תפארת יעקב אבן העזר גיטין קצו

(עז) ואם היא מודה שכתבו וכו'. מלשון זה משמע דכל שלא טען מזוייף אפי' לא נתקיים השליח נאמן וכן משמע לכאו' מדברי תשו' הגאון שהביא ה"ה אבל באמת א"נ לפענ"ד כלל דאף דהך סברא דהימני' שייך אפי' בכה"ג דמ"מ סמך עליו שמא יקיימו אבל מ"מ מדברי הרמב"ם ז"ל מוכח בהדיא דבכה"ג כל שלא נתקיים הבעל נאמן דאפי' אם הגט ביד האשה ס"ל להרמב"ם דנאמן לומר פקדון כל שלא נתקיים וא"כ לא עדיף ביד שליש מביד האשה גופא שהרי כל עיקר נאמנותו של שליש שהי' יכול למסרו לאשה והאיך יהא עדיף מביד האשה בעצמה וכן כתב ה"ה בהדיא שם דביד האשה עדיף טפי א"כ פשיטא דכל שאינו מקויים נאמן נגד השליש עד שיתקיים והיינו דנאמן במיגו דמזוייף ואפי' אי נחשיב הימני' כמו חזקה אלימתא נאמן במיגו כיון שלא נתקיים והוי בעיקר החזקה וכמו דלמ"ד דל"א מיגו במקום נאמנות מפורש ומ"מ במיגי דמזוייף נאמן אפי' האמינו כב' עדים וא"כ מ"ש הך הימני' מנאמנות כב' עדים וטפי מינייהו דמבואר בחו"מ סי' ע"א דבכה"ג נאמן במיגו דמזוייף עד שיתקיים ע"ש. וכן נ"ל להוכיח מתוך דברי תוס' ד"ה דהא הימני' שכתבו אפי' אומר שמסרו לו בעדים מ"מ סמך עליו וכו' דאין לפרש דנאמן במיגו וכו' והדבר תמוה דאי פשיטא להו ד"ז מצד הסברא דכל דאמרי' הימני' ע"כ אפי' אומר שמסרו בעדים דהא סמך עליו דילמא מייתי א"כ מה ז"ש דאין לפרש דמשמע דלהך טעמא לא מהימן שליש כשאומר הבעל שמסרו בעדים והא ליתא דפשיטא דלטעם דשליש נאמן במיגו בודאי אין הבעל נאמן אפי' אומר שמסרו בעדים דמ"מ יש לו מיגו ובהכרח דשיעור דברי התוס' כך דיש להם הכרח דאפי' אומר שמסרו בעדים נאמן לא מצד הסברא רק הכרח בש"ס דאל"כ אפי' אינו אומר כן ראוי להאמינו במיגו דמסר לו בעדים ולפ"ז יהא מוכח לכאו' בהכרח דנאמנותו של שליש במיגו לכך אפי' אומר דמסרו בעדים נאמן השליש במיגו אבל לולא מיגו מה טעם יש להאמינו אפי' בהא וע"ז כתבו דמ"מ סמך עליו דילמא מייתי ואנו מוכרחין לסברא זו משום דא"א לפרש מטעם מיגו וכו' וז"ב ולפ"ז מוכח דבעל מהימן במיגו וא"כ ממילא ע"כ דמיירי דוקא שנתקיים דאל"כ נאמן במיגו דמזוייף. ואף שאפשר לפרש על דרך הנ"ל דהכרח התוס' דמשמע להו דסתמא קתני אפי' בכה"ג נאמן דהא ליתא דהא לא קתני רק בעל אומר לפקדון ומהיכי תיתי דמיירי כה"ג שטוען דמסרו בעדים וכיון דדחיקא להתוס' סברא זו עד שהוצרכו לסלק הפי' מטעם מיגו א"כ מי הכריחם להמציא סברא זו נימא דבאמת בכה"ג ל"ש הימני' וע"כ דההכרח מכח מיגו כנ"ל. ואין להקשות למה לא יאומן בעל להולכה במיגו דלפקדון לדעת הפוסקים דלהולכה מודה ר"ה דל"ש אי איתא. לאו קושיא דמיגו דלפקדון ל"ה מיגו מעליא משום דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' כדאיתא ריש גיטין (דף י"ח) וכ"ש לפי מה שאבאר לקמן דעיקר דין זה שהוציאו הפוסקים מדברי התוס' דהולכה מודה ר"ה לא מוכת מידי ולהיפוך מוכח דנאמן במיגו דלפקדון ועכ"פ מכל הלין טעמא נראה לפענ"ד פשוט דכל שלא נתקיים לכ"ע אין השליש נאמן ולשון הטור ומחבר באמת צ"ע

(עח) השליח נאמן וכו'. וכתבו התוס' אפי' בלא מיגו ואפי' אומר דמסרו בעדים עב"ש. והנה לא העתיק הב"ש דברי הב"י שכתב בשם הרבה פוסקים דאפי' מעידין לפנינו לפקדון דעת התוס' דשליש נאמן וכ"כ ר"י לדעתם וכ"כ הרשב"א בחידושיו הביאו ב"י אבל באמת לדינא תמהני מאד דהא בהדיא כתבו תוס' אפי' אמר הבעל שמסרו לו בעדים ולא כשהעדים לפנינו ומכחישין לשליש ועוד כיון דבש"ס איתא בעל אומר לפקדון ושליש לגירושין אלמא דאין כאן הכחשה רק בין בעל לשליש והאיך לא זכרו חידוש גדול כזה דאפי' עדים מסייעין לבעל שליש נאמן ודוחק לומר דקמש"ל רבותא לר"ה דבלי עדים בעל נאמן ועוד כיון דלב"ה בעל נאמן בלי עדים למה נעשה פלוגתא רחוקה כזו דלר"ח שליש נאמן אפי' נגד עדים ואי משום סברת התוס' דילמא מייתי מ"מ אין אנו מוכרחין לומר רק דסמך עליו כל כמה דלא יבואו העדים אבל מהיכי תיתי נימא דסמך עליו אפי' יבואו ויכחישוהו. ואמת דכפי הנראה הוציא כן מדברי התוס' דקשיא להו מה זה שכתבו דאין לפרש מטעם מיגו דהא משום מיגו פשיטא דמי דמין אפי' בכה"ג ומזה שפטו דעת תוס' אפי' עדים מכחישים לשליש ובהא מיגו ל"מ במקום עדים אבל באמת הא ליתא לענ"ד דכבר בארנו כוונת התוס' לנכון להיפוך דאף בכה"ג דחיקא להו סברא זו דילמא מייתי רק שהיו מוכרחין לזה כיון דליכא ליפרושי משום מיגו א"כ תיקשי יאומן בעל במיגו דמסר בעדים והוצרכו להמציא סברא דילמא מייתי אבל כשהעדים מכחישין דבהא לא קשיא כלל מהיכי תיתי דלהימני' לשליש ואי כפי פרושם האיך לא יזכירו העיקר דעדים מכחישים לפנינו כיון דע"ז סובב כל דבריהם לפי דעתם שגם רבינו ירוחם גופא כתב שהוא דבר תמוה להאמינו נגד עדים והביאו ב"י ולכך נראה פשוט דכיון שעדים מכחישין אותו אינו נאמן לכ"ע

אמנם בעיקר הך דינא יש לי לדקדק הרבה כי נלפענ"ד פשוט דבשליח קבלה לדידן דעידי מסירה כרתי לכ"ע אין השליח נאמן כמו שאבאר והוא דודאי יש לתמוה בעיקר מחלוקת ר"ה ור"ח דר"ח סובר שליש נאמן דהימני' ומשמע בהדיא דאין הכוונה דאמרי' דודאי לא נתן לפקדון רק לגירושין רק דאנן אמרי' דאפי' אמר לפקדון על דעת כן מסר שיהי' לגירושין אם יאמר לגירושין ואפי' מסר לפני עדים לפקדון שמא ימותו וכן מוכח להדיא מפירש"י ותוס' שם וכן איתא בש"ס להדיא שאני ממון דאיתיהב למחילה אבל איסור אין בידו להאמין אלמא דבאמת אמרי' דנתן לו לפקדון דאל"כ מה נפ"מ בין ממון לאיסור כיון דאנן אמרי' דבאמת לגירושין נתן כדברי השליח ומעתה יש לתמוה כיון דבאמת עידי מסירה כרתי א"כ אם נתן לפקדון הרי אין כאן עידי מסירה כלל כיון שלא נתן בפניהם לגירושין רק לפקדון ומה בכך דהימני' ונתרצה לכל מה שיאמר כיון דליכא עידי מסירה תדע דבלי עידי אמירה לכ"ע אינו נאמן כיון דאין בידו להאמין לזה א"כ מ"ש עידי מסירה מעידי אמירה. וראיתי להרשב"א בחידושיו שהקשה הא עידי מסירה כרתי ותירץ כיון דהימני' אף הוא מוסר לה כעדים ולדבריו צ"ל דאם אומר שמסר לו שלא בעדים לפקדון אינו נאמן ואמרי' דמשקר דכיון דהימני' בודאי מסר בעדים אבל מ"מ עדיין לא נתיישב קו' הנ"ל כיון דהא מהימנינן לי' דנתן לפקדון אפי' מסר בעדים איזהו ע"מ יש כאן ששמעו שנתן לפקדון ואם אתה אומר דבאמת אמרי' דבשביל דהימני' לא מסר לפקדון כלל הא ליתא דכבר בארנו דכ"ע מודי דמהימן בהא רק דמ"מ נתרצה לדברי השליח ואי נימא דסברא זו דנתרצה לדברי השליח הוי כאלו שמעו העדים לגירושין וכל שראו שמסר לו אפי' שמעו לפקדון מיקרי ע"מ לגירושין מכח סברא דנתרצה ולפ"ז הי' בדין באמת דאפי' עדים לפנינו ואמרי' לפקדון נאמן דאי נימא דלא שייך הימני' רק כשימותו באמת א"כ אכתי תיקשי איזהו ע"מ יש כאן שהרי אינן יכולין להעיד עדותם כלל שאם יעידו לא תתגרש ואינה מגורשת רק כשלא יעידו והאיך יהי' עדי מסירה בהאי גוונא וע"כ דכ"כ אלים סברא דהימני' מכח דילמא מייתי דאפי' לא מייתי הימני' והשתא כיון שאפי' עדים מעידין דאמר לפקדון מהימן השליח ולא דאמרי' דמשקרין דא"כ ליכא ע"מ וע"כ דאפי' אומרין אמת כל שרוצה השליח בגירושין הוי לגירושין דכך נתרצה א"כ תקשי למה אמרו בעל אומר לפקדון ושליש לגירושין ואפי' יאמר השליש ג"כ דהאמת כמו שאומר הבעל מ"מ כך נתרצה לגירושין שהרי אנו מאמינים העדים ומ"מ מגורשת והוא תמוה מלבד דקשה מאוד לומר דכה"ג הוי עידי מסירה והשליש נאמן אפי' נגד עדים כדמוכח מדברי תוס' כנ"ל וכמ"ש רבינו ירוחם שהוא תמוה להאמינו נגד עדים כנ"ל: