תפארת יעקב אבן העזר גיטין קפד

לדברים הכתובים בגט כגון אם כתוב בגט שם זנביל בב' לא יכתוב בהרשאה בוי"ו (ג"ז שם) וכל כיוצא בזה (לה) ונוסח הרשאה עיין בא"ה סימן קמ"א ולמטה סעיף ל' ושאר דינים וסדר השליחות עיין לקמן בסדר הגט. עידי הרשאה לא יהיו קרובים זה לזה ולא לאיש ולא לאשה ולא לעידי הגט (סדר גיטין מ"ז) ואם נמצאו עידי הרשאה פסולים (לו) נתבטל כל השליחות שהרי הם מעידים על עיקר השליחות ושבפניהם עשה הבעל לשליח ולא דמי לשאר פסולי הרשאה כנ"ל. ונהגו שהרב המסדר הגט מקיים ההרשאה וי"א דיש לקיימה בג' מיהו אם אינו ניכר רק חתימה אחת סגי (גם בסדר) ויש נוהגין לכתוב כתב של מקום הנתינה להודיע אם יש שינוי באיזה דבר בהרשאה (שם בשם מהר"ר ז"ק)

(לד) אין צריך. עב"י שהקשה ע"ז מתשו' הרא"ש שהביא הטור סוף סי' זה בראובן שעשה בנו שליח דמשמע דצריך עדים ובאמת בלא"ה יש להבין ברא"ש דהא הבעל מודה שם שעשאו שליח רק שביטל הגט לכן נראה דבלא"ה להפוסקים כרב דאין אשה עושה שליח לקבל משליח בעלה ל"ה מהני התם רק הרא"ש פוסק כר"ח והיינו דאמרי' מסתמא אין הבעל מקפיד וליכא בזיון דבעל ולפ"ז נראה פשוט דהתם מיירי דהבעל אומר שהקפיד בדבר שלא נמסר רק לה דאל"כ מה קמ"ל משנה דהגיע ליד שליח קבלה א"י לחזור ובע"כ שאומר שהקפיד בדבר ואנן לא מהימנינן לי' לכך כתב הרא"ש דבעי' עדים שעשאו שליח דאל"כ הי' הבעל נאמן במיגו דלא עשאו שלית ובמכחיש לכ"ע בעי' עדים אבל כשיש עדים אמרי' דמסתמא לא הקפיד כנ"ל

(לה) ונוסח הרשאה. עי' בטור בשם הרי"ף נוסח הרשאה ונ"ל שהכל לשופרא דשטרא בעלמא ובש"ס משמע להדיא דכל שאמר כתבו ותנו יכולין ליתן אפי' בברי ואינו מסוכן אפי' לכתחילה ואפי' לא אמר רק שבקוה תרכוה וכל הלשונות שנסתפקו בש"ס אי הי' צריך לפרש כנוסח הרשאה ל"ה מקום ספק דמהני א"ו כתבו ותנו בלבד מועיל ובודאי אין לחלק בין העושה שליח ליתן במקומו או להוליכו למק"א

(לו) נתבטל כל השליחות. עב"ש סקל"ה ודבריו תמוהין דכוונת הרמ"א הוא דאין חוששין להך דיעה דמינוי השליחות צריך להיות לפני עדים דוקא כדלעיל סעי' י"א א"כ כל שנעשה לפני פסולים כאלו נעשה שלא בעדים ואפי' נעשה שליח ל"מ ואפי' הרשאה אחרת ל"מ רק שימנה אותו לשליח בפ"ע כשרים ונראה דאפי' הי' שם כשרים ג"כ חוששין דהוי כנמצא אחד קו"פ דהכל בטל מ"מ כשנעשה שליח מחדש משמע מדברי הרב דהגט כשר לולא הך טעם דהמסדרים היו עה"א. אבל יש לפרש גם בד"מ דהגט פסול כל שלא נעשה שליח מחדש על גט זה דהיינו שיחזור עם הגט למקום הבעל וימסרנו שנית לידו בעדים כשרים ובכה"ג נראה דמהני

סעיף כה. אם הבעל או השליח רך בשנים (לז) טוב להצריך לדקרק אחריו אם הביא סימנים כשעושה שליח שאין קטן עושה שליח ולא נעשה שליח ואם יש לו זקן בפניו אין לחוש: הג"ה. אבל א"צ לדקדק כ"כ בעידי חתימה דעידי מסירה כרתי ורגילים להיות הרבה גדולים אצל נתינת הגט (ב"י בשם א"ח) ולפי מה שנוהגין לייחד עידי מסירה ידקדק בהם שיהו גדולים

סעיף כו. נהגו להקנות לעושה שליח להודיע שגמר בלבו ואם אמר בלב שלם אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה א"צ קנין

סעיף כז. על שטר שליחות קבלה יחתמו שני עדים כשרים וצריך שיהיו בני אדם ידועים שתהי' חתימתן ניכרת במקום הנתינה ואף אם יקיימוה בהנפק צריך שיהיו חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה (ועיין בטור אהע"ז סימן קמ"ה נוסח שטר שליחות הקבלה)

סעיף כח. צריך ליזהר ולדקדק שתהיה האשה שעושה שליח קבלה גדולה בשנים ובסימנים ואם אין הנשים יודעות כי אם ע"פ האב צריך ריבוי שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן

(לז) טוב להצריך לדקדק. עי' ב"ש כלומר באמת אין קפידא במנ"פ וכו' והוא תמוה דמה"ט ל"ה לו לומר לשון זה שהרי כתב הבעל או השליח ובשליח ל"ש ממנ"פ רק כוונת המחבר דמדינא לה"צ בדיקה דמסתמא הוא גדול כיון שהוא בחזקת גדול דאי אינו בחזקת גדול כלל פשיטא דשליח צריך בדיקה מדינא רק דמיירי שהוא בחז"ג רק מ"מ משום חומרא דגט טוב להצריך לדקדק ולא סמכינן אחזקה וז"ב. והנה הד"מ הקשה מ"צ לדקדק אחר במנ"פ כמ"ש הב"ש וכתב דיש חשש שיתגדל ביני לביני ויתייחד עמה קודם הגט עיי"ש והוא תמוה לכאו' שאם עתה חושש דהי' קטן בעת קידושין ויתגדל ביני לביני ויתייחד עמה א"כ מה יועיל בדיקה שמא בעת קידושין הי' קטן ועכשיו נתגדל ואין השליחות מועיל שאינה אשתו כלל ויתייחד אח"כ ולא יועיל שליחות דלמפרע ואם הי' גדול בעת קידושין מ"צ בדיקה עכשיו וצ"ל דוודאי חזקה על עדי הקדושין דנעשה בגדול רק כל היכי דאיכא לברורי מבררינן שמא ימצא קטן עכשיו וע"כ דהי' קטן אז אבל כשנמצא גדול עכשיו שוב סמכי' על החזקה דהי' גדול אז כן צריך ליישב דברי הד"מ

ולפענד"נ יותר דהטעם דעדי מינוי השליחות כל שאינן יודעין שהוא גדול הוי כלא בא השליחות והוי שליח בלא עדים ואפי' נתברר עפ"י עדים אחרים שהי' גדול בשעת קידושין הוי כחצי דבר דהם עכ"פ אינן יודעין לגמרי אי נעשה שליח כנ"ל. עוד כ' בד"מ טעם משום גט יבמין דאפי' בא עלי' בקטנותו קנאה

סעיף כט. בשעת נתינת הגט ביד שליח קבלה ישבו ב״ד כשרים שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ונהנו ליזהר ג"כ שלא יהיה (לח) קרוב לשליח ויכירו חתימת ההרשאה ואח"כ יבוא הבעל הגט ויקראוהו ויחזרוהו לו ויבטל כל מודעות ויפסול עדים שיעידו דבר שגורם ביטול הגט ויתנהו ליד השליח ויאמר לו התקבל גט זה לפלונית אשתי והרי היא מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם ויש מי שאומר שלא יטיל בו שום תנאי ויחזרו לקרותו אחר הנתינה והדיינים יכתבו עדותם (ויהיו החתימות ניכרות וידועות) (טור) ויתננו ליד השליח: הג"ה. ונוסח הגט שנותנים לו עיין בטור סימן זה וכל זה הוא מדינא אבל י"א שנכון להחמיר שלא לגרש ע"י שליח קבלה כלל (טור בשם הרי"ף) וכן נוהגין

(לח) קרוב לשליח. ב"י הקשה ע"ז דילמא לא יהא קרוב לשליח ולפענד"נ דלפי דעת הפוסקים דאין השליח מכלל שנים ואפי' כתב לא חשיב כדלעיל סעי' ט' כתבו הטעם משום דהוי במקום בע"ד א"כ פשיטא דכמו דבע"ד