תפארת יעקב אבן העזר גיטין קצה

סעיף נד. חמותה ובת חמותה וצרתה אפי' היתה נשואה לאחר ויבמתה אפי' היא אחותה ובת בעלה אינן נאמנות להביא את גיטה במקום שא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ דשמא מזויף הוא והם מכוונות לקלקלה (עה) ואם הוא במקום שצ"ל בפ"נ ובפ"נ ואמרוהו נאמנות ואם הוא במקום שאצ"ל ואמרוהו (עו) י"א שנאמנות וי"א שאינן נאמנות

(עה) ואם הוא במקום שצריך וכו'. והיינו משום דל"ל לקלקולא מיכוונה. ויש לתמוה מה בכך מ"מ רוצה הוא שלא תהי' עכ"פ צרתה וכן כלהו והוא תמוה לכאו' וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שכ' דהא לא איכפת לה דתנא אחרת רק בקלקולא רוצה והוא תמוה לפענ"ד דהא יבמתה משמע להדי' בכל הפוסקים ובש"ס שם דעיקר הטעם דיראה שלא תפול לפני יבם א"כ תיקש ניחוש להכי כאן אפי' באומרת בפ"נ לכן נלפענ"ד דל"ח שתקלקל אותה שתהא באי' א"א כל ימי' על ידה רק קילקול שלא תוכל להשיב לבעלה כשנתברר הדברים הילכך במקום דלא יוכל לערער שההא באי' א"א כל ימי' על ידה כ"כ הכא לא חיישינן אך ארווחנא בזה במה שהק' תוס' מה ס"ד דר"י הא בחו"ל ליכא קילקול ולפי הנ"ל ניחא דר"י סובר דחיישינן שרוצה שתתרחק ממנה עכ"פ כי קושיין ועי' בסמוך

(עו) י"א שנאמנות וי"א שא"נ. זהו מ"ש הרשב"א דל"ה דינא דגרמי ונראה דמה שהכריחו להרשב"א לומר כן אף דלכאו' תי' ראשון של הרשב"א מוכרח דאל"כ תינח בדברי אביי ר"י דמחלק בהיפוך תקשי האיך אמר בארץ מהימנא הא באמרה בפ"נ לא מהימנא וע"כ משום דאיירי בסתם א״י דלא אמרה א"נ ה"ה לאביי וכ"כ התוס' בהדיא ריש גיטין ליישב כך לר"י דהכא וצ"ל דדוקא בהך דר"י מצינו לתרץ כן דהוא מוכרח לחלק בין ארץ לחו"ל דל"ה יכול לחלק בין אמרה ללא אמרה דבאמת באמרה בא"י נהי דא"נ שלא יוכל לערער אבל נאמנת היא שתנשא כמו בא"י בלא אמרה ואין כאן מקום להקשות לר"י רק דהי' לו לפרש בא"י ולא אמרה וע"ז שפיר כתבו תוס' כיון דסתם א"י בלא אמר לא הוצרך לפרש אבל בדברי אביי ליכא לשנויי הכי דמ"מ מה בכך מה צורך לו לחלק בין א"י לחו"ל דהא תרווייהו שווין ממש רק הו"ל לחלק בין אמר לל"א. ויהא באיזה מקום שיהא משא"כ בר"י חלוק דין א"י מחו"ל דבא"י אפי' אמרה יכולה להנשא עכ"פ משא"כ בחו"ל באמרה א״י להנשא כלל ושפיר מחלק בין ארץ ישראל לחו"ל אבל לאביי תרווייהו שוין ממש ולזה דחיקא לי' לרשב"א תי' א' והוצרך לחדש דבאמת א"נ בא"י אפי' אמרה ולפ"ז קשה מדברי תוס' הנ"ל דהקשו לתי' ר"י ותי' דסתם א"י ל"א וקשה לאביי מי ניחא דל"ש תי' זה כנ"ל ועכ"פ הו"ל להקשות לאביי דהקו' אלים טפי דמה"ט הרשב"א לא הקשה רק לאביי וע"כ משום דלאביי באמת ס"ל דא"נ אפי' אמר משום לא פלוג או כסברת הרשב"א, רק לר"י דליכא למימר הכי קשיא להו והוצרכו לתרץ דסתם א"י ל"א וז"ב לפענ"ד ועוד יש לי ללמוד ע"ז מן הדין שהרי לר"י כתבו תוס' דסובר בחו"ל ג"כ שייך קילקול ע״י עדים וצ"ל דאביי סובר דלהא ל"ח שתחשוב לקלקל בדבר רחוק שיביא עדים והשתא תינח בחו"ל כיון דאין עדים מצויין כלל שיכירו החתימות א"כ רחוק הוא לימצא עדים שיודעין חתימתן של אלו שידעו שאין זה חתימתם אבל בא"י כיון דעדים מצויין לקיים שיודעין החתימות א"כ כ"כ בקל ימצאו עדים שמכירין חתימת אלו שאין זה חתימתם וכ"ש דאיכא למיחש דזייפא באמת חתימתם שבקל יוכל הבעל לברר הזיוף משא"כ בחו"ל ולפ"ז בא"י אפי' אמרה בפ"נ שייך קילקול

