תפארת יעקב אבן העזר גיטין ר

בעלה שאינה אשתו עוד וא"כ ממילא בשקר לא תאמר כן ומה"ט הי' דעת רבינו ירוחם שהביא בסי' י"ז דדוקא כשאין הבעל מערער נאמנת אבל כשמכחיש לא מהימנא דלא אלים חזקה נגד טענת ברי של הבעל רק באינו מכחיש מהימנינן לה משום הך חזקה דהך חזקה הוי נמי בלי הכחשת בעל כנ"ל והב"י שם באמת השיג עליו דאפי' מערער נאמנת וכן משמע באמת אבל עכ"פ מדכתב אפי' מערער ש"מ דעכ"פ כ״ש בלי עירעור דמהני חזקה זו והיינו כמ"ש והיינו דאמרי' כיון דמסייען לה אפשר שתעיז בפניו אפי' בדבר שקר ואף דהבעל אינו יודע הוי העזה לומר בפניו שאינה אשתו עוד רק היכי דמסייעין לה השליח והבעל ששלח לה גט עכ"פ יכולה להעיזה ובזה י"ל דברי הטור סי' י"ז דפסק אפי' אחד מסייע הוי סיוע ואינה נאמנת וכאן כתב הרא"ש דסיוע של שליש ל"ה סיוע ולפי הנ"ל ניחא דלעיל דמיירי הרא"ש דהיא מכחשת לבעל בהא ל"ה סיוע של שליש סיוע דמ"מ מעיזה בפניו שהבעל יודע דמשקרת ועיקר ההעזה בפני בעל דאנן בלא"ה לא ידעינן עם מי האמת אבל בסי' י"ז מיירי דהבעל אינו יודע ומ"מ נאמנת מכח העזה כנ"ל וכדברי ב"י ור"י ובהא סיוע דחד הוי סיוע כיון שאין הבעל יודע דמשקרת ודו"ק

סעיף נז. שליח קבלה שקיבל הגט לאשה ושלחו לה בפני שני עדים והגיע הגט לידה ונטלתו והרי הגט יוצא מת"י והיא אינה יודעת אם בעלה שלחו לה או שליח קבלה שלה או שלוחו של בעל הרי זו מגורשת ואם בא הבעל וערער שלא כתבו או שהוא גט בטל יתקיים בחותמיו שהרי עדים מעידים שהגט שנתנו לה יצא (פז) מתחת יד שלוחה שידו כידה ואע"פ שהיא אינה יודעת הרי העדים ידעו ואם לא נתקיים אינה מגורשת וי"א שאם שלשתם בעיר אחת איכא למיחש שמא יאמר הבעל לפקדון נתתיו. (פח) ואפי' אינן בעיר אחת י"א דאין השליח נאמן רק כשהגט בידו (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש) (דהוי כשליש שיתבאר בח"ה סי' נ"ו)

סעיף נח. כיון שהשולח נט לאשתו אינו גט עד שיגיע לידה הוא דחייב במזונותי' ובכל תנאי כתובה עד שיגיע לידה או ליד שליח קבלה ואם מת קודם שיגיע אין גט לאחר מיתה

(פז) מיד שלוחה דידו כידה וכו'. מלשון זה משמע בהדיא דסובר הרמב"ם דוקא בשליח קבלה נקרא שליש להאמינו דהוא כיד האשה ומיד הבעל קיבל הוי שליש להאמינו אבל בשליח הולכה שאין לו שייכות לאשה כלל והרי הוא של בעל בלבד והוי כתובע לחבירו דבר זה הפקדתי בידך והוא משיב שליח אני ליתנו לפלוני ובכה"ג אין לו דין שליש כלל כמבואר ד"ז בש"ע חו"מ סי' נ"ו ועמ"ש בספרי ת"י שם דכ"ע מודים בזה רק גט שאני שניכר השלישית מתוכו דהבעל ואשה שייכים לגט וזה לא ס"ל לרמב"ם רק בשליח קבלה הוא בא מכח האשה ג"כ נקרא שליש אבל בהולכה ובעל אומר לפקדון אינו שליש כלל ונראה שזה דעת רש"י דמפרש בקבלה דוקא דבהולכה אין השליח נאמן כנ"ל ודו"ק וצ"ע בזה

גם נראה מדברי הרמב"ם שבא לומר כאן ליישב מ"ש לעיל דהא בעינן עידי מסירה וכיון דשליח קבלה הוא ואין ע"מ מיד הבעל לידו למה תהא מגורשת וע"ז קאמר כמו בגט יוצא מתחת ידה והיא אומרת שקבלתי מיד הבעל סובר הרמב"ם דבע"ח בלבד סגי דמה שהוא בידה אנן סהדי דמיד הבעל קבלתו לגירושין ה"ה כאן אף דהיא אינה אומרת כלל שקבלתו מהבעל לגירושין מ"מ כיון שראו עדים ביד שלוחה הוי בידה ואף הם עידי מסירה דמיד הבעל קיבלו אבל באמת כבר כתבתי לעיל לשיטת הרי"ף דהא ליתא ושכן נראה בש"ס דבאינש אחרינא ל"ה אנן סהדי דאולי לפקדון מסר לו ושאני אשה עצמה דלא מפקיד גבה כנ"ל

(פח) ואפי' אינן בעיר אחת. עב"ש מה שתמה על הרמ"א גם כתב ליישב דלא הגיה בסנ"ו דשא"ה דאי בעי מהדרא לי' והוא תמוה דהא דעת הרי"ף בשליח הולכה דבגט ביד האשה השליח והתם ליכא מיגו דמהדרא לי' וכן הרשב"א בחידושיו כתב בהדיא דל"ב להך טעמא כלל דכל שיצא מיד השליש לאשה לגירושין נאמנת כשהגט בידה כמו ביד השליש גם מוכח ברשב"א דאפי' לר"ה כך הדין במקום דמודה לר"ח היכי דל"ש אי איתא וא"כ גם תי' א' אינו אבל לפענ"ד נראה ברור כמ"ש לעיל דמעולם לא עלה על דעת הרב לומר היכי שבא הגט מיד השליש ליד האשה והיא אומרת שמסר לה לגירושין בהא ודאי נאמנת וכן מוכח להדיא בדברי הרשב"א בחידושיו והר"ן בחידושיו רק כוונת הטור לומר היכי שיצא השלישית מת"י ואיננו ולא בא ליד האשה מידו ובהא משמע מדברי הרמב"ם דנאמן דהא אף שהוא ביד האשה הרי לא יצא מתחת ידו לידה א"כ כל שיצא מידו ולא הגיע ליד מי שהוא אומר ששייך לו בטל נאמנותו ומ"מ סובר הרמב"ם דמהימנא כיון שראו בידו אף שיצא מת"י כהרא"ש חולק בזה דאל"כ ל"ה צריך לכל דבריו שם גבי ומודה ר"ה והי' מפרש כל הסוגי' דהגט אינו כלל בעולם רק עדים ראוהו ביד שליש וע"כ דכל שיצא מת"י ולא מסרו לצד מי שאומר ששייך לו בטל נאמנותו אבל הרמב"ם חולק דהא כאן יצא מידו ולא ליד האשה ולא ליד שלוחה א"כ מה שהוא בידה כיון שלא קבלתו משליש הוי כמאן דליתא ומ"מ מהני ומה"ט לא הגיד הרב בסנ"ו דשם הגיע מיד השליח לידה ולית מאן דילפינן דלא בטל נאמנותו ודו"ק היטב ולענין דינא לפי מה שהכרעתי לעיל דלהפוסקים כר"ה אפי' בב' עיירות מידי ספיקא לא נפקא א"כ אף כאן אפי' בשני עיירות הוי ספק מגורשת ודו"ק

סעיף גט. השולח גט לאשתו (פט) ובטלו קודם שיגיע לידה ה״ז בטל ואם הגיע לידה אינו יכול לבטלו (צ) אפי' בתוך כדי דיבור: הג"ה. י"א דמומר אינו יכול לעשות שליח להוליך גט לאשתו דחיישינן שמא יבטלנו (מהר"ז סי' תכ"ו) ואף אם מקבל עליו בחרם ובשבועה שלא לבטלו לא מהני דחיישינן שמא יעבור על שבועתו וי"א דהמומר עושה השליח תחלה שליח לקבלה ואומר לשליח זכי בגט זה לאשתי פלונית ובו תהא מגורשת וכו' ונותנו לשליח ואח"כ חוזר ולקחו מן השליח ועושה אותו שליח להולכה ואומר הולך גט לאשתי וכו' (ת"ה סימן רל"ז ובפסקיו סימן מ"ב) וכן נוהגין אבל לא יעשה השליח תחלה שליח להולכה ואח"כ שליח לקבלה וכבר נתבאר כל זה לעיל סימן ק"מ סעיף י"א

(פט) ובטלו. משנה פרק השולח ושם איתא אי ששלח אחריו שליח קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ומפרש בש"ס דכל הני בבא צריכי וכן הרמב"ם ז"ל העתיקם ומהתימא על הטור ומחבר שלא זכרו מכל זה ואפשר לי לומר דבלא"ה יש לתמוה דהתוס' שם הקשו מה ס"ד דנימא לצעורא קא מכוון ותירצו בתירוץ בתרא והוא העיקר דס"ד לחוש להחמיר דילמא לצעורא. ולפ"ז יש לתמוה דהא התוס' פ"ק דגיטין טענו על פירש"י דפי' דלכך צריך בפ"נ שמא ליב"ש אחר נכתב דהא לר"מ בעינן מוכח מתוכו ולר"א לא ידעו עידי מסירה אם יב"ש זה שלחו ומזה הוכיח דל"ח להכי רק חשש אחר עיי"ש והשתא תיקשי הכא כיון דמספקא לן אי בטלו או לא הרי לא ידעו עידי מסירה אם הוא שליח כלל ופשיטא דלא מהני כמו בחשש יב"ש אחר א"כ