תפארת יעקב אבן העזר גיטין קצז

אשר על כן נלפענ"ד ברור דבשליח קבלה באמת ל״ש כלל פלוגתייהו דר"ה ור"ח למ"ד עידי מסירה כרתי כיון דלא סגי בלא"ה כמו כן בעידי מסירה וכיון שהוא אומר שמסר לפקדון ליכא עידי מסירה חדא דנוכל לומר דבאמת דמסתמא נמסר לפני עידי מסירה היינו כשהגט ביד האשה דבדידה כל שהוא מקויים שוב ליכא למיחוש לפקדון כלל כדאמרי' ביבמות כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' וכ"ש דלא מפקיד לאשתו דהגם באמת נכתב עבורה אבל כשהוא ביד אחר אפי' יש לו עידי אמירה דידו כידה מ"מ בלי הסכמת הבעל לא נעשה שלוחה לגירושין וכל שלא נתברר שהסכים הבעל בפי' בשעת נתינה על שליחותו י"ל לפקדון ומסר בלי עידי מסירה או לפני עדים וכששמעו לפקדון ל"ה ע"מ כנ"ל וכל דליכא ע"מ לגירושין ל"ש פלוגתייהו כלל והיינו דאמרי' בפשיטות בסמוך קיבל למה לי והיינו כי ראו עדים בידו שלם סגי ומשני הא מני ר"א הוא דאמר ע"ח כרתי והיינו דלה"א ל"ש הימני' בשליח קבלה כלל דמה בכך דהימני' כל שמסרו לפקדון הרי ממילא אין כאן עידי מסירה וא"צ למה שדחקו התוס' דמיירי דליכא ע"ח דאי איכא מסתמא נמסר ולפי הנ"ל ניחא בפשיטות דלר"א אפי' איכא ע"ח כל שיש לחוש לפקדון ממילא אין כאן ע"ח והא ודאי ל"א דודאי מסרו בפי' לגירושין דלר"ח גופא לא אמרי' הכי דודאי באינש אחרינא דלאו אשה בעצמה יכול להיות לפקדון רק דהימני' אם ישקר וכיון דבעי' ע"מ ל"ש זה דאין בידו להאמין ודו"ק ולפ"ז פלוגתא דר"ה ור"ח לר"מ אפי' בשליח קבלה ולר"א בשליח הולכה דוקא כמו שבארנו ומעתה צע"ג על הפוסקים שכתבו בפשיטות דהלכה כר"ח בשליח קבלה דלדידן ע"מ כרתי דוקא כר"א. והנה אף שדברינו הנ"ל נכונים וברורים בפי' סוגי' הש"ס מ"מ לא מלאני לבי לאומרו וכ"ש להעלותו בכתב נגד כל גדולי הפוסקים והרמב"ם מכללם דפסקו להדיא כר"ח אפי' בשליח קבלה אבל אנכי הרואה כי גם דעת הרי"ף בתשו' שהביא הר"ן ז"ל הוא ממש כמ"ש ומה"ט פי' שמועתינו בשליח הולכה דבשליח קבלה ל"ש הימני' לדידן דקיימ"ל כר"א ובהכי ניחא מה שהקשה הב"י דמה הפרש יש בין דברי הרי"ף לדברי הפוסקים שהרי הם שפרשו בשליח קבלה מודים בהולכה כמבואר להדיא בדברי התוס' שהקשו הולכה מגיטין הבאין ממדינת הים וכן הרי"ף מודה בקבלה דהא פריך ממתני' דמיירי לקבלה ולפי הנ"ל ניחא בפשיטות דכיון דמשני לקמן הא מני ר"א הוא מבואר דלר"א לא מהימן שליש לכ"ע בשליח קבלה כיון דלא סגי בלי ע"מ מיד הבעל ליד שליח לכך פי' דברי ר"ח בשליח הולכה דמסתמא אליבא דהילכתא נחלקו דקיימא לן כר"א ולפ"ז חידוש גדול השמיענו הרב ז"ל דבשליח קבלה אין השליש נאמן לכ"ע אליבא דר"א כנ"ל ונראה דאפי' להפוסקים כר"ה יש נ"מ בשאין שלשתן בעיר אחת או להולכה וקבלה דדעת הפוסקים דמודה ר"ה מ"מ לר"א דע"מ כרתי אינו נאמן לקבלה בלי ע"מ כמו שבארנו ודו"ק

ואין להקשות כיון דס"ל להרי"ף דעלמא דאפי' למ"ד ע"מ כרתי מ"מ בעידי חתימה סגי א"כ מאי משני הכא הא מני ר"א היא וכן יש לפרש דברי ר"ח בשליח קבלה בע"ח לק"מ דע"כ לא ס"ל להרי"ף כך רק ביוצא מתחת ידי האשה כמבואר להדיא בדברי הרי"ף והרמב"ם והיינו כיון דלפקדון ליכא למיחוש באשה כנ"ל אנן סהדי דנמסר לידה אבל באינש אחרינא דאיכא למיחוש לפקדון רק מכח הימני' ל"מ בלי ע"מ כיון שיש לחוש שמסר לפקדון ואף דידו כידה כיון דיש עדי אמירה מ"מ כל שלא נתברר הסכמת הבעל על שליחוהו הוי כאינש אחרינא וכשיוצא מיד אחר אף הרי"ף מודה וכן דייק הרמב"ם בהדיא פ"א מה"ג ביוצא מתחת ידה מהני ע"ח בלבד ואי הי' כוונתו באיש אחר ג"כ פשיטא שהי' לו לומר או מיד שליח קבלה שלה כדרכו בכל מקום בדינים אלו וע"כ כמ"ש

וז"ב

(עט) בעיר אחת וכו'. עב"ש דהרי"ף ורמב"ם חולקין בזה מדהביא הרי"ף ראי' מהא דפריך לר"ת ממתני' ואין זו ראי' דאיכא לאוקמא לר"ה בעיר אחת ועוד דעיקר ראיית הרי"ף מהך דבתר הכי דקאמר ולהימני' לשליש וכן כתב הר"ן בהדיא להרי"ף דוקא בעיר אחת וכ"ש לפי שפירש הרי"ף בשליח הולכה א"כ האיך יעלה על הדעת דבעיר אחרת נאמר אי איתא ומעשים בכל יום ששולחין גיטין ע"י שליח וכי יחזור אחרי' דוקא לגרשה למק"א אמנם מה שיש לי לדון בזה הוא דיש לתמוה מאי פריך לר"ה משליש דברייתא ואי משום דמשמע לי' אפי' בעיר אחת מ"מ מה בכך וכי התם טוען אחד לפקדון ואחד שנמסר לשליש למסרו לידו בלי שום ענין ועסק ביניהם שנאמר אי איתא כדברי זה הי' מסרו לזה בודאי הם השלישו ביד השליש בעסק שהי' ביניהם ולפי נוענותו של זה שייך לזה ולפי טענותו של זה שייך עכשיו לזה ומאן לימא לן דהתם שייך אי איתא. לכן נלפענ"ד דודאי בלא"ה יש להבין אי ס"ל לר"ה הימני' א"כ ל"ש אי איתא דהא לא רצה למסרו באמת לגירושין רק סמך על רצונו של השלישי ואם יאמר לפקדון דעתו לפקדון ג"כ ומאי קושיא דהי' לו ליתן לה וע"כ דלית לי' הימני' א"כ מה צורך לסברת אי איתא וע"כ דודאי לית לי' הימני' רק בלי אי איתא הי' הדבר בספק ואין לזה אמונה יותר מזה ומכח אי איתא בעל נאמן והיינו דפריך מברייתא דקתני שליש נאמן לגמרי ש"מ דהימני' א"כ ממילא ל"ש אי איתא ולפ"ז אפי' בשני עיירות נהי דלא פליג ר"ה דבעל נאמן לגמרי מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואין השליש נאמן לגמרי ובהכי ניחא מה שיש להבין בתוס', ד"ה בעל אומר לפקדון שכתבו הא דלא נקט בעל אומר להולכה משום דלא שייך האי טעמא דאי איתא רק באומר לפקדון ולשון זה תמוה דכך הול"ל דלכך לא נקט הכי דבהא מודה ר"ה לר"ח ולפי הנ"ל ניחא דודאי בהא נמי י"ל דפליג דלר"ה אין השליש נאמן אבל מ"מ כיון דל"ש אי איתא כו'. אין הפלוגתא באופן הזה שיסבור ר"ה בעל נאמן ובש"ס ביקש לומר לר"ה דנאמן מכח אי איתא וכן מוכח מדברי התוס' דהקשו כל גיטין הבאין ממדינת הים מאי הועילו בתקנתן ותי' דרק בעיר אחת קאמר והדבר תמוה מאי ס"ד להקשות בשליח הולכה במביא ממדינת הים דיהא שייך אי איתא ור"ה בהדיא אי איתא קאמר וע"כ כנ"ל דס"ד דבלי אי איתא עכ"פ ספק הוי לר"ה דאל"כ רק ודאי והיינו דסובר הימני' א"כ משום אי איתא ל"ה לי' להאמין הבעל לגמרי וא"כ אכתי יערער והוי ספק ולזה תרצו וחדשו דבאמת בלי אי איתא לר"ה שליש נאמן לגמרי והיינו מכח קושייתם ממדינות הים ולפ"ז לפי מה שהוכחתי דבהכרח לא ס"ל לר"ה הימני' כלל בלי אי איתא א"כ ע"כ דאפי' בשני עיירות ספיקא מיהא הוי ומה שהק' תוס' מגיטין הבאין ממדינת הים לק"מ לפענ"ד דכמו שהימנוהו חכמים לומר בפ"נ כן נאמן שהוא שליח לגירושין כמ"ש הרא"ש ריש גיטין ואפי' ר"ה מודה ואף דלר"ה בעל נאמן דאו' דאם דרבנן למה לא תהא מגורשת כלל להאמין הבעל לגמרי ובדאו' מבואר ריש גיטין דלא הימנוהו לשליח היינו דוקא כשמכחיש לפקדון אבל כשאינו לפנינו מדאו' ל"ח דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' הילכך רבנן הימנוהו ואפי' בא ועירער אח"כ מהני כמו למ"ד דבטוען מזוייף הקיום דאו' ומ"מ כל שהימנוהו לשליח בלא טעין אפי' בא וטען ל"מ וה"ה בהא. ועוד יש ליישב דאנן לא חיישינן שיבא ויאמר לפקדון והקדים פורענות לנפשי' אבל עכ"פ מוכח דאפי' בשני עיירות עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא לר"ה

ועוד נלפענ"ד מדלא זכר הרמב"ם עיקר הרבותא אפי' בעיר אחת כיון דבהא פלוגתייהו משמע דסובר דבשליח קבלה לא תליא טעמא בעיר אחת דוקא רק כל שהיא מחזרת עליו להתגרש ואין הוא מחזר אחרי' לא עביד לגרשה ע"י שליח כדאמרי' בעלמא דהוי בזיון דבעל שאינה רוצה לקבל הגט ממנו בעצמה ונראה דמה"ט מפרשה רש"י בשליח קבלה