אמנם בעיקר הך דינא תמוה מאד כי נלפענ"ד דבש"ס מוכח להדיא כסברא קמייתא דאפי' בא"י נאמנת כל שאמרה כמו שאבאר דשם אמרי' תניא כוותי' דאביי האשה עצמה מביאה גיטה מק"ו ומה נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלי וכו' וממקום שבאת מה אולי צריכין שיאמרו בפנינו נכתב וכו' והשתא יש לתמוה במאי מיירי אי בחו"ל מה צורך לכל הטורח הזה כיון דס"ד לולא הק"ו דאינה יכולה להביא גט כלל א"כ עכ"פ מאיזהו צד לא תהא צ"ל בפ"נ והא שליח גמור דודאי עא"נ לומר על אשה שמת בעלה ומ"מ כשהוא מביא גט צריך שיאמר בפ"נ וכ"ש אשה עצמה ועוד אי בחו"ל מיירי דוקא ויליף לה מחמש נשים א"כ אי הנך נשים בא"י אינן יכולין להביא גט א"כ אשה נמי בא"י לא תוכל להביא גט כלל וד"ז לא שמענו בשום מקום וברור לפענ"ד דהלימוד הוא מחמש נשים דצריכה לומר אף במקום דאחר א"צ כגון בא"י היא צריכה כמו חמש נשים דילפינן לה מינייהו ואי קשיא למה באמת תהא צ"ל הא בה לא שייך לכאו' חשש דשייך בחמש נשים הא בלא"ה קשה בש"ס גופא וע"כ דשאני אשה עצמה כיון דחזינן דל"א בפ"נ לא דייקא ועיקר מה שאנו סומכין אף דמדרבנן בעי קיום בעלמא משום דייקא ומינסבא הילכך כשהיא עצמה מביאה ולא ידעה חזינן דלא דייקא ויהא איך שיהא עכ"פ מוכח דאשה מחמש נשים ילפי' ולא עדיפא מינייהו א"כ מוכח דבא"י צריכה לומר ג"כ בפ"נ וא"כ מוכח דחמש נשים נמי נאמנות בא"י לומר בפ"נ דלא כסברת הרשב"א אמנם לפי הנ"ל נתחדש דין אחר בזה דאשה המביאה בא"י צריכה עכ"פ לומר בפ"נ ולא ידעתי למה לא זכרו מזה הפוסקים לקמן סי' קמ"ב וצ"ע דע"כ מן הש"ס הנ"ל מוכח כדברי הרמ"ה והרמב"ן כמו שהוכחתי. ודע דיש להסתפק קצת באותה מדינה במדינת הים דג"כ א"צ לרבא דשכיח קיום אי ג"כ נחלק הרשב"א דחמש נשים אינן נאמנות דלאו דינא דגרמי כמו בא"י או כיון דבחו"ל בעלמא א"י לערער אף היא יודעת כל שאומרת בפ"נ אינו יכול לערער ומדברי הר"ן ז"ל משמע לי דבהא לא נחלק הרשב"א וכן נראה לפענ"ד שיש להקל בזה מאחר דבעיקרא דדינא נראין דברי הרמב"ן ז"ל כמו שהוכחתי

סעיף נה. עשתה שליח לקבלה בעדים והגט יוצא מתחת ידו והבעל אומר מזויף הוא אם נתקיים בחותמיו או בעידי מסירה ה״ז מגורשת (עז) ואם הוא מודה שכתבו אלא שאומר שלא נתנו בתורת גירושין אלא בתורת פקדון והשליח אומר שקבצה בשבילו שתתגרש בו (עח) השליח נאמן אפי' אם שלשתם (עט) בעיר אחת וי"א שאם שלשתם בעיר אחת הבעל נאמן דאם איתא דבתורת גירושין יהבי' לדידה הוה יהיב לה ודוקא כשטוען שלפקדון נתנו לו (פ) אבל אם טוען שעשאה שליח להולכה ורוצה לחזור בו קודם שיגיע לידה אינו נאמן ואם אינם בעיר אחת השליח נאמן (פא) והוא שבאו בפנינו עדים שעשאתו שליח קבלה והשליח אומר שמסרו [לו] בפני עדים: הג"ה. (פב) י"א דוקא שהגט יוצא, מתחת ידו אבל אין הגט בידו אינו נאמן אפי' היה לו עדים שראוהו תחת ידו (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש). ולסברא זו טוב ליזהר שלא לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת משום דמצי מיפק מינה חורבא שאם יטעון שלא נתנו לו לגירושין שהוא נאמן: הג"ה. (פג) ואין חילוק בזה בין שליח הולכה לשליח קבלה (כ"כ הרי"ף) מיהו בזמן שהרשאה בידו שנעשה שליח לגרש אין חילוק בין אם הבעל בעיר או לא (מהר"ם פאדווה סי' ג') ואם האשה אומרת בפני קבלו שליח לגירושין (פד) נאמנת וי"א דוקא כשהגט ביד האשה: