והג"א וז"ל מפרש ריב"א כגון שיש לשליח השני עדים ששמו הבעל שליח, קודם שהגיע הגט ליד האשה שאל"כ חיישינן לקנוניא דאפי' אם יאמר אחר שהגיע הגט לידה אני שלחתיו לבטלו לא נאמינו עכ"ל. נראה מדבריו דמיירי שהי' שליח השני בא אחר שהגיע גט לידה ומ"מ כשיש לו עדים דהבעל עשאו שליח קודם שהגיע גט לידה מהני הביטול והטעם דמה ששלחו לבטל לפני עדים הוי כביטל אז בשעת השליחות ונראה דאפי' למ"ד בטלו שלא בפניו אינו מבוטל אבל שלח ע"י שליח מהני הביטול למפרע כיון ששלח להודיעו רק בא אח"כ ובאמת שדבר זה חידוש גדול ולא נזכר ברמב"ם כלל משמע דדמי ממש כמו ביטול עצמו דלא מהני רק קודם שיגיע ליד האשה. גם יש לדקדק בש"ס דפריך שלח אחריו שליח ל"ל יקשה הא טובא קמש"ל דמהני ביטול שליח שני אפי' אח"כ ואפשר לומר להיפוך דמזה למד ריב"א דינו דוודאי יש להבין מה זה דקאמר לא אלימא שליחותי' דבתר דמה ענין זה לגט דוקא בכ"מ צריך לאשמעינן זה דמי ששלח שליח לעשות לו איזהו דבר יכול לבטל השליחות ע"י שליח גם מה ס"ד דלא אלים ומה נפ"מ הבעל או שליח הבעל דכלל הוא דשלוחו כמותו אבל לריב"א ניחא דס"ד כיון דשליח ראשון כבר גמר שליחותו א"כ לא אלימא שליחות דבתרא לעקור שליחות דקמא כל כמה דלא נתבטל מלהיות שליח ובודאי אם ביטל בתרא לקמא קודם שמסר הגט שוב אינו שליח אבל כ"כ דלא ביטל שליחות הראשון לא אלים דבתרא א"כ הרי עשה ראשון שליחותו קמש"ל דאלים דבתרא אפי' לא נתבטל עדיין קמא והיינו כריב"א לפ"ז הי' אפשר לומר דאם הגיעו קודם שמסר א"צ עדים על כך דמ"מ נאמן שלא ימסרנו לאשה בפרט דאם לא ימסרנו יהא הבעל נאמן א"כ יוכל להתברר ע"י הבעל בעצמו אבל, אם לא ישמעו לו וימסרנו שוב לא יאומן הבעל משום קנוניא ואפשר לומר ג"כ להיפוך דבהא פשיטא דצריך עדים רק דס"ד, דאח"כ יהא נאמן ע"י אמירת הבעל קמש"ל דחיישינן לקנוניא וצ"ע בזה אבל עכ"פ הא ודאי נראה ברור דאם הגיע לידה והביא שליח עדים שעשאו שליח קודם שנתן ראשון לידה נאמן לריב"א הנ"ל כמ"ש ובכל זה לא כתבו הטור ומחבר ואחרונים כלום ולא ידעתי למה

עוד שם קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח וכתבו התוס' דיש לתמוה דלא נקט רבותא אפי' ממילא דתימא לומר דבאמת לא מהני והר"ן הוסיף בראי' דמהני דאי לא נימא דקמש"ל דוקא קידם ובאמת אין זו ראי' דאי הוי משני כן אכתי תקשי או ששלח אצלה שליח אבל בעיקר הקו' נראה פשוט דודאי כל ממילא כלהו דמי להדדי והא דקאמר דס"ד לדידה ודאי לצעורא היינו לפי שקידם ס"ד אי כוונתו לבטל למה מיהר לבא אצלה קודם השליח הי' לו לבטל לשליח וע"כ דלצעורא איכוון לכך מיהר קודם כדי לצערה קמש"ל דלא אבל ממילא פשיטא דל"א לצעורה כמו גבי שליח ממילא דאין רבותא בדידה טפי משליח רק בקידם וז"ב אבל עכ"פ לכ"ע אפי' ממילא וכ"כ הרמב"ן בחידושיו להדיא וגם בזה לא בארו הפוסקים ועיין

(צ) אפי' תוך כדי דיבור. וכתבו הפוסקים דזה נלמד מהא דב"ב (דף קכ"ט) דהילכתא תכ"ד כדיבור דמי בר ממגדף ומגרש וכו'. ולפ"ז יש להסתפק לפי דעת הרשב"ם שם דחומרא דרבנן הוא והוי ספק קידושין א"כ ה"ל הוי ספק מגורשת תכ"ד ויש לתמוה שלא זכרו דעתו מה גם להחמיר ואמת שהתוס' הקשו על פרושו שם מהא דע"ז דע"כ באומר אלי אתה דאל"כ אין הקדש לע"ז עיי"ש וע"כ דגזיה"כ הוא אבל באמת מלבד מה שהתוס' כתבו ליישב שם אבל בלא"ה משכחת לה בשוחט לשם הרים דבדיבורו נאסר והיא חוזרת תוכ"ד ואף דהוי מעשה מ"מ גבי מקדש ומגרש ג"כ איכא מעשה ומ"מ כיון דבעי דיבור ג"כ ס"ד שיחזור מדיבורו ונהי דהתם ודאי שחיטתו אסורה אפי' אי יכול לחזור דמ"מ לא שחט יפה אבל זבחי מתים ל"ה רק נבילה קמש"ל דאינו יכול לחזור אך יש לתמוה לכאו' ממגדף דנהרג על ידי זה ש"מ דאורייתא הוא אבל מ"מ נראה דלק"מ דבב"ב באמת לא נזכר מגדף כלל והיינו דמגדף ודאי דאורייתא דמ"מ כל שגידף סברא הוא לחייבו דמה בכך דחזר אי עשה תשובה א"כ למה לא יועיל תשובה אחר כדי דיבור וכיון שעבר עבירה האיך שייך שיחזור הא לא מהני תשובה רק מיתה בזה רק במקדש ומגרש לא מצא הרשב"ם טעם מדאורייתא שלא יועיל חזרה תכ"ד תדע דבאמת הקשה הר"ן בנדרים מנא להו לרבנן הא עיי"ש לזה פי' דרבנן הוא וא"כ ה"נ יש לדון לדעתו ספק מגורשת. עוד יש לתמוה לפמ"ש הר"ן בנדרים הטעם משום דבדברים חמורים כאלו בודאי הסכים עליהם בהסכמה גמורה עיי"ש א"כ תינח במגרש בעצמו אבל ע"י שליח ובא הבעל ורדף אחריו לבטלו ומצא אותו תכ"ד לנתינת השליח וביטלו בהא ודאי ל"ש סברת הר"ן כלל דמה יעשה שלא השיגו רק אחר הנתינה וקודם הנתינה הי' מועיל וא"כ בכה"ג י"ל דיועיל תכ"ד. איבר בגוף הדבר אני תמה מאד כי מה ענין זה להך תכ"ד דמגרש שלא נזכר חזרה תוכ"ד רק שיחזור אדם מדבריו שדיבר בעצמו תוכ"ד אבל מה ענין תוכ"ד של חבירו שיחזור בו זה דהא השליח נתן הגט לאשה והשליחות הי' קודם כדי דיבור רק שנחשוב כדי דיבור מאמירת השליח הא גיטך והאיך יחזור הבעל תוכ"ד של השליח וא"א לדון ענין זה רק על דרך זה כיון שכל שלא גמר השליח שליחותו יכול לבטל א"כ ס"ד שיבטלנו ג"כ תוכ"ד לגמר השליחות אבל אין זה ענין לתוכ"ד דעלמא ובהא ודאי ל"מ אפי' אי הי' הדין תוכ"ד כדיבור דמי גם בגט וצ"ע

סעיף ס. (צא) לכתחילה אין לו לבטלו אלא בפני השליח עצמו או בפניה אבל בדיעבד אפי' בטלו שלא בפניהם מבוטל והוא שיבטלנו (צב) בפני שנים: הג"ה. (צג) ואין הבעל נאמן לומר שבטלו אא"כ השליח או האשה מודים בדבר או שיש לו עדים שבטלו (ב"י וכן הוא בהג' אשיר"י בפ' השולח) י"א דאילו השנים שמבטל לפניהם השליח צריכים להיות (צד) ביחד אבל זה שלא בפני זה לא אבל אם מבטל הגט עצמו אפי' לאחר שנכתב מהני אפי' זה שלא בפני זה (ריב"ש סי' רל"ב)

(צא) לכתחילה וכו'. משמע דאפי' ג' ל"מ דאף דקיימ"ל כר"נ א"כ י"ל דתקנה ל"ה רק על שנים אבל ג' מהני לכתחילה ובזה ארווח לן קו' תוס' לר"י ליתקנו בפני ג' דבאמת למ"ד בפני ב' ג' מהני והשתא הוי אתי פיר בפשיטות נפקותא דר"נ ור"ש לדידן אי מותר בפני ג' ול"ה צריך לכל הדחוקים בתוס' שם וצ"ל דמשמע להו דאפי' לר"נ דבי תרי מיקרי ב"ד מ"מ לשון בי"ד כולל ג' בודאי וכיון דקתני עלה שלא יהי' עושין כן משמע ודאי דבכל אופן לא יעשו אפי' ג'. איברא שיש לתמוה על פי' התוס' דנפ"מ לרבי דאמר בטלו מבוטל וקיימ"ל כוותי' דלר"ש דוקא בג' דליכא חשש ממזרות אבל בב' אפי' בטלו אינו מבוטל ולר"נ