תפארת יעקב אבן העזר גיטין קפה

אינו יכול להיות קרוב לדיינים כ"כ אין השליח יכול להיות קרוב וזה פשוט ולפ"ז לדעת החולקים שם אף כאן יכול להיות קרוב לדיינים

סעיף ד. בנוסח הרשאה (לט) שליח הולכה צריך להוסיף על הנוסח שכתוב בטור אבן העזר בפנינו עדים חתומי מטה מסר פלוני בן פלוני גט כריתות ביד פלוני בן פלוני להוליכו לאשתו פלונית בת פלוני וליתן אותו בירה וכך אמר בפנינו פלוני בן פלוני הכעל לשלוחו פלוני בן פלוני הולך גט זה לאשתי פלונית בת פלוני בכל מקום שתמצאנה ותן אותו בידה או ביד שלוחה או ביד שליח שלוחה ותהא ידך כידי ופיך כפי (ודיבורך כדיבורי) (הגהות מרדכי דגיטן): הג"ה. ואם יש תנאי בגט מזכירו כאן וכותבין על תנאי כך וכך וכן חוזר ומזכירו בסוף אחר שכתב ומותרת לכל אדם (גם זה בהג"ה הנ"ל) ועשייתך בעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים אפי' בלא אונס ותיכף שיגיע גט זה ליד אשתי הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ונותן אני לך רשות למנות שליח ושליח שליח עד מאה אפי' בלא אונס עד שיגיע גט לידה ותיכף שיגיע גט זה ליד אשתו הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם: הג"ה. וכותבין ג"כ בהרשאה שם העיר עם הנהרות שלה כמו בגט (בסדר גיטין) וכן כותבין כל כינוי האיש והאשה כמו בגט (מהרא"י סימן י"ו וי"ז) וי"א דכותבין אף כינוי השליח (בסדר בשם מהר"ר ז"ק) וי"א שאין להאריך בהרשאה בדברים שאינם צריכין (פסקי מהרא"י סימן ט"ו) וי"א שאין לחוש להאריך בדבר שעיקר השליחות תלוי בו מאחר שכל א' יכול לכתוב כפי צחות לשונו ואינו תיקון חכמים (ב"י) ועי' לקמן בסדר הגט סעיף כ"ו כיצד כותבין בהרשאת מומר שליח הולכה שמביא הרשאה וכתב בה שהוא שליח קבלה אם השליח אינו מכחיש ההרשאה רק שאומר שנעשה שליח הולכה וקבלה אז השליחות כשר ונעשה שליח הולכה ונותן הגט לאשה אבל אם השליח אומר שלא נעשה שליח קבלה מעולם הרי ההרשאה מכחשת אותו ונתבטל כל השליחות גם הגט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי הגט היו עמי הארץ ולא ידעו שאין הבעל עושה שליח קבלה יש לחוש לכמה מיני פסולין (ב"י מ"כ) (מעשה בכה"ג נעשה בפני ר"א מזרחי) וכן כיוצא בזה שניכר אותן שסדרו הגט היו הדיוטות (ריב"ש)

(לט) שליח הולכה וכו'. עי' ב"ש סקכ"ב שכתב דתולין לומר ליפוי כח והוא תמוה דהאיך שייך לומר שיכתבו ליפוי כח מה שאינו כלל ומה שלא נכתב בשום הרשאה לכן נראה דודאי י"ל דבאמת הבטל אמר לשליח להתקבל גט זה לאשתו רק מחמת שאדם יודע שאינו נעשה לקבלה גמר ונתן להולכה לכך אם אין שליח מכחיש תולין לומר שהי' כך אבל כשהשליח מכחיש לא נעשה לקבלה כלל רק להולכה אמר א"כ לא נכתב הרשאה כהוגן שהשליח מכחישה לכך נתבטל כל השליחות כנ"ל לפ"ז מיושב קו' הד"מ

סעיף לא: הכל כשרים לשליחות הגט בין לקבלה בין להולכה אחד האיש אחד האשה חוץ מחש"ו (מ) עבד ונכרי ויש מי שאומר שאם (מא) העבר הוא שליח הולכה הוי ספק

סעיף לב. היה השליח קטן כשנתנו לו הגט והגדיל והביאו או חרש ונתפקח שוטה ונשתפה עבד ונשתחרר נכרי ונתגייר פסול אבל אם נתן לו הגט כשהוא פקח ונתחדש וחזר ונתפקח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר כיון שתחלתו וסופו בכשרות

(מ) עבד ונכרי. זהו מ"ש בש"ס אין העבד נעשה שליח לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין ואקשינן עלה הא במידי דאיתא נעשה שליח והא נכרי דאיתא בתרומה ואינו נעשה שליח ומתרצינן דשאני נכרי דאינו ב"ב משא"כ עבד עיי"ש מבואר מזה דעבד ישנו בתורת שליחות רק בגט שאני דאינו בן כריתות ולפז"נ פשוט דאם עשה עבד שליח להוליך הגט למסרו לאחר ואותו אחר ימסרנו לאשה מהני דהא ל"ש לפסול בזה משום שאינו בן כריתות שאין הוא הכורת כלל וכמו שהתירו בעכו"ם למסור לו גט שלא בתורת שליחות שיביאנו ליתנו לאחר ואף דהוא מסייע לכריתות כיון דאינו הכורת ולא שליח כשר וה"ה בעבד אפי' בשליחות דהוא יכול להיות שליח רק למסור לאשה שאינו בתורת גיטין. ואמת דלשון הרא"ש בהשיגו על בה"ג כתב דאם שלח לעכו"ם בתורת שליחות א"ג לפי שאינו בתורת שליחות ואינו בן כריתות משמע דאפי' לא מסר הגט לאשה שייך הך טעמא שאינו בן כריתות ג"כ אבל לא ידעתי למה וגדולה מזו דעת הפוסקים דעבד יכול להיות שליח להולכה דגם בזה ל"ש טעמא דבן כריתות רק לקבלה אינו יכול להיות שליח וע"כ לא נחלקו על דעה זו רק לפי שהעבד מוסר הגט לאשה ובמסירתו מתגרשת א"כ הוא במקום הבעל והוא הכורת אבל בלא מסר לאשה כלל ולא נתגרשה במסירתו מאיזהו צד נימא טעמא דאינו בן כריתות ואין כאן רק משום שליחות הילכך עכו"ם אינו יכול לעשות שליח גט באופן זה משא"כ עבד דהוא בן ברית. הן אמת דלכאו' יש לדקדק בזה במה שהקשו התוס' לר"י ליתני עבד וכ"ש עכו"ם וקשה מאי קושיא עכו"ם פסול להביא אפי' למסרו לישראל והישראל ימסרנו לאשה משא"כ עבד כה"ג כשר ובאמת לק"מ דשפיר הקשו תוס' לס"ד דר"י לית לי' רק לפי שאינו בתורת גיטין אבל בשליחות אפי' עכו"ם ישנו דאי עכו"ם אפי' בשליחות אינו הו"ל לאקשוי' בדר"י גופא מ"ש עבד מעכו"ם והו"ל לחלק משום שאינו ב"ב ומדמקשי' עלי' דר"י מתרומה ש"מ דבלא"ה ל"ה אמרי' טעמא לפי שאינו בתורת גיטין גם בעכו"ם ושפיר הק' התוס' תיקשי מתני' ליתני עבד ואי קשיא באמת לר"א דדייק מתני' דקתני עכו"ם דעבד לא מאי קושיא עכו"ם קמש"ל דאפי' בכה"ג פסול הא ליתא דר"א באמת לית לי' הך דב"ב רק מה אתם ישראל וא"כ אי עבד בכלל ישראל ממילא כשר ואי אינו בכלל ישראל ליתני עבד ובזה נראה לפרש דברי התוס' שם בד"ה נכרי לאו בר התירא שכתב הומ"ל משום דבעי' שלוחכם ב"ב אלא ניחא לי' למימר האי טעמא דשייך אף בעבד לכאו' יש לתמוה מה זהו שאלה שיאמר טעם מה דלאו כ"ע מודים ור"ש ל"ל בקידושין כלל הך דרשא דאתם כלל וכתבו התוס' בסמוך דילפי' מתרומה דאיכא קרא דושלח ושלחה ע"כ דליכא רק האי טעמא דלאו בר התירא וא"כ מהקו' דנקט הך טעמא דהוא לכ"ע שיאמר הך טעמא דלר"ש אינו מה שאין נפקותא בזה כלל. גם מה שתרצו דניחא לי' לומר טעם דשייך אף בעבד הוא תמוה דאדרבא בהדיא אמרי' בסמוך דמתני' עכו"ם דוקא ואפי' לר"י מ"מ כיון דלא נקיט רק עכו"ם במתני' מה צורך לו טעם דשייך גם בעבד ולפי הנ"ל ניחא דכוונת התוס' דלהך טעמא נכרי כשר להביא באופן שלא ימסרנו לאשה והול"ל האמת טעמא דב"ב דבכה"ג פסול ואהא כתבו דלא ניחא השתא לעיולי' נפשי' בפלוגתא דר"א ור"י. דר"א ל"ל הך טעמא דב"ב לחלק בין עבד לעכו"ם