תפארת יעקב אבן העזר גיטין קצג

(סח) בין שנתנה תחלה. ודעת הרמב"ן דבכה"ג הוי קפידא מכח קושי' התוס' מהך דפרק הכותב ובאמת לא ידעתי מאי זו קושי' והוא לפי שאני תמה שנראה מדברי הפוסקים דשליח זה חייב בתשלומי החפץ ולפענ"ד הוא תמוה שאין זה ענין לתשלומין כלל שהרי לא קיבל שליח זה שום דבר מיד הבעל שיתחייב בתשלומיו ובשביל שלא עשה שליחותו ומסר הגט ליד שליח שני ולא הגיע החפץ ליד הבעל לא נתחייב בשביל זה בתשלומין לא מבעי' למ"ד דלא דאין דינא גרמי דפטור דלא גרע מטורף שטרותיו וכדומה אלא אפי' מאן דדאין דינא גרמי הכא אפי' גורם דגורם ל"ה שאין בגט זכר מחפץ וגרע משטר שיש בו ההלואה והשיעבוד ומכ"ש שלא שרפו רק מסר לאחר ולא ברי הזיקא כלל והאיך יעלה על הדעת לחייבו ואי קשיא האיך קאמר כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל והא ל"ד דהכא שאני דהוא מוציא עצמו לגמרי מכלל החפץ ומסרו לאחר והוא יצא נקי ואין לו עליו שום דבר אפי' יעכב השני החפץ אצלו ויברח אין לו על הראשין חיוב משא"כ שואל שהוא לא יצא מכלל חיוב ד"ז רק מסרו לאחר והוא עדיין עומד בחיובו שאם לא ירצה השני להחזיר עליו לשלם י"ל דמותר וכ"כ לא דמי לשומר שמסר לשומר דהכא שאני דאסור לעשות כן שהוא מוציא עצמו מכלל החיוב ומכניס אחר תחתיו לגמרי וצ"ל דהקושיא הוא דקתני לא ישלחנו משמע דאין שום אופן לשלחו ביד אחר והשתא אם יקבל עליו הראשון אחריות החפץ לגמרי יוכל לשלוח דהא בחלה מיירי וכל טצדקי דאית לן למיעבד עבדינן והאיך פסיק ותני לא ישלחנו אלא ש"מ דאפי' לא הוציא עצמו מכלל החיוב אסור לשלוח ושפיר מוכח שאין השואל רשאי להשאיל ובהכי ניחא מה שיש להבין בתוס' דכתבו בד"ה כאן דאפי' למ"ד שומר שמסר לשומר פטור לכתחילה אסור ולמה לא כתבו כן במשנה דקתני בהדיא לא ישלחנו וקשה למ"ד שומר שמסר לשומר פטור וצ"ל דלכתחילה אסור ולפי הנ"ל ניחא דבמשנה לק"מ די"ל דהכא שאני כנ"ל רק כיון דמוכיח מכאן אין השואל רשאי להשאיל שפיר קשיא להו ודו"ק

ומעתה לפ"ז ממילא לק"מ דודאי התם כל שהזכיר לקיחת השטר אמרי' לקפידא קאמר כדי להציל עצמו מהיזק והשליח אם יקלקל יתחייב אבל כאן מה נפ"מ לבעל אם יתלה ביטול הגט בזה במנ"פ אם יקלקל השליח אפי' יתבטל הגט נפטר השליח כנ"ל ואם באופן שמקבל עליו אחריות בלא"ה יתחייב בחפץ א"כ ביטול הגט אינו מועיל לבעל כלל לחפץ לכך בעי' דוקא שיזכיר בפי' שתולה ביטול הגט בחפץ ואפי' גבי האשה די"ל דבהא שפיר מהני לי' ביטול הגט שתהא מוכרח להחזיר חפצו ואם לאו לא יגרשה משא"כ כשיהא גט אפי' משנה יפסיד כשלא תרצה להחזיר ג"כ לק"מ דשא"ה דבאמת לא הביא השטר בהחזרה משא"כ הכא דבאמת לא נפסיד החפץ א"כ מאיזהו צד נימא דביטל הגט אפי' אם באמת יגיע החפץ לידו וזהו באמת טעמו של ר"ל החולק דבכל גיונא ל"ה קפידא משום דבאמת לא נפסד החפץ ונתקיים קפידתו תדע דלדעת הרא"ש אם נתנה החפץ ראשון אחר שמסר הגט לשני מהני ולמה לא נימא דהקפיד שלא ימסור לשני שמא יגיע החפץ לשני א"כ אפי' אם באמת הגיע ל"ה גט וע"כ כיון דנתקיים קפידתו מהני וה"ה כאן [ובאמת צ"ע על הרא"ש דהא לר"י ל"מ ויתבאר בסמוך] והיינו דאמרי' דלר"י דמי לאומר אל תגרשה רק בבית וגירשה בעלי' והיינו להורות אף דודאי השתא אין לו שום נפקותא באיזהו מקום נתגרשה כל שהקפיד בשעת מעשה הוי קפידא וה"ה כאן ור"ל חולק דהתם הי' לו קפידא לאיזהו טעם אבל כאן עיקר הקפידא על החפץ ואי הי' יודע שיגיע החפץ לידו בשלימות ל״ה מקפיד משא"כ בבית ועלי' ועכ"פ פשיטא דאין זה ענין להך דפרק הכותב

סט) יטלנו הראשון. כ"כ הטור בלשון זה והוא תמוה דהמעיין, ברא"ש יראה דלאו דוקא אלא גם השני יכול ליטלו שנית וליתנו אחר שהגיע החפץ לראשון דל"ל דבעינן שיעשנו שליח מחדש דשליחות הראשון נתבטל דא"ב תיקשי למה בנתינה לו החפץ לראשון קודם שקיבלה הגט משני יכולה לקבל משני ול"א דמעיקרא לא נעשה שליח וע"כ דמ"מ כיון שנתקן הדבר ממילא נעשה שליח וה"ה אם כבר נתן שיכול ליטלו וליתנו לידה שנית וכן משמע להדיא ברא"ש ע"ש ולשון הטור ומחבר צ"ע ולכאו' יש להקשות באמת הא חזינן לר"י ל"מ אפי' הגיע החפץ באמת ליד הבעל דודאי נתקיים קפידתו של בעל מ"מ כיון דמעיקרא נעשה שלא כדין פסול ולמה בזה כשר כשנתנה לו לראשון תחילה וצ"ל כמ"ש דנעשה באמת אח"כ שליח מחדש דודאי מרוצה שיתנו כיון שלא ביטל השליחות ולפ"ז אם כבר נתן כנ"ל

סעיף נב. כל תנאי שהתנה הבעל עם השליח כגון אל תגרשנה אלא בבית או בעליה וכיוצא בזה (ע) אם צא הרשהו הבעל למנות שליח אינו יכול לשלוח ביד אחר לכתחלה שמא לא ידקדק השני בשליחות ויתבטל הגט: הג"ה. מיהו אם עשה שליח שני אפי' לא הגיד לו התנאי או החליף לו אם נתקיים התנאי הוי גט (ריב"ש סי' שי"ז) אם התנה שתמחול לו כל זכות שיש לה עליו אע"ג דלענין דינא יש לדון מהו בכלל כל זכות מ"מ יש להחמיר לענין גט שתמחול כל זכות שיש לה עליו ואח"כ תדון עמו מהו בכלל וכן כל כיוצא בזה (שם סי' שי"ז)

(ע) אם לא הרשהו. באמת שכ"כ הריב"ש דהרשאה מהני להרמ"ה אבל מדברי הרמ"ה דמפרש הטעם שמא ישנה משמע דאנן חיישינן לשינוי ומה נפ"מ במה שהבעל מרוצה דאי ס"ד דבקפידת הבעל תליא מילתא דהוא מקפיד שמא ישנה א"כ הי' בדין אפי' לא שינה יפסל לר"י כיון דמקפיד אפי' לא הגיע לו היזק וע"כ דלאו מכח קפידתו דבעל אתינן עלה דהוא אינו מקפיד רק אנן חיישינן שיביא ביטול הגט א"כ מה יתן ומה יוסיף כח והרשאה וצ"ע

סעיף נג. שליח המביא גט במקום שאינו צ״ל בפני נכתב ובפני נחתם נותנו לה ומתגרשת בו ונשאת אע"פ שאין מכירין חתימות העדים וגובה כתובתה (עא) מבני חרי ואם בא ע"א וערער לומר שהוא מזויף (עב) אין שומעין לו באו שנים וערערו אפי' נשאת כבר תצא ואם בא הבעל וערער ואמר לא גרשתי מעולם וגט שהובא לה מזויף הוא יתקיים בחותמיו ואם לא נתקיים ולא נודעו עידיו כלל תצא (עג) והולד ממזר שהרי אינה מגורשת (עד) אבד הגט הרי זו ספק מגורשת

(עא) מבני חרי. כ"כ הטור וכתב ב"י שהמציא כן מדברי הרא"ש פ"ק דגיטין ובאמת שכ"כ הר"ן בהדיא. אבל אני תמה דמן הירושלמי שהביאו ראי' מוכח להיפוך דהא נחלקו ר"ח אמר הבעל עורר ורי"א הלקוחות עוררין והשתא א"א לפרש עורבין בספק דא"כ האיך אפשר לפרש כן המשנה דהא בספק לכ"ע אין מעכבין מלישנא ומשנה משמע בהדיא דהקיום מעכב מלישנא דלענין ממון מה ענין זה לכאן ובהכרח דכוונת הירושלמי דכל שהבע"ד מכחיש מדאו' צריך קיום כמ"ש ה"ה להדיא או כמו שאפרש בס"ד דבגט ודאי ראוי להיות הקיום דאו' אם מכחיש אפי' למאן דחולק על הר"ר אביגדור הכהן בח"מ סי' מ"ו בגט מודה וא"כ כל שבאת לטרוף לקוחות הם בע"ד של שטר זה וצריך קיום מדאו' וא"כ אסורה לינשא ושפיר מפרש הלקוחות עוררין בטענת ברי ובזה אסורה להנשא ובאמת אם לא באת לטרוף מהם כלל ואינה רוצה לגבות כלל רק להנשא אין משגיחין עליהם אבל ברוצה לטרוף אף לגבי נשואין צריך קיום (וכה"ג אמרו גבי אשה האומרת מת בעלי דאי תובעת כתובה ואינה נאמנת כלל ואי לא נאמנת] וצפ"ז