תפארת יעקב אבן העזר גיטין קצ

(נז) ויש מתירין. זהו דעת הרשב"א והרמב"ן וטור אבל מדברי בה"ע נראה דאפי' בלי רשות יכול לעשות שליח ונראה: טעמא כיון דמקשינן ושלח ושלחה דשניהם עושין שלוחין א"כ משמע דכמו דשליח שלו עושה שליח ה"ה שליח שלה וכמו בשלו א"צ לפרש ה"ה בשליח שלה ולפ"ז צ"ל דל"ד למילי דלא מימסרן דזהו דוקא בכתיבת הגט שאין בשליחות זה שום גמר מעשה רק אח"כ בנתינה לכך מיקרי שליח הכתיבה שליח של מילי ולא מימסרן אבל כל שליח שע"י שליחותו נגמר מעשה דהיינו שליח של אשה שהוא שליח שע"י תתגרש וכן שליח הולכה שהוא שליח לגרש זהו ל"ה מילי ודבריו נראין באמת דמהש"ס הנ"ל ודאי נראין כן ולא ידעתי למה השמיט המחבר דברי בה"ע לגמרי והנה הב"י כתב דלא כתב בה"ע רק דעושה שליח להביאו לידי שליח ראשון ולא שתתגרש בקבלת השני והוא תמוה לפענ"ד דא"כ פשיטא דעושה שליח ומה חשש מילי יש כאן דאטו לא תוכל לעשות שליח לקבל משליח בעלה דאפי' למ"ד אין אשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה לאו משום מילי רק משום בזיון דבעל ומה מילי שייך בזה ומה שהביא מנוסח הרשאה שכתב בה"ע אינה ראי' דפשיטא דלחומרא בעלמא כתב כן תדע דהא פסק בה"ע להדיא דכל שלא אמר את הולך לא בעינן חלה כלל א"כ מה צורך בהרשאה שירשהו למנות שליח בפי' הא כל של"א את הולך אפי' לא חלה יכול למנות שליח אלא ברור דהך נוסח הרשאה לצאת ידי כל החומרות הוא ואינו מן הדין אבל מדינא יכול למנות שליח שתתגרש בקבלתו של שני ואדרבא נראה דלענין שיביא הגט ליד שליח קבלה ראשון לכ"ע מהני אפי' להרמ"ה דאין בזה משום מילי רק למ"ד שאין אשה עושה שליח לקבל גט משליח בעלה יש לדון גם בזה ולפי מה שאבאר לקמן בס"ד דשליח הבאה הוי שליח האשה לגמרי להולכה א"כ יש להכשיר בזה לכ"ע אבל מ"מ ברור דאין בזה משום מילי כמו שבארנו

(נח) אם נתנה לו רשות למנות שליח. זהו דעת הטור והקשו עליו הא לעיל סי' ק"כ פסק להדיא דאומר אמרו הגט בטל וכן הוא מסקנת הרא"ש שם ולזה ביקש הרד"ך לחלק בין כתיבה לחתימה דכיון דע"מ כרתי בחתימה ל"ב שישמע מפי הבעל דוקא והב"י והר"מ אלשקר השיגו עליו שאין בדברי הטור סי' ק"כ זכר לחלק בין כתיבה לחתימה וגדולה מזו נראה מדברי הרמ"ה שם להדיא דאפי' בחתימה הוי ספק מגורשת ולהרא"ש והרי"ף הגט בטל כמו בכתיבה אך הא קשיא הא מ"מ ע"כ שיש הפרש בין כתיבה לחתימה דהא לא גרע חתימה ממזוייף מתוכו דפסול רק מדרבנן ולמה באומר אמרו יהא דינו ככתיבה שיהא ספק מגורשת או ודאי אינו גט ומה שנלפענ"ד ליתן טעם נכון דבחתימה באומר אמרו ג"כ הוי פסול דאו' לפי מ"ש תוס' סוף התקבל דאפי' לר"מ דמצאו באשפה כשר בכתבו כתב הגט גרע דהוי קפידא ולפז"נ פשוט דאם ציוה לחתום עדים וחתמו פסולים פסול מדאו' דהא לא נעשה ציווי הבעל ולפ"ז אם באומר אמרו לחתום א"כ במנ"פ אי נחשוב חתימת העדים מכלל כתיבת הגט הרי בעינן שישמעו מפיו ואי אינו בכלל וכתב כיון דע"כ צריכין שיחתמו הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה דזהו אינו מכלל הגט וזולת זה א"א לגרש א"כ הוי ממש כמו קציצה דפוסל. והנה לעיל כתבתי ראי' לדעת הרי"ף דמכשיר בע"ח דע"כ דהם מעיקרו של גט דאל"כ הוי מחוסר מעשה ואפי' החולקים שם היינו משום דא"צ לחתימתם כלל ל"ה מחוסר מעשה אבל באומר אמרו דע"כ בעי' חתימתם הוי מחוסר מעשה רק אם שמעו מפיו הוי בכלל וכתב אף דסגי בעידי מסירה מ"מ ע"ח נמי עבדי כריתות אבל בלא שמעו מפיו הוי מחוסר מעשה ודו"ק

סעיף מד. (נט) אם עשתה שליח קבלה וחזרה ועשתה שליח אפי' עשרה זה אחר זה או שעשתה עשרה כבת אחת (ס) כל שהגיע הגט ליד א' מהן מגורשת (ואפי' נתן ביד אחד מהם גט פסול ולשני גט כשר מגורשת) (מרדכי ריש השולח)

(נט) אם עשתה שליח קבלה וכו'. בכאן לא זכר המחבר כלל דעת הרמ"ה החולק דבטל שליחות הראשון כל שלא אמרה בפי' שעדיין חפיצה בראשון והוא לפי שהרא"ש בתשו' שהביא הטור חולק על הרמ"ה וכן הרשב"א אבל באמת מדברי הרא"ש בתשו' לא מוכח מידי דהתם טעמא אחרינא איכא כמבואר להדיא ברא"ש שארכו לה הימים ל"ח שליח הראשון ול"ה יכול להנשא שלא ידעה אם קיבל כבר הגט או לא ולכך שלחה שליח אחר א"כ בודאי לא בטלה הראשון אבל בכה"ג ששלחה שליח לקבל גיטה ושלחה שליח אחר בזה ודאי יש לחוש לביטול הראשון. וגדולה מזו אמרו בש"ס בעובדא דאבא בר מניומי אף שמעיקרא אמר לו שאינו מכירה ואמר לו ליתן לאבא בר מניומי מ"מ אמרי' אבא בר מניומי ולא את א"כ כ"ש כשלא נתברר שום טעם שעשתה שליח אחר שיש לחוש לביטולו של ראשון וצ"ע בזה

(ס) כל שהגיע הגט. כתב ב"י בשם הרשב"א דאם אמרה כל מי מכם שירצה הבעל ליתנו יהא שלוחו לקבלה בזה אפשר דאין ברירה כמו כתוב לאיזה שארצה אגרש ולא ידעתי מה מקום ספק יש בזה דפשיטא דלא הי' כוונתה כאן דלזה שלא ירצה אף שלוחה אינו דמה צורך לה לזה כיון שלא ירצה ממילא אינו שליח וע"כ דהיא באמת שוי' שלוחים לכולם רק שלא ידעה לאיזהו מהן שירצה הבעל הילכך שלחה כולם ולאיזהו שירצה הבעל הוא יקבל הגט והיינו שלא נאמר רק לזה עשתה שליח ושמא לא ירצה הבעל לזה לכך אמרה דלכל מי שירצה היא מרוצה כדי שיוכלו כולם לקבלו וליכא למימר משום דמ"מ לא נתברר בשעת שליחות למי יתרצה הבעל א"כ בשליח אחד ג"כ לא נתברר אם ירצה ליתן לו וע"כ דמ"מ שליח שלה הוא מיד א"כ ה"ה בכולם דמאיזהו צד נימא דגם שליח שלה ל"ה דהא בלא"ה לא יהא שליח מצד הבעל ועוד דמ"ש משליח אחד תלוי ג"כ ברצון הבעל כנ"ל ובעשתה עשרה שלוחים בב"א מודה הרשב"א דל"ש בזה ברירה והיינו כנ"ל וא"כ מ"ש באמרה לאיזהו שירצה דודאי לא נתכוונה רק להרבות בשלוחים ולומר דלכולם היא מרוצה כדי שיוכל הבעל לבחור אחד ולא יהא עיכוב מחמתה

סעיף מה. השליח ששינה בשליחתו במה שאמר לו הוא או היא לא עשה כלום כיצד אמר ליה (סא) תנהו לה במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר אל תתנהו לה אלא בעליה ונתנו לה בבית או איפכא או אל תתנהו לה אלא בימין ונתנו לה בשמאל או איפכא לא עשה כלום

(סא) תנהו לה במקום פלוני וכו' אל תתנהו. עב"ש ומשמע מדבריו דבתנהו בימין ליכא קפידא כלל ולא ידעתי מנא לי' הא ובש"ס שאמרו אל תתנהו דקאי אמתני' דאפי' הי' אנוס ל"מ ולכך קאמר אל תתנהו דבתנהו סתם מהני אונס כמו את הולך אבל בלא אונס ודאי אפי' בתנהו א"י לשלחו ביד אחר וכ"ש למ"ד דאפי' בהולך בעי' חלה כ"ש בתנהו בימין דבלא אנוס א"י לשנות ולפ"ז אפשר לומר דבתנהו במקום פלוני ג"כ דוקא בלא אנוס אבל נאנס כל של"א אל תתנהו יכול לשנות ובמתני' בלא אנוס מיירי דאל"כ הו"ל לאשמעי' רבותא אפי' נאנס וצ"ע דבפוסקים לא משמע כן

סעיף מו. יש מי שאומר שאם אמר לו אל תגרשנה (סב) אלא בימינך אינו