תפארת יעקב אבן העזר גיטין קפח

הרי כאן בהכרח בשליח שלא ניתן לגירושין לא בעי שליחות דא"ב שליחות והוי שליח א"כ למה לא יוכל למנות שליח וע"כ דל"ב שליחות ול"ה שליח א"כ למה צריך בן כריתות דוקא ועכו"ם אפי' בכה"ג פסול ובאמת אי נימא דעכו"ם כשר בכה"ג הוי א"ש טפי מה דקשה מאי פריך ואולי עבד ל"ק וקשה הא נ"מ בעכו"ם דאפי' כהנ"ל פסול שאינו בן שליחות משא"כ עבד וע"כ דאפי' עכו"ם כשר דלא בעינן בזה בן שליחות דשליח שלא ניתן לגירושין הוא ואפי' ישראל אינו בן שליחות בזה אבל כל הפוסקים הסכימו דעכו"ם פסול באופן הנ"ל

לכן נלפענ"ד ברור דטעמא דהא מילתא הוא באמת מטעם מילי לא מימסרן לשליח כמו בכתיבת הגט וה"ט דאף דבעלמא בנתינה ל"ה מילי משום שהוא מצוה לו ליתן הגט לאשה ולגרשה והשליחות הוא לעשות מעשה הגירושין אבל שליח זה שהוא מוסר הגט לידו למסרו לפלוני אין זה שליחות לעשות מעשה דלא ניתן לגירושין רק עיקר שליחותו למנות אותו פלוני לשליח וזהו מילי ואינו יכול לעשות ע"ז שליח אחר ובזה סרו כל הקושיות והשתא ל"ק על דעת בה"ג דשפיר מיקרי שליח רק הואיל דל"נ לגירושין הוי מילי והיינו דקאמר בפשיטות והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא. ובאמת לא שמענו בשום מקום כלל זה דשליח שלא ניתן לגירושין אינו שליח ולפי הנ"ל ניחא דקאמרו לי' מסור מולך וכו' ואהא מקשה הא לא ניתן לגירושין ומילי לא מימסרן וז"ב לפענ"ד ולפ"ז פשיטא דבאומר לו שיכול למנות שליח אחר במקומו מהני דאפי' למ"ד אומר אמרו לא מהני בכתיבה היינו דווקא בכתיבה דבעי' שישמע מפי הבעל לא בנתינה ודו"ק

(מח) ספק מגורשת. זה תלוי בחילוף הגירסאות ולפי גי' רש"י והרי"ף א"מ ללישנא בתרא אך יש לתמוה באמת מה ס"ד לומר אבא בר מניומי ולא את כיון דמעיקרא שוי' שליח בפי' לגירושין רק הוא אמר שאינו מכירה אמר לו שיתנו לאבא בר מניומי א"כ האיך יעלה על הדעת לומר דוודאי בטל לשליחותי' של ראשון לגמרי הא חזינן דרק להקל טרחתי' של הראשון אמר כן. גם יש לתמוה על הרי"ף דבהדיא כתב (בדף ס"ג ע"ב) שם דבכה"ג דהוי ספק והכא עדיף כמ"ש לעיל ויתבאר בסמוך מה שיש ליישב דעת הרי"ף בזה על נכון

מט) יתנהו לה על פי שנים שזאת אשתו. באמת שכ"כ רוב הפוסקים וכתבו לחלק בין זה לסומא לפי שיוכלו להטעותו ובאמת שכן משמע לכאו' בהך סוגי' גופא דסומא דאי ס"ד דאפי' מכיר ע"י אחרים ל"מ לפי שאינו יודע בעצמו א"כ מאי מקשה על תי' ר"ש מהא דסומא מותר באשתו דודאי פשיטא שים לחלק בין היכי דרגיל עמה הרבה דודאי מכיר בט"ע אבל אשה אחרת שאין רגיל עמה ל"ה הכרה בט"ע דקלא. וע"כ דודאי ל"ב שיכיר בעצמו משום כל הראוי לבילה וכו' רק סומא ס"ד שאינו ראוי להכיר כלל וע"ז פריך דהא ע"כ ראוי לבילה הוא דאל"כ האיך מותר באשתו ומה"ט בשמע קן קולמס מהני ול"ד לסומא לפי שראוי לומר בפ"נ משא"כ סומא וה"ה לפי תי' רש"י ודו"ק

אמנם לענין דינא צ"ע לפענ"ד כי התוס' נסתפקו בזה ומה שהביאו ראי' מהך סוגי' דהכא נראה כוונתם דקאמר לישנא קמא לא דהוי שליח של"נ לגירושין דמי קאמר אבא בר מניומי ולא את ואי נימא דצריך להכיר בעצמו ע"כ שליח של"ב לגירושין הוא כיון שאינו מכיר וע"כ דיכול להכיר עי"א זה נ' כוונתם בראי' בזו ובאמת יש לתמוה לכאו' על התוס' שנסתפקו בזה דהא מהכא מוכח לכאו' להדיא כן אבל באמת פשיטא דלק"מ דודאי לא עלה על דעת התוס' לומר דצריך להכיר דוקא ואי לאו אינו גט מדינא דהא ודאי ליתא דאם באמת גירש ונתברר דהיא היא ודאי מהני מדינא רק כל כוונת התוס' דאינו כשר לכתחילה משום חשש הטעאה ולזה כתבו דשמא יש לחלק דדוקא סומא חיישי' להטעותו ולא פקח והשתא הכא הוי ודאי שליח של"נ לגירושין כיון דאם יגרש עי"א מהני בשביל הך חששא לא מיקרי שליח של"נ לגירושין כיון דאם באמת יגרש אותה מהני וז"ב ואדרבא נלענ"ד ברור דמהך סוגי' מוכח דלא יגרש ע"י הכרה לכתחילה דאל"כ תיקשי מה ס"ד לעשות שליח אחר הא לא מהני לעשות שליח רק בחלה או נאנס ואיזהו אונס יש בכאן דהא הגט בידו ושם האשה ובעלה בתוכו א"כ פשיטא שיוכל להתברר מי הוא זו עי"א והוא חשיב אונס אפי' כה"ג עכ"פ כמו דבסמוך דקאמר בהדיא איתניס קאמר עלה רבא חלה טעמא מאי משום דאנוס האי נמי אנוס עכ"פ הול"ל בכאן דהאי נמי כחלה דמי ולמה מעיקרא פסיק ותני יעשה שליח. ועוד קשה לפי גירסת רש"י מה ס"ד דבטל שליחותו של זה ובאיזה סברא נחלקו הך שני לשונות ומ"מ דקשה על הרי"ף שהוא סותר עצמו להך סוגי' דדף ס"ג כפי פי' שם כנ"ל

לכן נראה ברור דכל שאינו מכיר אינו יכול לגרש לכתחילה עכ"פ משום חשש הטעאה ואפי' במקום דל"ש הטעאה לא פליג רבנן והוי כמו סימן רק שם מקשה עלי' דר"ש דבמתני' כפסיק ותני דסומא פסול ובאמת משכחת לה ברגיל עמה לגמרי ומכירה היטב כמו אשתו ע"י ט"ע דקלא והשתא פשיטא דהוי כמו חלה ועדיף מיני' דהתם החסרון מצד השליח שחלה והכא מעיקרא כששלחו ידע המשלח שא"י ליתן ומאי דלא אשכח לאבא בר מניומי אינו מצד השליח לכך פשיטא לי' דיכול למנות שליח לולא דלא ניתן לגירושין והיינו דנחלקו הני תרי לישנא דלישנא קמא ס"ל כיון דמ"מ ניתן לגירושין הוא אם יתן לה ויתברר דהיא היא על פי אחרים א"כ לא בטל לשליחותו של ראשון ולישנא בתרא ס"ל דמ"מ כיון דאמר לו דאינו מכירה ואינו כשר ליתן לה לכתחילה ממילא אמרינן דלא עשאו שליח לגרש לכתחילה שלא כדין ואינו שליח כלל לגירושין וזהו טעמו של הרי"ף דכאן פסק כלישנא בתרא לפי שאינו מכירה ואינו יכול לגרש לכתחילה משא"כ שם בדס"ג שפיר פסק דהוי ספק דלהקל טרחייהו אמר הכי כיון דהם מכירין אותה ואין בהם שום חסרון שלא יוכלו לגרש, משא"כ שליח זה שיש בו חסרון שאינו יכול לגרש אמרינן דלא עשאו שליח כלל לגרש כיון שאינו מן הדין לגרש וזה ברור לפע"ד ולפי זה כיון דמהרי"ף מוכח דאינו יכול לגרש לכתחילה כשאינו מכיר וכן מהש"ס מוכח כן והתוס' ג"כ נסתפקו בזה נראה לפע"ד פשוט שיש להחמיר שלא לגרש רק כשהשליח מכיר האשה בעצמו לא ע"י הכרה וקשיא לי' כנ"ל אבל אנן דקיימא לן כהך גירסא שלפנינו א"כ הך דינא נפל בבירא ואין לגרש לכתחילה רק ע"י שיכיר בעצמו האשה ודו"ק

סעיף לז. נתן הגט לשליח ואמר לו לא תתנהו לה עד שלשים יום אם חלה או נאנס בתוך שלשים יכול לעשות שליח שיתנהו לה לאחר שלשים יום אע"פ שאינו עכשו שליח לגירושין הואיל ולאחר שלשים יהיה שליח לגירושין ובלבד שיאמר הבעל נאמנת עלי שלא פייסתי אם היא נשואה (נ) ויש מי שאומר שלא ימסור מיד לשליח שני אלא ימסור שליחתו לב"ד והם לא יעשו לשני עד אחר שלשים יום

(נ) ויש מי שאומר. זהו מה שכתב הרמ"ה ובאמת שכן מוכח בש"ס דאל"כ למה לי שימסור הגט לב"ד והם יעשו שליח אחר ל' יעשה הוא שליח בעצמו מיד לפני ב"ד אבל לא נתברר טעם דבר זה והב"י כתב טעם שמא ימסור השני בתוך שלשים ולפע"ד נראה שמא הקפיד הבעל ולא האמין רק לשליח זה שלא יעבור על ציווי שלו ולא לאחר א"כ אינו יכול לעשות שליח רק לאחר ל' ולפי זה נראה לפע"ד שאם נתן לו הגט לגרש על