תפארת יעקב אבן העזר גיטין קפג

דלא חיישינן לשד כלל וכוונת הרמב"ם שידעו שזה בעלה של באמת. והנה נראה לפענ"ד דבעי' דוקא שמצאו עכ"פ שם אדם דאף דבהך דיבמות ששמעו איש פלוני מת אפי' לא מצאו שם אדם מועיל שאני התם שהעיד על אחר שמת במק"א והעד הלך לו אבל כאן שהמושלך בעצמו אמר כיון שלא מצאו שם אדם יש לחוש דאחר אמר או הוא עצמו ירצה לשוק ולא הי' מסוכן כלל דאל"כ למה לא מצאו אדם וכן נראה מדברי הפוסקים דאל"כ הול"ל רבותא או שלא נמצא כלל דדוחק לומר דקמש"ל אפי' נמצא ולא נזכר שהוא זה אמרי' שנשתנה דא"כ הו"ל לחלק בין נמצא תוך ג' לאחר ג' אף שאפשר לומר דהכא אפי' תוך ג' כיון דחזינן דנשתנה מהני מ"מ נראה פשוט דבלא נמצא שום אדם לכ"ע אינו מועיל ובזה נלפענ"ד ליישב דברי הרי"ף שלא הביא הך אוקימתא דבבואה אף דביבמות זכרה דשא"ה שנמצא אדם רק שלא הכירוהו א"כ כיון דבשעת הסכנה כותבין אף שאין מכירין א"כ מאי נפ"מ בזה דניחוש שמא שד הי' וכמו דל״ת לאדם שמא אחר הוא כן דל"ח שמא שד הוא משא"כ התם ביבמות דלא נמצא שום אדם שפיר חיישינן שמא שד הוא ובנמצא אדם לא חיישינן לצרה אבל כאן כיון שנמצא אדם שוב לא חיישינן לשד כנ"ל

(לא) וי"א דה"מ. נ"ל דע"כ לא פליגו רק בהעלוהו ולא הכירוהו אבל הכירוהו לכ"ע לא חיישינן לשד כיון שמצאו אותו אדם שבאמת שמו כך מושלך בבור מה"ת ניחוש דשד צווח כל השומע קולו וכיון שנמצא מושלך מסתמא הוא הוא ולא נחלקו רק בלא הכירוהו ומ"מ גם בזה נ' עיקר כסברא ראשונה כיון שמצאו אדם כמ"ש לעיל שכן נ' דעת הרי"ף

סעיף כא. היו רבים עומדים ביחד ואמר הוליכו גט לאשתי איזה מהם שירצה יוליך אותו בשביל כולם (ועיין בסמוך סוף סעיף כ"ג) ואם אמר ב' מכם יוליכוהו יוליכו שנים אפי' היה בכללם (לב) אב ובנו דעתו גם על הבן ונעשה הבן שליח במקום האב

(לב) אב ובנו. לשון הטור ואם אמר ב' מכם יוליכוהו יוליכו ב' אפי' הי' בכללם אב ובנו דעתו גם על הבן ונעשה הבן שליח במקום האב. והאב או הבן יצטרפו עם אחד מהם להיות שלוחם וכתב הב"י וז"ל ותימא על רבינו שכ' מעשה זה לענין הולכה ובש"ס כתוב לענין כתיבה ועוד שכ' שהאב או הבן יצטרפו עם אחר ואולי לענין הולכה אפי' אב ובנו מצטרפין ע"כ ודברים אלו צריכין ביאור בסוגי' הש"ס כמו שאבאר. והנה הצעת הסוגי' כך ההוא גברא דעל לבי כנישתא אשכח מיקרי ינוקא וברי' דיתבי ויתיב אינש אחרינא גבייהו א"ל בי תרי מנייכו יכתבו גיטא לדביתהו לסוף שכיב ינוקא מי משוי אינש שלוחא ברא במקום אבא או לא ר"נ אמר לא משוי ור"פ אמר משוי אינש א"ר הילכתא משוי אינשי שליח ברא במקום אבא ופירש"י בד"ה מי משוי וז"ל דלא מקפיד בהי מנייהו ומעיקרא להאי ברא נמי שוי' שליח ועכשיו שמת האב יתנו לה הבן וחבירו שהרי הלך הבעל למדינת הים עכ"ל. הנה נראה פשוט מדברי הרב ז"ל דהך עובדא לענין הולכה איתמר דאף דאמר כתיבו נותנין לפי שהלך למדינת הים ודינו כמפרש ויוצא בשיירא ולמד הרב ז"ל ד"ז דאי לענין חתימת הגט כיון דשכיב מיקרי ינוקא בטל כל המעשה דהוי חתם סופר ועד ולכך פי' בהדיא דלענין נתינה האבעי' וזהו כוונת הטור שכתב האי דינא בהולכה לא בכתיבה ומיושב קו' הב"י ולענין מה שהקשה הב"י דהולכה אב ובן כשרים לק"מ דכיון דהקפיד ששנים יוליכו בוודאי הי' הכוונה שנים שהם חשובים כשנים לא אב ובן דכחד חשיבי תדע שהוליכו גט אינן צריכין לומר בפ"נ ולא אב ובן והאידנא בכל דוכתא צריך בפ"נ הילכך אמרי' דלשנים דנחשבין כתרי כוון אמנם מה דקשיא לי על הטור וב"י דפשיטא להו דהבן נעשה שליח אפי' בחיי האב ובהדיא משמע מפירש"י איפכא שכתב בהדיא בלשונו ועכשיו שמת האב מבואר דבחיי האב כ"ע מודי דלא נעשה הבן שליח

