תפארת יעקב אבן העזר גיטין קפז

מתני' משום שאין אנו סומכין עליהם הוא ובהרשאה בכלהו כשר דלא מיירי בשליחות כלל כיון דקתני סומא ולזה הרמב"ם דלא כלל סומא כתב בפי' לשליחות דאז בכל גוונא פסולים אפי' נתקיים וזה לא למד מן המשנה. רק ממה שאמרו בש"ס להדיא דלאו בני שליחות נינהו וז"ב לפענ"ד

סעיף לה. השולח גט ביד כותי שיתננו לפלוני ומינה הבעל בכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהכותי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא: הג"ה. מיהו יש חולקין וסבירא להו דאין למנות שליח הולכה (מה) ע"י כתב גם לא ראיתי נוהגין כך

(מה) ע"י כתב. מלשון זה משמע דאם מינה שליח להולכה בע"פ רק שלח לו הגט ע"י עכו"ם מהני אבל באמת מדברי בה"ג משמע דבכה"ג ל"מ והנה הוא כתב מקודם דל"מ כלל אח"כ כתב דכיון דקיימ"ל כר"א לכתחילה לא תנשא וכתב בעה"ע דאנן קיימ"ל כר"א אפי' לכתחילה ה"נ כשר ותמהו הר"ן והרא"ש מאי ענין דר"א כלל לכאן ובאמת לק"מ דודאי לר"מ כיון דהכריתות מתחיל מעת חתימה א"כ כל שסייע הנכרי בין חתימה לנתינה הכל בכלל כריתות הוא וכיון שאינו בן כריתות פסול אבל לר"א דמתחיל הכריתות מעת מסירה כל קודם מסירה אינו בכלל כריתות וז"ב. ומ"מ כבר הוכחתי מהש"ס דבכה"ג כשר דכולה מתני' בהכי מיירי וכל שאין אנו סומכין על הנכרי בשום דבר כשר כהאי גוונא ונראה הטעם כמ"ש בה"ע דקיימ"ל כר"א אפי' לכתחילה ומ"מ למדנו מדברי בה"ג דלר"א כל קודם מסירה ל"ח כריתות א"כ מזה ראי' למ"ש לעיל דעבד דכשר בשליחות יכול להוליך גט אפי' בתורת שליחות למסרו לישראל שימסרנו לאשה דכיון דקודם מסירה ל"ח בכלל כריתות ל"ש לפסלו מטעם שאינו ב"כ ויש לדקדק עוד בכאן בדין תחילתו וסופו בכשרות בגט ויתבאר לקמן בדין הסומא בס"ד

סעיף לו. נתן הגט לשליח ואמר ליה הולך גט זה לאשתי א"ל השליח (מו) איני מכירה א"ל הבעל תנהו לפלוני שהוא מכירה ויתנהו לה (מז) הראשון לא נעשה שליח לגירושין דק להוליך הגט לאותו פלוני (ולא יכול לשלחו לו ע"י שליח. טור) ואותו פלוני הוא שליח לגירושין ונותנו לה או משלחו ביד אחר אם חלה או נאנס ואם נתן לה הגט הראשון או שלוחו ה"ז (מח) ספק מגורשת: הג"ה. השולח גט לאשתו ואין השליח מכירה (מט) יתנהו לה ע"פ שנים שזאת אשתו (טור)

(מו) איני מכירה. עב"ש סקי"ט מה שהקשה בדברי הרי"ף אהדדי דבהך בעי' (בדף ס"ג) פסק ספק מגורשת וכאן פסק כלישנא בתרא לגמרי ולפי פירוש הרי"ף היינו הך דהכא וכתב דשא"ה דאמר בפירוש איני מכירה והוא תמוה דהכא כיון שאמר איני מכירה טפי י"ל דלא נתכוון רק שלא להטריחו כיון שלא רצה להטריח שיתברר לו ע"י שאלה לאחרים משא"כ התם לא אמרו הראשונים שאינם רוצים להטריח ומ"מ מספקא לן דילמא משום טרחייהו קאמר וכ"ש הכא ובעיקר ישוב דברי רי"ף הנ"ל יתבאר בסמוך בדברי הג"ה בס"ד עיי"ש באריכות בענין זה

(מז) הראשון לא נעשה שליח לגירושין. שזה אינו דמקום הבעל שימנהו לשליח לפ"ז צ"ל דשליחותי' אינו רק מעשה קוף ויש לתמוה על בה"ג דסובר ע"י עכו"ם פסול אפי' אינו שליח כלל רק כמעשה קוף והיינו כמ"ש הרא"ש בשמו שצריך שיתננו לידו או לשלוחה או לשליחו דוקא א"כ למה לא יוכל למנות שליח הא בכל שליחות דעלמא שליח עושה שליח ועוד קשה דלפי טעם זה פשיטא דשליח לכתוב הגט דל"ה שליח לגירושין ואינו במקום הבעל א"כ פשיטא דא"י למנות שליח א"כ תיקשי הא דפריך בש"ס אמתני' דחלה משלחו ביד אחר מהך משנה דהאומר דאינן יכולין לצוות לאחר לכתוב וקשה שם שאני דהוי שליח שלא ניתן לגירושין ואף דאמר תנו ג"כ מ"מ זהו שליחות בפ"ע ובזה יכול לעשות באמת שליח רק על הכתיבה א"י לעשות שליח שאינו בזה במקום הבעל לצוות לאחר ומה נפ"מ שליח להוליך הגט לפלוני או שיכתוב הגט תרווייהו לא נתנו לגירושין תדע דבהדיא כתבו תוס' (דף כ"ב:

) בד"ה והא דנכרי הי' כשר לכתוב הגט לולא דאינו כותב לשמה ולא פסלינן לי' משום שאינו בן שליחות ובן כריתות דכתיבה ל"ב שליחות ומדברי התוס' הללו מבואר ג"כ כמ"ש לעיל דעבד יכול להוליך גט לאחר למסרו לאשה דכיון דלא ניתן לגירושין ל"ש לפסלו משום שאינו בן כריתות] ואמת דבלא"ה יש לתמוה בסוגי' דהתם דביקש נפ"מ בין טעמא דבזיון לטעמא דמילי בשליח מתנה וקשה הא בגט גופא איכא נפקותא באומר אמרו דבזיון ליכא ומילי איכא ואי דס"ל לסתמא דש"ס דמילי ל"ש באומר אמרו א"כ תקשי אהא דמסיק בפ' מי שאחזו להדי' דהגט בטל אפי' באומר אמרו ועוד מה ס"ד דאביי וכי יחלוק על הך כללא דמילי לא מימסרן לשליח גם בהך סוגי' דסוף האומר גבי שלחו מבי רב לשמואל משמע דרב מודה דלא מימסרן לשליח והתם פליג רב או שמואל במתנה גם קשה מאד לפרש בזיון דבעל כפירש"י דהא במתני' ויתנו נמי קתני ע"ש בתוס' שהרגישו בזה דל"ד הוא. גם קשה למה קאמר בפלוגתא דרב ושמואל ולא בפלוגתא דר"מ ור"י ודו"ק. לכן נראה לפענ"ד דודאי מהך דכתבו בלא"ה ל"ק דכ"ע מודי דצריך הסופר שישמע מפי הבעל רק לר"מ באמר לג' תנו יכולין לצוות לאחרים משום דל"ל רק משום מילי ובאומר אמרו או בב"ד ל"ש זה רק דקושית הש"ס דקתני יכתבו ויתנו אלמא דעל הנתינה נמי דוקא הם ואפי' חלה דומי' דיכתבו דאפי' חלה ל"מ ולמה כאן בחלה יכול ליתנו לאחר ואהא קאמר אביי טעמא משום בזיון הבעל והכוונה כמו בעלמא גבי אשה העושה שליח לקבל משליח בעלה דאמרו שם ג"כ בזיון דבעל וכך הכוונה כאן דהבעל בוש בזה שהיא אינה מקבלת הגט מידו רק מאותן האנשים שהוא שולח אינו בוש דהם יודעיו ומכיריו ומאחר בוש הילכך אינו רוצה שיתנו לה ע"י אחר אבל כאן שהשליח מוליך הגט למק"א שאין הבעל שם א"כ הא הכל יודעין שם דלא קיבלה הגט ממנו דל"ה שם וע"פ דלא קפיד א"כ יכול לעשות שליח אחר (וא"צ לפרש הכא לא קפיד כפירש"י ע"ש ודו"ק] ורבא קאמר טעמא משום מילי וה"ט דכיון דלא מסר לשליח גט לידו רק מילי שיכתוב גט ויתן ולא נמסר ליד השליח מהבעל שום דבר רק מילי א"י לעשות שליח אף על הנתינה רק בעצמו יכתוב ויתן דנתינה נמי כה"ג הוי מילי שעל הנתינה ג"כ לא נעשה שליח בדבר ממש רק במילי ואביי פליג בזה והיינו דקאמר דשליח מתנה איכא בינייהו דאומר אמרו ודאי מהני על הנתינה לכ"ע דהא א"צ שישמע הנתינה מפי הבעל לפסול באומר אמרו רק שליח מתנה איכא בינייהו דמשום בזיון ודאי ליכא דל"ש לומר שהוא בוש שאין חבירו מקבל המתנה בעצמו ממנו ומשום מילי איכא ופלוגתייהו דרו"ש בהך גוונא גופא במתנה באמר כתבו ותנו אי יכול לעשות שליח על הנתינה אבל על כתיבת הגט לכ"ע הוי מילי ואפו' אומר אמרו ל"מ ותליא, בפלוגתא דר"מ ור"י ואין זה ענין להך פלוגתא דאו"ר כלל אבל, מ"מ אף דהפי' בסוגי' הנ"ל נראה נכון והשתא שפיר י"ל דבכתיבה באמת איכא ה"ט דלא ניתן לגירושין ג"כ אבל מ"מ קשה דלא מצינו ה"ט גבי כתיבה בשום מקום רק משום מילי לא מימסרן לשליח ועוד ק"ל אי טעמא דשליח שלא ניתן לגירושין משום שאינו במקום הבעל רק כמעשה קוף א"כ תקשי למה בעכו"ם המביא גט למסרו לישראל שיתננו לאשה פסק הרא"ש בפשיטות דא"ג לפי שאינו בן שליחות א"כ תקשי הא כתבו תוס' הנ"ל דבמידי דל"ב שליחות ל"ש למיפסל לפי שאינו בן שליחות וכריתות א"כ