תפארת יעקב אבן העזר גיטין קצב

מיירי רק בשליח ראשון א"כ האיך קאמר דכ"ע מודי מאי ענין פלוגתא יש בזה שמסר הגט לשליח ועשה כמו שאמר אבל לפירש"י א"ש דקמש"ל בהא אפי' בשליח שני מועיל אף ששינה בחפץ ולא ידעתי מאי קשיא לי' להרא"ש לפירש"י דמה צורך להך דמעיקרא הול"ל כי פליגו וכו' ואדרבא לפירש"י א"ש דקמש"ל דשינוי מה שמסר לשליח ל"ה שינוי רק בחפץ לא בגט ואי קשיא באמת כיון דאם מסר לאשה הגט תחילה הוי שינוי בגט אף דעיקר הקפידא על החפץ הוי שינוי בגט ולמה כשמסר לשליח שני הגט ל"ה שינוי בגט רק בחפץ הא אדרבא שליח שני גרע מאשתו דהא בלא הקפיד יכול למסור לאשתו הגט תחילה אבל לשליח שני אין למסור לכתחילה אפי' לא הקפיד א"כ בהקפיד דבאשתו הוי שינוי כ"ש בשליח שני אבל באמת א"ש דע"כ מה שמוסר לשליח שני ל"ה שינוי בגט רק בחפץ שהרי הי' יכול למסור החפץ לשליח שני אחר שקיבל מיד האשה ובהא ודאי הגט גט רק שינה בחפץ א"כ מאי נפקותא כשהגיע החפץ לשליח שני ע"י הגט

והנה הרא"ש הרגיש בדוחק הריב"א ופי' דהך דמעיקרא שהקדימה לקראת הראשון ומסרה לו החפץ ואח"כ מסר השני לה הגט בהא מהני לכ"ע כיון שנתקיים קפידת הבעל אף דבשעת שמסר לשני הגט הי' שלא כדין מהני אבל מ"מ תמוה שאין ענין מה שאמרו מקודם דכ"ע להך דנחלקו אח"כ וכיון דמודים בכה"ג שהגיע החפץ לראשון קודם מסירת הגט לאשה הי' לומר דנחלקו בלא הגיע החפץ לראשון קודם מסירת הגט ועוד דהא לריב"א ע"כ מה דהוי שינוי בשליח הוא מחמת קפידא אבל בלא הקפיד לכ"ע ל"ה שינוי א"כ כך הי' לו לומר בלא הקפיד לכ"ע ל"ה שינוי בכה"ג אף דמ"מ אסור לכתחילה ליתנו לאחר מ"מ בלא הקפיד אין חשש לגט אבל בהקפיד פליגו ומה צורך לומר מעיקרא דכ"ע מודי בהגיע ליד הראשון קודם אפי' הגיע ליד השני לגמרי יש רבותא לאשמעינן דכ"ע מודי ומה שהוא באמת ההיפוך מה דפליגו אבל לפירש"י ניחא דמעיקרא קאמר אפי' הקפיד כל שנעשה קפידת הבעל אפי' בשליח שני כשר דאפי' הקפיד ל"ה שינוי בגט רק בחפץ והדר קאמר בלא נעשה קפידת הבעל פליגו ומה שהקשו על פירש"י דהאיך קאמר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דלפירש"י הכוונה אשתו אבל באמת לא נזכר זה כלל ברש"י רק התוס' הכריחו לפי' צ"ל כן אבל באמת הא ליתא דהא בש"ס ל"א רק זימנין דאפי' גיטא נמי ל"ה והיינו דרוב פעמים הוי גט רק אסור לשלח מחמת החפץ ולפ"ז עיקר דין המשנה באמת נאמר שאסר לשלוח מחמת החפץ רק דל"נ לר"י לומר דכאן קמש"ל רבי ד"ז דזה פשוט ואינו ענין לגיטין ולזה אמר דנפ"מ בהך דינא דנלמוד מזה דפעמים דגיטא נמי ל"ה והיינו כיון דחזינן דאסור לשלוח מחמת שאין רצונו להיות פקדונו ביד אחר א"כ נהי דלגבי אחר אין, זה שינוי בגט אבל גבי אשתו כה"ג אפי' גיטא ל"ה דגבי אשתו הוי שינוי בגט אבל הך ביד אחר השנוי' במשנתינו בודאי השליח שני קאמר לכ"ע רק לכן נקט רבי הך דינא הכא ללמוד פסול לגט לגבי אשתו בהקפד לקבל החפץ תחילה דלגבי אשתו הוי שינוי בגט וז"ב

והנה הרי"ף פי' כפי מה שהבינו הפוסקים כפירש"י אבל באמת תמהני מאד דפשיטא דלא נפרש כפירש"י שהרי דקדק הר"ן בדבריו דמחלק בין שאמר קח לי ממנה חפץ יתן לה גט זה או שאמר והדר תן לה גט זה דוהדר הוי קפידא ולא ותן ולפ"ז כיון דמפרש הך דמעיקרא דמודים כ"ע בלי קפידא א"כ למה צריך לקבל החפץ תחילה ואי דמ"מ בעינן דוקא שיקבל החפץ תחילה למה אח"כ כתב והדר כיון דלא קיבל החפץ תחילה בלא"ה ל"מ אפי' אמר ותן לה לכן נלפענ"ד ברור דסובר הרי"ף כפי' ריב"א רק על דרך זה דכל שתלה שליחות החפץ בשליחות הגט כגון שאמר והדר הב גיטא הרי שעשה שליחות אחת לשניהם וזה תלוי בזה ובהא פליגו אי הי' כוונתו שזה תלוי בזה או לא ואי הוי קפידא או לא אבל מעיקרא קאמר דכ"ע מודי היכי דל"ק והדר רק טול לי חפץ ותן לה גט זה לכך אמרי' דשני שליחות הן שליחות לקבל חפץ ושליחות לגרש ועל הגירושין יכול לעשות שליח כמו שלוחו דעלמא ועל החפץ אינו יכול לעשות שליח הילכך זה ששלח הגט ביד אחר כדין עשה ולא שינה כלל דבאמת לא עשה שליח על החפץ כלל רק על הגט ואם היא נתנה לו החפץ מעצמה ובודאי מכח גרמא דשליח ראשון נעשה זה ועיוות בשליחותו שהי' לו להזהר לשלוח לאשה שלא נתן החפץ רק לו בלבד מ"מ מה ענין זה לשליחות הגט שהרי נעשה שליח על הגט כדינו ומהא"ט נקט ונפקא לאפי' להורות דלא עיקר הוא הגט שתתן לו החפץ שלא נעשה שליח ע"ז כלל רק היא מעצמה נתנה לו ולכך נקט שהקדימה דאל"כ הי' מתברר לה ציווי הראשון שלא תתן לו רק כשיביא הראשון בעצמו רק היא הקדימה. כן נלפענ"ד בביאור דברי הרי"ף ולא ידעתי לפרשו בא"א. ומ"מ נראין דברי רש"י ז"ל בענין זה טפי אף דלשון ונפקא לאפי' א"ש לפי' הרי"ף מ"מ כבר כתבו תוס' בלא"ה דנקט הכי משום דחלה הראשון ויצאת לקראתו ופגשה בשני גם הריב"ש כתב לפרש לפירש"י הך דנפקא לאפי' בטו"ט ומה שיש עוד לבאר בזה יתבאר בסמוך בס"ד

(סו) לא ישלחנו ביד אחר. עב"ש סקס"ה ודבריו תמוהין דפשיטא דדעת הרמב"ם כדעת רש"י בזה ומה שאמר שלא ישלחנו שאין רצוני וכו' היינו אפי' לא הקפיד יש טעם זה ג"כ אבל מה שאמרו בש"ס גיטא נמי ל"ה פשיטא דהכוונה לא ישלחנו שמא משנה השני דמשום אין השואל רשאי להשאיל בכה"ג אסור לכתחילה ודברי הרמב"ם בהכרח יתפרשו כפירש"י כיון דסובר כרש"י דגם בשליח הב' בעינן שינה דוקא ומה שתמה על הטור אינו תמוה דכיון דאזיל בשיטת ריב"א והרא"ש דמפרשים המשנה כפשיטא דשליח שני אפי' לא שינה פסול דזהו גופא שינוי במה שמסר לו א"כ י"ל דהא דנקט לא ישלחנו דוקא בהקפיד אבל בלא הקפיד כיון דאז כשר בשליח שני ש"מ דאין מקפיד א"כ אפי' לכתחילה מותר. ואח"כ מביא באמת דהרמב"ם אוסר והיינו לשיטתו דבשליח שני בעינן ג"כ שינוי דוקא ש"מ דזהו אין קפידא למסור לשני לגבי גט רק הוי שינוי בחפץ כמו שפירש"י לכך לכתחילה אסור מחמת החפץ אבל לריב"א דכל שיש שינוי בחפץ הוי שינוי לגבי גט רק בלא הקפיד ל"ה שינוי א"כ ממילא יכול למסור לכתחילה כנ"ל

(כז) ונתנה האשה. משמע דוקא בנתנה החפץ תחילה אבל להיפוך ל"ה גט והיינו דסובר אפי' ל"א והדר הוי קפידא אבל כפי הנראה מהרי"ף כפי מה שבארנו דל"ה קפידא רק באמר והדר א"כ אפי' להיפוך הוי גט אך צ"ע דהרי"ף נקט ג"כ מעיקרא דנתנה החפץ תחילה ונראה דרבותא קאמר דל"מ בנתן לה גט והיא נתנה לו החפץ דלא הוי שליח רק על הגט ונתן הגט גמר השליחות וכבר נתגרשה ולא נתבטל הגט במה שקיבל החפץ למפרע דכיון דל"א והדר שליחות הגט בפ"ע הוא אלא אפי' נתנה לו החפץ תחילה לא איכפת לן דאינו שליח רק על נתינת הגט ומ"מ אפשר לומר דבעינן דוקא שיהא נראה מענינו שלא נעשה שליח על החפץ כגון שהקדימה קודם שנתברר לה משליח ראשון שלא תמסור אבל כשבא אצלה והשליח ראשין לא הודיעה מחפץ שלא תמסור לו ומסרה לשני הרי נראה דעשאו לשני שליח בחפץ ובגט והוי שפיר שינוי וצ"ע אמנם מדברי הרמ"ה שהביא הטור שכתב דהוי ספק מגורשת משמע דמפרש דברי הרי"ף דכל של"א והדר אפי' שינה מגורשת ולפ"ז נ"ל דלרבותא נקט בש"ס נפקא לאפי' כנ"ל ומספקא לי' להרמ"ה אי כדברי הרי"ף אי כפי' הרמב"ם וצ"ע על המחבר שלא זכר דעת הרי"ף והרמ"ה בזה כלל: