תפארת יעקב אבן העזר גיטין קצח

דוקא דבהא שייך אי איתא משום בזיון דבעל שלא באה בעצמה לקבל גיטה אבל בשליח הולכה שהוא מחזיר אחרי' לגרשה ל"ש זה דשמא אינה רוצה לקבל ממנו בעצמה אבל עכ"פ בשליח קבלה שייך אי איתא אפי' בשני עיירות מטעמא דאמרן כנ"ל ברור לדעת הרמב"ם אבל ודאי בשליח הולכה בשני עיירות ל"ש אי איתא רק דמ"מ מידי ספיקא איכא למימר דלא נפיק כמו שבארנו ועי' בסמוך

(פ) אבל אם טוען וכו'. נראה מדברי הטור שהוציא כן מדברי תוס' בד"ה בעל אומר לפקדון אבל באמת צ"ע מכמה טעמים חדא די"ל דמודים התוס' דנאמן להולכה במיגו דלפקדון רק דמ"מ כיון דעיקר פלוגתייהו ל"ש רק בלפקדון דבהא שייך אי איתא הוכרח למנקט פלוגתייהו בהכי וממילא כל מה שיטעון נאמן במיגו והיינו דלא כתבו בפשיטות דמודה ר"ה בהא רק ה"ט ל"ש רק בפקדון ועוד לפי מה שבארנו לעיל דאפי' בלי אי איתא עכ"פ ספיקא הוי לר"ה א"כ בהא נמי ספיקא הוי עכ"פ וכ"ש שהר"ן כתב בהדיא דבהולכה ל"ש אי איתא א"כ ממילא בבעל אומר להולכה ושליש אומר לקבלה שייך אי איתא. ועוד נלפענ"ד דבהא י"ל דאי ר"ח מודה והוא דודאי יש להבין מאי פריך לר"ה מברייתא הא ודאי לא דמי הימני' דהכא להימני' דהתם דאילו התם ודאי הימני' שכיון שמוסר לו חפצים או מעות יוכל לעכבם לעצמם אבל בגט זה מה יעשה בו אם יאמר לגירושין היינו הך שאנו דנין מאין הכרח שיאומן הוא וע"כ דודאי ה"נ הכוונה דיש לשליש להאמין מצד עצמו חוץ הימני' משום דלא מקדים אינש פורענות לנפשי' רק דלעומת זה יש סברא אי איתא הוצרך ר"ח לחדש הימני' משום שהי' לו לחשוב דודאי לא יאמינהו לפקדון דמילתא דל"ש הוא וגם היא תקבל ממנו מה"ט ולא תירא שמא נתנו לפקדון ור"ה ל"ל האי סברא דהימני' ומה שיש לה השליש מצד עצמותו דלא מקדים וכו' לעומת זה יש סברא אי איתא והיינו דנקט דברי ר"ח בתר הכי דלכאו' קשה דנהפוך הוא דעל דברי ר"ח יש להשיב אי איתא היינו הוא גם לר"ה וע"כ דר"ה לית לי' הימני' דא"כ ל"ש אי איתא כנ"ל רק מ"מ צריך אי איתא משום דבלי הימני' ראוי להאמינו לכך קאמר אי איתא ור"ח סובר הימני' ול"ש אי איתא והיינו דפריך מברייתא דהתם ליכא סברא להאמין לשליש בלי הימני' ומ"מ נאמן משום דהימני' וקשיא לר"ה ולפ"ז בשליש אומר לקבלה ובעל אומר להולכה דליכא סברא זו להאמין חוץ הימני' ממילא בגט ל"ש הימני' דאם ימסור לה הרי כך מרוצה שימסור לה דנתן להולכה ואי לא ימסרנו היינו הך דהשתא ומאיזהו צד יאומן השליש דוקא דנאמר הימני' ודו"ק ועכ"פ גם זה צ"ע ומידי ספיקא לא נפקא כמו בשני עיירות

(פא) והוא שבאים בפנינו עדים שעשאתו שליח לקבלה. כ"כ התוס' ובאמת שכן נראה לכאו' דהא ל"ש הימני' במה שאין בידו להאמין דבהכרח בעינן עידי אמירה אבל מדברי רש"י ז"ל משמע בהדיא דגם עידי אמירה ל"ב וכן מבואר עוד להדיא בפירש"י בתר הכי שפי' ואמאי בעי עדים כלל לא בקבלה ולא באמירה ונראה לפענ"ד דפירש"י עיקר והוא דבלא"ה הקשו תוס' על רש"י דפי' מטעם מיגו ובאמת שליש נאמן בלי מיגו כמו שהוכיחו בראיות ברורות וביותר יש לתמוה דמעיקרא פירש"י גופא בדברי התוס' דסמך עליו ועל הבטחתו והיינו בלי מיגו רק מעיקרא הימני' גם האיך אפשר לפרש משום מיגו מה דמבואר בש"ס דהא הימני' ולאו משום מיגו. לכן נראה ברור דכוונת רש"י כך דיש לנו להאמינו על שני דברים על עידי קבלה ועידי אמירה ועל עידי קבלה שייך הימני' ועל עידי אמירה שייך מיגו דעל, עידי קבלה ל"ש מיגו שמא האשה לא תתרצה כמ"ש תוס' גופא אבל בעידי אמירה כל שנתברר לנו שנתן לגירושין מכח הימני' א"כ האשה תקבל כיון שהיא אומרת ג"כ שעשאתו שליח קבלה ואם משקרת א"כ בודאי תקבל וליכא למימר דמ"מ לית לי' מיגו דהאשה לא תתרצה לומר מיד הבעל קבלתו דאינה מעיזה ועכשיו דאומרת דעשאתו שליח קבלה אינה מעיזה הא ליתא דהא מדברי התוס' גופא משמע דהא ל"ה העזה והיינו דהגט מסייעה דא"כ הוי להו לומר בפשיטות דל"ה מיגו דגם האשה לא תוכל להעיז וע"כ דהא ל"ה העזה א"כ על עידי אמירה מהני מיגו והיינו דפריך ל"ל עידי אמירה ועידי קבלה דלהימני' קיבל מכח הימני' ואמירה מכח מיגו והא משני מי קא נפיק גיטא מתותי' ידי' דלהימני' ואהא פריך תינח אמירה כיון שאין הגט שלם בידו שוב ליכא מיגו אבל קיבל ל"ל כיון דהימני' כבר מה צורך לגט עכשיו וזה שפירש"י הא הקרעים בידו והתוס' פרשו דראוהו שלם סגי והיינו דקרעים י"ל דמוצאם באשפה דלפי פרושם היינו הך דמשני מי קא נפיק גיטא מתותי' ידי' וקשה הא קרעים בידו וע"כ דחיישינן דמצאו באשפה א"כ מאי פריך אבל ל"ל והוצרכו לפרש בעדים שראוהו שלם סגי אבל לפירש"י דמה דמשני מעיקרא הוא לסלק המיגו א"כ פשיטא דבקרעים ליכא מיגו אבל לענין הימני' אפי' קרעים מהני דמ"מ קיבל ואהא משני הא מני ר"א הוא ולפ"ז פשוט הוא דאפי' ליכא עידי אמירה שליש נאמן כל שהיא אומרת שעשאתו שליח קבלה והיינו במיגו דבהא ודאי מהני מיגו כנ"ל ועי' בסמוך

(פב) וי"א דוקא שהגט יוצא מתחת ידו וכו'. נראה פשוט דהיינו דוקא כשלא גילה לעדים או לב"ד כשראו בידו אופן השלישית כמו שאומר עכשיו אבל אם גילה לעדים או לבי"ד כמו שאומר עכשיו לכ"ע נאמן וכן מוכח להדיא בד"מ מהראי' שהביא מח"מ סי' נ"ו עיי"ש ותימה על הרב בעל פנ"י שהקשה על מהרש"א שכתב דלכך פרשו בשליח קבלה משום דבהולכה ע"כ הגט בידה ואין שליש נאמן דהא בהדיא כתבו תוס' בגיטין הבאין ממדינת הים דסברי כר"ח וקשה הא אין בידו ולפי הנ"ל הוא תמוה דהתם דכבר אמר בפ"נ לפני בי"ד הרי גילה אופן שלישיתו כשראו בידו ולכ"ע שליש נאמן אך לפ"ז יש לתמוה על הוכחת הב"ש מהרא"ש דמ"מ הי' יכול לפרש דגילה להם אופן שלישית דלכ"ע נאמן. גם מ"ש הב"ש לדחות דסובר כהר"ן הוא תמוה דהא מפר באמת בגט ביד האשה ומ"מ בעי' מיגו דבפני' לר"ה ולהר"ן בהא לא בעי' מיגו אפי' לר"ה ודו"ק. גם מ"ש לדחות הראי' מתוס' דבמכחיש דוקא כך הדין ולא באינו מכחיש דפשיטא דתוס' לא ס"ל חילוק זה דמאי קשיא להו מגיטין הבאין ממדנה"י דלא מכחיש להו ואי דיבוא ויערער כל שהאמינו כשלא בא אף ביאתו ל"מ כדמוכח מדברי תוס' כתובות ספ"ב בד"ה קיום שטרות שדחו תי' ב' מריש גיטין ולא תי' א' דבטוען מזוייף הוי דאורייתא דהתם מוכח דהוי דרבנן וע"כ דכל שהאמינו בלא מכחיש אף אם מערער ל"מ וה"ה בהא ודו"ק

ובעיקר דין זה ראיתי להר"ן בחידושיו לגיטין שכתב להדיא דכל שאין בידו א"נ אמנם נלפענ"ד פשוט דהיינו כשאין הגט בידו כלל אבל כשישנו ביד האשה בודאי נאמן וכן מוכרח לומר דאי ס"ד דבישנו ביד האשה מיירי מאי אפי' ראו בידו כיון שישנו ביד האשה ע"כ שבא לידה מיד בעלה או משלוחו ומ"צ לעדים וע"כ דכל שישנו בידה עדיף מאלו הי' ביד השליש רק כל השו"ט כשאינו כלל וכן מוכח להדיא בר"ן שם תדע דכל שישנו בידה הרי אומרת דבא לידה משליח לגירושין א"כ הרי אמר כשהי' ת"י לגירושין והיא נאמנת בזה במיגו דמסר לה לגירושין וז"ב לפענ"ד אף שהב"ש לא הבין כן ועי' עוד בזה לקמן בדברי הרמ"א שם בזה

(פג) ואין חילוק בזה וכו'. כבר כתבתי דלדעת הרי"ף וכפי הנראה מסוגיית הש"ס יש הפרש גדול בזה דבשליח קבלה לדידן דע"מ כרתי מודה ר"ח דל"ש הימני' כלל כנ״ל: