תפארת יעקב אבן העזר גיטין קצד

מוכח דהירושלמי בלקוחות טוענין ברי מזוייף מיירי אבל בשמא אף מלקוחות גובה דאי משום שכתב הר"ן דמספר כתיבה נלמר ל"א רק במותרת לכתחילה דמכל הפוסקים מוכח דבלי עירעור מותרת לינשא לכתחילה ואי נימא כדמשמע לכאו' מדברי הרא"ש דספר כתיבה אינו רק לבנ"ח ולא למשועבדין א"כ תיקשי גם בשליח המביא גט ואמר בפ"נ וכו' לא תגבה לקוחות דהא כל הטעם משום עגונא הקלו ולמה תטול מלקוחות דהוא ממון דהא בהא נמי הקילו משום עגונא שתנשא בלי עירעור מה דבממון צריך קיום ומ"מ ללקוחות לא ומ"ש בשליח המביא בחו"ל דג"כ אינו נאמן רק משום עיגון דתגבה לקוחות וכן מבואר להדיא בר"ן דשליח המביא גובה לקוחות מכח ספר כתיבה ע"ש וא"כ מ"ש בא"י בלי עירעור וכן מוכח מדברי התוס' דבמשנה כתבו דבגט לא טענינן מזוייף משום עגונא וחזרו לדקדק בשטר ואי כוונת תוס' דבגט ג"כ לענין לקוחות טענינן ל"ל הביאו ראי' מירושלמי שזכרו בש"ס בד"ה עירעור דבעל דמוכח דטענינן מזוייף וע"כ דשאני הירושלמי דהם עוררין בברי והם בע"ד להצריך קיום כמו בעל העורר בברי אבל כאן מיירי דאנן נטעון בשמא ובהא מוכח בירושלמי להיפוך דדוקא בלקוחות העוררין אינה גובה ואסורה להנשא אבל בלי עירעור מותרת להנשא וגובה כמו שהוכחתי דאל"כ האיך אפשר לפרש מתני' עירעור לקוחות דודאי מתני' בנשואין מיירי ובשמא לכ"ע מותרת להנשא ואי דמלקוחות לא טרפה אין ברי שלהם מקלקל כלום לנשואין שלה דבלא"ה אינה טורפת מהם ול"ה כברי של בעל וז"ב. גם בדברי הרא"ש יש לתמוה אי ס"ד דסובר דגם בלי עירעור א"ג לקוחות יקשה עליו כל הנ"ל אבל ברור לפענ"ד למעיין ברא"ש דסובר ודאי בכתיבה לא טעני' דמספר כתיבה נלמד ואי במערערין בברי אז באמת אם באת לטרוף מהם אפי' להנשא אסורה כמו שהוכחתי מירושלמי רק בלא באת לטרוף מהם אז כתב הרא"ש דאין עירעור שלהם אפי' בברי מועיל וכן נראה מדברי תוס' דדוקא בבאת לטרוף מהם מועיל העירעור לנשואין ומהאי טעמא סיים הרא"ש מבנ"ח דאי מלקוחות יכולין לערער ואף לינשא תאסר ואין כאן ספר כתיבה רק בבאת לטרוף בנ"ח בלבד דאז יכולה להנשא אפי' הלקוחות טוענין מזוייף אבל בלי עירעור לקוחות כלל אז גובה לקוחות ג"כ מכח ספר כתיבה כמו שליח האומר בפ"נ. ואין להקשות אי כוונת התוס' דבכתיבה לא טענינן רק בשטר א"כ כיון דטענינן פרוע מנפ"מ ומכח זה דיקדק בספנ"י דבכתיבה ג"כ טוענין ללקותות אבל אין זו קושיא כמ"ש בספרי ת"י סי' ס"ט בכמה אנפי' ואחד מהם דנפ"מ אם יורשין מוציאין עליו שט"ח והוא מוציא עליהם שט"ח מאוחר לזמן פרעון שניהם א"כ אי טוענין על שטרו מזוייף הם גובין ולא הוא אבל אי טוענין רק פרוע א"כ סוף סוף אף הוא אינו משלם דמה בכך דפרוע גם שלהם פרוע דכיון דלוה טוען אולי הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני אבל אי טענינן מזוייף אמרי' שטרך מזוייף ולא לוה כלל ודו"ק. ולפ"ז מ"ש הב"י והב"ש סוף סקמ"ח דמשמע ברא"ש דאפי' טוענין ברי מותרת להנשא ולפי הנ"ל היינו דוקא בלא באת לטרוף מהם אבל בבאת לטרוף אפי' להנשא אינה יכולה דא"א לפרש דעת מי שמפרש בירושלמי מתני' בלקוחות עוררין רק לענין נישואין דהאיך אפשר דמתני' רק לממון מיירי ולא לענין היתר נישואין ואף שאפשר שלא נתכוון הרא"ש להנ"ל אבל מ"מ נראה לפענ"ד דמן הירושלמי והתוס' מוכח בודאי כמ"ש וצ"ע

(עב) אין שומעין לו. לכאו' יש לפקפק בדין זה דמשמע דאין משגיחין על עירעור של אחד כלל ובאמת בש"ס משמע לכאו' להיפוך דודאי יש לתמוה דקאמר אי עירעור חד האמר ר"י אין עירעור פחות משנים וכתבו התוס' והר"ן שנאמרו דברי ר"י גבי כהן דאוכלין מתרומה ויש לתמוה האיך מדמה הך דהכא להתם דהא חזינן דבלי עירעור כלל חכמים אצרכו קיום בעלמא רק כאן משום עיגונא הקילו א"כ ה"מ היכי דליכא דקא מערער אבל היכי דאיכא חד דמערער חזר הדבר לחוש כמו בכל שטרות וצ"ל דהקושיא דמ"מ האיך קתני יתקיים בחותמיו דבעי' תרי עכ"פ בחד סגי דאוקי חד להדי חד ולא בעי קיום ודוקא בתרי הני תרי דבגט ג"כ כמאן דליתא דתרי כמאה משא"כ חד וחד ולזה קאמר עירעור דבעל דבעי עידי קיום דאו' בעינן תרי והשתא י"ל בעירעור חד נהי דקיום גמור לא בעינן אבל קיום דחד בעי' עכ"פ וצ"ל דנהי דלס"ד ודאי י"ל כן אבל מ"מ כיון דא"א לאוקמא מתני' רק בעירעור דבעל דבעי קיום תרי וממילא אמרי' דעירעור חד לאו כלום הוא ולא חיישינן לי' כלל לפי המסקנא

(עג) והולד ממזר. עב"י מ"ש לדעת הרמב"ם ולפענ"ד פשוט דטעמו של הרמב"ם דודאי אפי' אי נימא בעלמא אפי' טוען מזוייף הקיום דרבנן היינו משום דלא חשיד אינש לזיופה אבל באשה זו בודאי י"ל דמזוייף דעל מה נימא דלא חשיד לזיופא היא תאמר לא זייפתי כלל וגט מזוייף הובא לי והשליח יאמר דהבעל נתן לו מזוייף ואין כאן מי לחשוד שזייף דנאמר דהמזייף ירא לזייף שיתברר משא"כ בשטר מי שמוציא השטר הוא בהכרח זייף ולא חשיד ואפי' אין מי שיכחיש הי' ראוי לחוש גבי גט רק כיון דאין כאן מי שיערער ואשה דייקא למינסבה לא חיישי' אבל כשהבעל מערער בודאי הקיום דאורייתא בפרט דהיא טוענת שמא ואין כאן על האשה שום חשש זיוף ושפיר יש לחוש דזייפא ולפ"ז כיון דהקיום דאו' פשיטא דאם חזרו אחר קיום ולא נודעו עדיף דאפי' ריח הגט אין בו כמו אם לא הי' לה גט ואומרת שהי' בידה אולי תמצאנו בודאי אין משגיחין על דברי' כלל וה"ה בגט זה דחספא בעלמא הוא כיון דבעי קיום מדאורייתא וזה שדיקדק הרמב"ם ולא נודעו עדיו כלל והיינו דודאי נותנין לה זמן לקיימו דהא עדים מצויין לקיימו ותוכל לקיימו וכיון שלא נודעו עדיין ואינה יכולה לקיימו הוי חספא בעלמא וז"ב ולפ"ז אפי' קיבלה קידושין מאחר ל"ח רק דאמרי' לה שתקיים וקבעינן לה זמני' שיעור שתוכל לקיימו ואם לא תוכל לקיימו באותו זמן לאו כלום הוא ובלא"ה אין נפ"מ כ"כ בקבלת קידושין דבלא"ה א"א מבעלה ראשון רק לחזור לראשון בהא ודאי מותרת כיון דהוא אומר ברי מזוייף הוא יכול לישא אותה אף אי נימא דאחר אינו יכול מספק ודו"ק

(עד) אבד הגט. משמע דוקא בבא ועירער אבל בלא בא הבעל ונאבד הגט קודם שתנשא יכולה להנשא ולכאו' יש לתמוה דכל הטעם דחילקו בין חו"ל לא"י הוא דבחו"ל אין מצויין לקיימו וחששו שמא יבוא ויערער לכך אסרו להנשא בלי בפ"נ ואז לא יוכל לערער אבל בא"י דמצויין לקיימו לא חששו שיערער לכך יכולה להנשא בלי בפ"נ והשתא בנאבד הגט קודם שתנשא חזר הדין בא"י כמו בחו"ל שהרי לא תוכל לקיימו ויועיל עירעור הבעל א"כ למה תנשא ע"י גט זה בלי קיום כשנאבד וראוי שיהי' דינו שוה לחו"ל כשנאבד ול"א בפ"נ דאפי' ניסת תצא ול"ל דל"ח שמא מזוייף דהבעל לא יקלקלה כמ"ש הרא"ש וכן השליח א"כ תיקשי גם בחו"ל נאמר כן וע"כ דסברא זו ל"מ רק דלא ניחוש שמא מזוייף באמת דלא יקלקלה אבל הא ודאי יש לחוש שמא יבוא ויערער ואז יהא נאמן א"כ כאן כשנאבד הגט למה ישתנה דינו מחו"ל ואפשר לומר דלא נקטו הכא נאבד בבא ועירער רק כיון דמיירי הם כשניסת ואז בנאבד בא"י אין סברא שתצא מחמת שנאבד גיטה מה שכבר הותרה להנשא אבל בלא ניסת אפשר אפי' בלי עירעור לא תנשא בנאבד גיטה אפי' בא"י ואפשר לומר עוד דמ"מ כיון דעיקר התקנה לא נתקנה בא"י דרוב פעמים אינה אובדת גיטה ממילא משום שמא תאבד ויבוא הבעל ויערער לא תקנו ולא פלוג שתנשא בכ"מ דמצוי לקיימו וצ"ע בזה ולא ידעתי למה לא זכרו הפוסקים מזה כלום: