תפארת יעקב אבן העזר גיטין קפו

רק אי חשבי' עבד כישראל לגמרי כישראל הוא ואי לא חשבינן לי' כישראל ממילא דמי לעכו"ם לגמרי וכמו דעכו"ם דל"נ שליח כלל כן בעבד ואין חילוק כלל ואי משום דהי' לו לומר טעמא דמה אתם ישראל בהא לא פסיקא לי' דר"י ל"ל הך טעמא ולכך נקיט הך טעמא דאינו בן כריתות דשייך גם בעבד וכיון דמ"מ תני עכו"ם ולא עבד ש"מ דעבד כיון שהוא במצות כישראל חשבי' לי' כישראל לגבי גט לר"א שיעור דברי תוס' דאי הוי אמר הך טעמא דלא שייך בעבד וא"כ ליכא למידק ממתני' דעבד לא דנקט עכו"ם דשייך בי' הך טעמא ונ"מ כנ"ל. לכך נקט טעמא דשייך גם בעבד וכיון דמ"מ נקט עכו"ם שפיר יש להוכיח דעבד כישראל גמור לענין זה ודו"ק. ובספנ"י הקשה על התוס' דגט לא ילפי' מתרומה שכן קודש והוא תמוה דתקשי לי' בש"ס מאי פריך לר"י דילמא הא דקאמר ר״י לפי שאינו בתורת גיטין משום דבגט מיירי דל"ש גם אתם. אבל בעלמא באמת בלאה"ט פסול וע"כ דלק"מ דע"כ ל״א דלא ילפי' גירושין מתרומה רק לענין להיפוך רק לעשות שליח אבל להיפוך כל ששמענו דאין עכו"ם נעשה שליח כל דליכא ריבוי בגירושין דנעשה שליח ממילא לא נעשה שליח דהא חזק לולא הקרא ל"מ שליח כלל וא"כ מנין לנו בנכרי כיון ששמענו שיש הפרש בין נכרי לישראל בשליחות ודו"ק] וכן נראה להדיא מפרש"י גבי והא לאו בני כריתות נינהו דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה והיינו מדכתיב וכתב דקאי על עדים וכתיב ונתן ובקרא משמע דהיינו הך ובאמת וכתב אינו אותו שנתן ומזה למדנו דהכוונה מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה וא"כ דוקא כתיבה דהיינו חתימה לר"מ אינו בנכרי אבל שליחות דביני וביני מנין לנו לפסול עבד לפי שאינו בנתינה וצ"ע כיון דמדברי הרא"ש הנ"ל ל"נ כן

(מא) העבד הוא שליח להולכה. זהו מ"ש בשם ר"י הלוי מכח קו' תוס' דליתני עבד וכ"ש עכו"ם ומזה הוכיח דמודה ר"י בהולכה כיון שישנו בתורת שליחות והוא תמוה לפענ"ד דפשיטא דטעמא דר"י לאו משום הכין הוא דא"כ ע"כ דהוי ס"ל לר"י דעכו"ם דפסול בהולכה הטעם שאינו בן שליחות לאו משום בן כריתות א"כ ל"ל להקשות לר"י מתרומה הא בפשיטות בדברי ר"י גופא קשה למה לי' הך טעמא תיפ"ל דאפי' בהולכה עכו"ם פסול וע"כ משאינו בן שליחות ויצטרך ליישב משום שאינו בן ברית וע"כ דלולא הך דתרומה לר"י גופא לא קשיא דטעמא דעכו"ם דפסול בהולכה לפי שאינו בתורת גיטין וא"כ מוכרח דלא כר"י הלוי. ובעיקר הקו' נלפענ"ד דלפי המסקנא בלא"ה ל"ק כמ"ש דיש רבותא בעכו"ם אפי' למסור לישראל פסול משא"כ עבד ובס"ד עדיפא מקשי לר"י מתרומה או כמ"ש תוס' שם אבל עכ"פ דברי ר״י הלוי צ"ע כמו שבארנו

סעיף לג. הנשים והקרובים כשרים לשליחות הגט: הג"ה. ויש מי שכתב דבמקום שאפשר לכתחילה לא יהא השליח קרוב לאיש ולא לאשה ולא לדיינים שנותנים הגט לפניהם (בסדר גיטין) ואפי' הפסולים מדברי סופרים בעבירה כשרים לשליחות הגט אבל הפסולים בעבירה ד"ת פסולים (מב) להבאת הגט אא"כ נתקיים הגט בחותמיו (מג) ויש פוסלים אף (מד) בנתקיים בחותמיו. ודין מומר כדין פסולי עדות מדאורייתא כן משמע בהגהות אלפסי דגיטין

סעיף לד. היו פסולים כשנתמנו שלוחים וחזרו בתשובה קודם שנתנוהו לאשה כשרים

(מב) להבאת הגט. אבל לקבלה כשרים דהא בלא"ה צריך עדים בפנינו אמרה ולאו עלייהו סמכינן ומשמע דאפי' לכתחילה כשר וכ"ש שיכולה לינשא בו משא"כ בהולכה אפי' יש עדים לא תנשא לכתחילה והטעם יתבאר בסמוך ועב"ש סקמ"ד מה שהק' על המחבר והוא תמוה דבמשנה גופא קשה דקתני עכו"ם פסול משום דלאו בר התירא וקשה תיפ"ל דאינו נאמן על השליחות וע"כ אפי' בהרשאה א"כ למה סומא פסול הא בהרשאה אינו צריך בפני נכתב

(מג) ויש פוסלים. ובלא נתקיים סובר דאינו גט וגם בזה הקשו לענין קיבלה קידושין מאחר למה לא תצטרך גט שמא אינו משקר ובאמת כיון דבלא"ה בחזקת א"א מראשון מה צורך לגט משני אם יתקיים בחותמיו תקבל אז גט ואם לא יתקיים בלא"ה בחזקת א"א מראשון רק יש נפ"מ אם ימות הראשון ולא יתקיים אבל מ"מ כיון שאין אנו סומכין על דבריו של זה כלום וע"כ ל"א מדאו' כמי שנחקרה בב"ד רק משום דלא חשיד אינש לזייפו ולא ע"ז שהוא רשע א"כ ממילא חספא בעלמא הוא ואם יבואו רשעים ויעידו שנתגרשה בודאי אפי' מיחש לא חיישינן להצריכה גט ואף זהו כמוהו

(מד) בנתקיים בחותמיו. זהו דעת הרמב"ם ותמהו עליו מאין לו ד"ז ומ"ט יש בדבר. והנה לכאור' הי' מקום לומר דסובר דבסומא ג"כ אפי' נתקיים ל"מ משום גזירה דאל"כ האיך חשיב סומא במתני' בהדי עכו"ם ושאר פסולים דאפי' נתקיים פסולים משא"כ סומא ובספר פנ"י כתב ליישב דל"ח פסולי עבירה משום דבמקום דלאו עלייהו סמכינן מהני ושכח דין הסומא השנוי' במתני' דמהני ג"כ בא"י או בנתקיים] וע"כ דגזרינן נתקיים אטו לא נתקיים א"כ ה"ה בפסולי עבירה. וראיתי בס' גט פשוט שכתב באמת בשם מהריב"ל דסומא אפי' נתקיים פסול אבל הוא תמוה לפענ"ד דבפי' שנינו המביא גט וא"י לומר בפ"נ יתקיים בחותמיו ש"מ להדיא דל"ג נתקיים אטו ל"נ ומ"ש סומא דנגזור. ועוד האיך יש לגזור דבל"נ א"י לומר כלל בפ"נ ובודאי כיון שהוצרכו בפ"נ לא יכשירו בלעדי זה גם לא הועיל בזה ליישב מה דכלל סומא בהדי הנך דאכתי הנך אפי' נשאת תצא משא"כ סומא. לכן נלפענ"ד דודאי טעמו של הרמב"ם בפשיטות כמו שפסלו עדים פסולים חתומים לר"א משום דילמא אתי למיסמך עלייהו כ"כ כאן פסול דילמא אתי למיסמך עלייהו אף דהשתא אין סומכין עליו הא שם פשיטא שאין סומכין על עידי חתימה דע"מ כרתי ומ"מ גזרינן דילמא אתי למיסמך וה"ה כאן וזה פשוט וברור ויצא לו כן מסוגי' הש"ס דודאי יש לתמוה באמת לר"י ליתני עבד וכ"ש עכו"ם כמו שהקשו תוס' ועוד האיך כלל סומא בהדי הנך. דהנך אפי' נתקיים או בא"י פסולים לכן ס"ל דודאי בס"ד הי' סובר דמתני' מטעם שליחות נגעו בה ואהא מקשי בשלומא הנך פסולים אבל סומא אמאי לא ואתי ר"י ופריך דכולה מתני' בחו"ל ומכח בפ"נ נגעו בה ומיירי שאינן שלוחים כלל רק כמ"ש בה"ג דהם הביאו הגט למסרו לישראל אחר כמעשה קוף ול"מ משום דצריך בפ"נ ובכלהו חד טעמא איכא אבל ודאי בהך גוונא שהם שלוחים וכ"ש למסרו לאשה בהא ודאי בהנך טעמא אחרינא איכא שאינן שלוחים ולא בני כריתות והשתא ל"ק ליתני עבד דלענין בפ"נ עבד כשר כמו להעיד שמת ולענין שליחות לא מיירי מתני' כיון דקתני סומא ור"א סובר דמתני' לענין שליחות מיירי וסומא או דבאמת לאו בחד גוונא מיירי או דסובר כתי' קמא משום שא"י ממי נטלו וט"ע ל"מ רק באשתו שהוא רגיל עמה [ובאמת יש להבין מה קושיא מהך דמותרין בנשותיהם בלילה דשאני הך דרגיל עמה וצ"ל דכל הראוי לבילה א"צ להכיר ודו"ק] ושפיר דייק דעבד לא ואנן כר"י קיימא לן וכר"י דהכא בחו"ל עסקינן לענין בפ"נ ולא מיירי כלל משליחות ולכך לא קשיא דליתני עבד ואהא קשיא לי' לרמב"ם ליתני פסולי עבירה דאינהו נמי משום שאין סומכין עליהם הוא ומזה מוכח דפסולי עבירה שאין פיסולם ניכר להדיא גזרינן אפי' לא נתקיים א"כ ל"ד להנך דרק לא בנתקיים פסול ולכך בשליח קבלה לעולם כשר דליכא, למיגזר דלעולם אין סומכין על שליח קבלה רק צריך עדים וליכא למיגזר וז"ב לפענ"ד והשתא ל"ק מה שהקשינו לעיל בהרשאה דכולה