ונראה לי שזה תלוי שאם נפרש דהבן ואב יכולין להיות ביחד מוכרח כפירש"י דאי ס"ד דהספק הי' אי נעשה הבן שליח בחיי האב א"כ האיך קאמר בפשיטות מי משוי אינש שליח ברא במקום אבא ויהא הפי' במקום אבא כשהאב ישנו ג"כ שם במעמד וקשה הא פשיטא דנעשה שליח להצטרף עם האב והול"ל מי משוי שליח להצטרף עם חבירו ולא עם האב ומזה דייק רש"י דהכוונה במקום האב והיינו שיהא הבן שליח תחת שליחותו של האב שאם ימות יהא הוא במקומו והיינו דהא פשיטא דבחייו לא נעשה שליח עם אחר ועם האב בוודאי נעשה שליח רק הספק להיות עומד במקום שליחות האב וכן נראה באמת פשט הסוגי' דמאחר שאמר בי תרי מינייכו בודאי לא הוציא הבן לגמרי מן השליחות דא"כ הול"ל האב ואחר ומדקאמר בי תרי מינייכו כל בי תרי שיהי' אבל לפירש"י ניחא דודאי גם הבן יכול להיות שליח רק עם האב ולא עם אחר והספק הוא אם הבן יהא שליח במקום האב דהיינו במקום שליחותו של האב חוץ שליחותו של עצמו. והטור סובר דאין מצטרף עם האב ושפיר יש לפרש במקום אבא בפשיטות אם הבן נעשה שליח במעמד האב דהספק דלא נעשה שליח כלל במעמד האב דאי אפשר שיהא עם האב ולא עם אחר ולפ"ז האי דינא דהאב קיים נפל בבירא במחלוקת רש"י והטור גם האי דינא שיצטרפו האב והבן במחלוקת כמו שבארנו וצ"ע שסתמו הפוסקים

סעיף כב. וה"ה לאומר לג' שנים מכם יכתבו גט לאשתי (לג) ויחתמו ויתנו לה והיה בהם אב ובנו בין שחתם הכן עם האחר בין שחתם האב עם האחר ה"ז גט כשר

סעיף כג. אמר לחבורה כולכם הוליכוהו אינו גט עד שיואיכוהו כולם והאידנא תקנו חכמים שהאומר לרבים להוליך גט לאשתו יאמר כל אחד מכם יוליך גט לאשתי

(לג) ויחתמו ויתנו לה. דין זה של המחבר אמת בכה"ג דכולם קיימים שיכול אחד לכתוב והשנים יחתמו אבל באב מת ל"ש הך דינא דבטל השליחות מכח חתם סופר ועד כנ"ל ולפ"ז לפי מה שבארנו דעת רש"י דבחיי האב לכ"ע לא נעשה הבן שליח לא משכחת הך דינא בחתימה כלל וכן נראה דלמה נעשה פלוגתא רחוקה דלר"נ לא משוי שליח אפי' מת ולר"פ אפי' בחייו רק המחבר דלא מחלק בין מת לחי והטור דסובר בזה כהמחבר מ"מ לא זכר רק בהולכה דבש"ס דמת האב ע"כ בהולכה מיירי כמו שפירש"י וכמו שבארנו

סעיף כד. מה שכתוב בתיקון שטרות שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום (לד) אין צריך אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות לעשות כמה שלוחים אפי' לא יחלה ולא יאנוס: הג"ה. ולכן אם נאבד שטר הרשאה או נפסד והוא שעת הדחק נותנין הגט בלא הרשאה (מהרי"ק שורש כ"ו) והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאו שליח בעדים כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם (ועיין לקמן סימן קמ"ב סעיף ג') אבל לכתחילה כותבין הרשאה בדקדוק ונזהרין שלא לכתוב בה ראשי תיבות בתיקון (מהר"י מינץ בשם מהר"ש) גם שלא לשנות בה